פורסם על ידי: vandersister | אוגוסט 1, 2008

יותר טוב שלא תשאלו: מחזה בשלוש מערכות

מערכה ראשונה: שיחת טלפון. המשתתפים: ואן-דר-אמא, שפחתכם הנאמנה, טלוויזיה.

אני: הי אמא, מה נשמע?

ואן-דר-אמא: אצלנו הכל טוב חמודה, מה שלומך?

אני: בסדר… איזה יום משוגע היה בעבודה, נחתו עלי שני פרוייקטים דחופים ש…

טלוויזיה: *משמיעה ברקע קולות מאנפפים*

אני: רגע, אמא, את באמצע משהו?

ואן-דר-אמא: לא לא, פשוט משדרים עכשיו את טקס פרסי הטלוויזיה הישראלית או משהו כזה, את לא רואה? לא חשוב. דברי, דברי!

אני: בקיצור, היה יום די משוגע, באמצע היום גם התרגזתי נורא כי לא הסתדרתי עם אחד המכשירים, ו…

טלוויזיה: *שאגות ותשואות, מישהו עולה לקבל את הפרס, צחוקים בקהל*

ואן-דר-אמא: אויש, מה נותנים לו פרס, מי הוא בכלל, טמבל!

אני: אולי בכל זאת נדבר אחר כך? אני לא רוצה להפריע…

ואן-דר-אמא: מה פתאום, אני בכלל לא מסתכלת על זה. אז איך עבר עליך היום?

אני: כמו שאמרתי, היה לי קצת קשה כי חייבים לסיים את כל הפרוייקטים עוד השבוע ו…

ואן-דר-אמא: את לא רואה את הטקס בטלוויזיה? עכשיו משדרים.

אני: לא, אמא. להתקשר אחר כך?

ואן-דר-אמא: מה פתאום?! אני בכלל לא מסתכלת על הדרעק הזה! אז איך היה לך היום בעבודה?

טלוויזיה: *מחיאות כפיים סוערות, מוסיקה עליזה*

אני: בעצם נראה לי שאלך לבשל מרק עכשיו. נדבר מחר?

ואן-דר-אמא: בסדר, חמודה. אני שמחה שהיה לך יום טוב!

אני: אה… כן. ביי.

מערכה שניה: ארוחת בוקר בביסטרו באזור המרכז. המשתתפים: ואן-דר-אמא, ואן-דר-אבא, ואן-דר-אח, ואן-דר-גיסה, ואן-דר-אחיינית, שפחתכם הנאמנה.

ואן-דר-אח: הי! בואו, שבו, שמרנו לכם מקום!

ואן-דר-אחיינית: גה!!!

ואן-דר-אמא: שלום מתוקה! מי חמודה!!! מי בובה של סבתא!!

ואן-דר-גיסה: תגידי יפה שלום לסבתא ולסבא!

ואן-דר-אחיינית: גה?….

אני: שלום חמודה!

ואן-דר-גיסה: ותגידי שלום גם לדודה!

ואן-דר-אחיינית: *לועסת זנב של קרואסון*

ואן-דר-אבא: כמה שהיא גדלה, פשוט לא ייאמן… היא כבר כמעט הולכת, לא?

ואן-דר-אח: כבר עושה כמה צעדים אם מחזיקים לה ידיים…

ואן-דר-אמא: מי חמוד גוגוגוגוגו? בובובובובובו גוגוגוגוגו *קולות חסרי פשר דומים*

ואן-דר-גיסה: חמודה, לא לאכול את המכנסיים של אבא. פוי! אז מה נשמע, ואן-דר, שמעתי שהולך לך יופי בעבודה?

אני: בסדר, תודה… האמת היא שהשבוע דווקא היה קצת קשה, כי…

ואן-דר-גיסה: חמודה, לא לירוק על המלצרית. פוי!

ואן-דר-אחיינית: אה-גה-אה-גה!!!

ואן-דר-אבא: *בהערצה* איך שהיא מבינה הכל, זה משהו.

ואן-דר-אח: זה כלום, היית צריך לראות איך היא התנהגה ב'טיפת חלב'… האחיות פשוט התפעלו ממנה. אז מה, ואן-דר, היה שבוע מוצלח?

אני: דווקא לא כל כך, האמת. בהתחלה היה המון עומס, ואז…

ואן-דר-אמא: מה גה גו גו גו? בה בה בי בי דה דה גוגוגו!

אני: ואז התחלנו לשתות בעבודה מי ביוב, כי נגמר הקפה.

ואן-דר-גיסה: איזה יופי! חמודה, לא ללקק את הרצפה, זה מלוכלך. פוי!

אני: ובישיבה שהיתה אתמול אכלנו ג'וקים, כי נגמרו גם העוגיות. מה שלומכם אתם?

ואן-דר-אח: מצוין, מצוין. חמודה, לא לתקוע את המוצץ בעין של סבא, זה לא נעים לו.

ואן-דר-אבא: *עם עין אחת עצומה ודומעת* למה, זה בסדר, שתשחק!

אני: ובשבוע הבא כנראה שימכרו את כולנו לעבדות בסיביר, שם נעבוד בתור פועלים במכרות פחם.

ואן-דר-אמא: העיקר שטוב לך. בואי לסבתא, חמודה!

ואן-דר-אחיינית: *מטפסת על סבתא ומתחילה לבעוט בי*

ואן-דר-אמא: יופי, תבעטי עוד בדודה! יותר חזק!

ואן-דר-אח: איזה רגליים חזקות יש לה, זה משהו.

אני: בהחלט.

מערכה שלישית: שיחת טלפון. משתתפים: ואן-דר-אמא, שפחתכם. דממה ברקע.

ואן-דר-אמא: נו, את באה לארוחת צהריים אצל דודה רחל מחר?

אני: אני לא יכולה, אמא, אני חייבת לעבוד. יש פרוייקט דחוף שלא הספקתי לסיים כי היה כזה בלגן השבוע. 

ואן-דר-אמא: מה זאת אומרת? חשבתי שאמרת שבעבודה הכל רגוע!


Responses

  1. קודם כל, אני מוחה בתוקף על כך שנאלצתי לזגזג (ואת בוודאי נאלצת לכתוב) בין אלפי ואן-דור-קרוב-משפחה, רק כדי שבסוף דודה רחל לא תהיה ואן-דר-דודה-רחל.
    ועכשיו לתגובה הראשונה שלי: LOL. ועכשיו לתגובה שלשמה נתכנסתי (כל כולי, ובל ייקל הדבר בעינייך, אני בנאדם מפוזר לכל הדעות) כאן:
    אני לא מכיר אף אחד שלא מרגיש לפעמים כמו כבשה שחורה במשפחה. יש לי שלוש אחיות (כן. שלוש. נשים. כן. אני בן יחיד. אמצע עליון. לא, לא פינקו אותי בתור ילד, לא הייתי היהלום של המשפחה והגבר שכל הנשים סביבו משרתות אותו כבהרמון. אנחנו אשכנזים, המוטו של אבאבישר תמיד היה "תהיה גבר, תשפיל את עצמך". הייתי חוטף מכות. למקומות רגישים) וכל אחד מארבעת ילדי המשפחה חולק את אותה התחושה בדיוק. חוץ מזה, מול תינוקת את בעמדת נחיתות אינהרנטית. כשיש תינוקת – אפילו זרה לחלוטין, מפני שאף אחד מבני/בנות המשפחה לא עושה רושם כאילו הוא/היא הולכים לעשות משלהם באיזשהו זמן בעתיד – באזור של אבאבישר, אני יכול לפתוח ורידים מול העיניים שלו והוא יבקש ממני להזהר לא ללכלך את התינוקת. אחרי גיל מסוים, אני מניח, תינוקות הופכים להיות דבר נורא אטרקטיבי.

    ואנדר: אני בהחלט מכירה בעליונותם של תינוקות עלינו, המבוגרים המאוסים, בלי שום ספק! העניין הוא שלי יש גם שני חסרונות נוספים, שמובילים לרמה עוד יותר גבוהה של התעלמות בסיטואציות משפחתיות: לא רק שאין לי ילדים משלי, אני אפילו לא נשואה. פויה! אז הייתי יכולה גם להציב פיסת קרטון שעליה מתנוסס שמי כדי לייצג את נוכחותי באותם מפגשים, וזה לא היה מעלה ולא מוריד, תאמין לי.

  2. לא קראת שיש מחסור במים? תתחילו לחסוך במי ביוב שם בואן דר עבודה שלך!

    ואנדר: צודק. אולי נתחיל פשוט לכרסם אבנים יבשות במקום קפה. גם פתרון. העיקר שלחקלאים יהיה עם מה להשקות את הבטטות והבנדורות.

  3. 😆

  4. אוי, חזוס קריסטוס. כמה צחקתי (גם מנמרוד אבישר)!

    ואנדר: תודה תודה 🙂  אני תמיד שמחה לשעשע.

  5. כן. אני חייב להודות שגם אני נהניתי, ואפילו הזדהיתי.
    אצלינו במשפחת "אשכנז" אפילו עוד לא נולד הילד, וכבר עושים לו חגיגות ותהלוכות. בקרוב, כך כבר הזהיר אותי אבי, אני אקבל את התואר "דוד" וזאת מבלי שאצטרך ללמוד 3 שנים! אני מרגיש מאושר כמו אחד הזקנים מהחבובות!

    ל"שמחתי", אני בעצמי מעורר תשומת לב לא מעטה לאחרונה…

    ואנדר: יש תשומת לב ויש תשומת לב… אני מניחה שהתשומת לב שאתה מקבל לא כוללת אמירות כגון "גוגוגוגו מי חמוד?"

  6. אז אני מבין שהיה לך שבוע טוב בעבודה?

    תראי, בצד הבהיר של הדברים, את עדיין יכולה לפרוק בבלוג. המשפחה שלי עמוסה בתיאורים לא פחות קשים, אבל אני מפחד לתעד אותם פן יבולע לי.

    ואנדר: אחד היתרונות שבמשפחה בלוגופובית, אני מניחה. הם לא טורחים להתעניין בבלוגוספירה, ולמרות שלא פעם הזכרתי את בלוגי, הם לא ממש מעוניינים לקרוא בו, כנראה. הייתי שוקלת להיעלב, אלמלא היתרון הבולט שדיברת עליו 😉

  7. יש גם את היתרון: כבר לא שואלים אותי מתי אני אתחתן ואמליט צאצאים. אחותי הביאה תאומות, החזירה את הכבוד למשפחה ולמדינה, ואני יכולה לנוח במקומה על זרי הדפנה (לא מומלץ, זה קצת דוקר בגב).

    ואנדר: אצלכם מקבלים הנחות כאלה? הלוואי עלי… אני חושבת שממני עדיין יש ציפיות מסוימות, אך הן הולכות ומתמעטות. אם כבר כבשה שחורה, אז עד הסוף.

  8. כן… ישו התנסה בזה לפנייך, קיטי, אבל בגרסת הצלב והמסמרים.
    מצד שני, תראי לאן זה הוביל אותו. הוא מגלה האקפונקטורה הראשון. בזכותו יש הרבה מדקרים היום.

  9. גיא, רוב המדקרים בארץ פועלים במועדונים ו"דיסקוטקים" (מרגיש כמו סבתא שלי כשאני משתמש במילה הזו), לא?

  10. הגעתי להחלטה: מעכשיו לפני שאני מתיישבת לקרוא פוסט שלך אאלץ לחתל את עצמי ולסגור היטב את כל החלונות בבית כי המצב לא יכול להמשיך ככה!!! תעשי לי ואן דר גור!!!! LOL 😀

  11. מור, אני מבקש – יש פה תור לעשיית גורים. גם אם זה רק גור קצר.. 😉
    וכן, גינס-איש, יש תופעה של שוק "דיקורים" פרוץ בארץ, לצערי, בו אנשים סמי-מקצועיים (סמי – ע"ש סמי וסוסו) לוקחים את הטיפול במחטים כמה צעדים קדימה. או אחורה. או משהו.

  12. למה אין באוליפיאדה החלקרח?

    ואנדר: בשביל זה יש את אולימפיאדת החורף! לשם דוחפים את כל הענפים כמו החלקה, סקי, קרלינג (הספורט המוזר הזה עם המגבים, מי המציא את הדבר הזה בכלל?) וכן הלאה. ב- 2010 חלה אולימפיאדת החורף הבאה – כולם מתבקשים להחזיק אצבעות לג'וני 🙂  וגם לצמד שלנו, סשה ורומן זרצקי.

  13. אני מניח שזה מאותה הסיבה שאין באוליפיאדה מ'. 🙂
    כל הדיקורים האלה, זה אף פעם לא נראה לי. "משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור במציאת הדוקר. גובהו כמטר ארבעים, גוון עורו צהוב, ממוצא אסייתי. כל היודע דבר על מקום המצאו מתבקש לסור לתחנת המשטרה הקרובה. עוד נמסר מהמשטרה כי הפושע חמוש בסיכות ועלול להיות מסוכן".

  14. 👿

  15. לא לא, זה היה בצחוק. בלי כעס, במטותא. הסתבכתי עם מספיק אנשים היום. 😕

  16. תשמע, הוא עלול להיות כמו השוטר ההוא בKiss of the Dragon.דוגמא נהדרת למה לא מומלץ לעצבן אקופונקטוריסטים.

  17. ואן-דר, חשבתי שזה יעניין אותך:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432227&blogcode=9682801

     ואנדר: אכן מעניין 🙂  תודה!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: