פורסם על ידי: vandersister | יולי 13, 2008

חידון השטינקמוביל הגדול! (לא לבעלי קיבה חלשה)

כפי שהזכירה לכולנו במיומנות רבה הבלונדינית הסודית, חוויית הנסיעה בשטינקמוביל דומה במידת מה לנפילת עליסה אל מחילת הארנב בדרך לארץ הפלאות, כלומר חוויה שופעת פלאות הזויות להפליא. למרבה הצער, באוטובוס זה הרבה פחות מגניב והרבה יותר מסריח: במקום לפגוש בארנב לבן חביב, מלכת לבבות (שאופה לביבות) וחתול מחייך, תוכלו לפגוש בערסים קולניים, פריחות חשופות-עכוז (אם לא רקטום, תלוי בנומך המכנס) ונהגים מגחכים עם חוש הומור של בטטה עבשה (כאמור, ראו את פוסטה של הבלונדינית לקבלת דוגמה מאלפת וטיפוסית לגמרי).

היות שאני כבר נאלצת ליפול לתוך פח הזבל של ארץ הפלאות מדי יום ביומו בדרכי למשרד, ניצלתי את ההזדמנות כדי לאסוף מקבץ נאה ומייצג של חוויות שטינקמוביל, לטובת הדורות הבאים. צריך לתעד את זה איכשהו, לא? יום אחד ישאלו אותי הנכדים של אחייניי: "דודה, מה זה שטינקמוביל?" ואני אענה להם "חמודים, זה מה שהיה לנו פעם לפני שהקימו בגוש דן את הרכבת הקלה הנהדרת, שמביאה אותנו לכל מקום במהירות, בנוחות ובלי פקקים". – "אבל אין דבר כזה, דודה", יזכירו לי העוללים, "עדיין יש אוטובוסים מסריחים עם כל מיני אנשים מגעילים ואין מקום לשבת ועומדים שעות בפקק". – "כן חמודים", אשיב להם בסבלנות אין-קץ, "אבל לפחות האוטובוסים של היום נוסעים על משחת שיניים ואבקת מרק עוף, כי נגמר לנו כל הנפט".

אבל אני סוטה מהנושא. הרי לפניכם מקבץ נאה, כאמור, של חוויות שטינקמוביליות אופייניות. כולן, חוץ מאחת, קרו לי באמת. התוכלו לגלות איזה מהתיאורים הבאים לא באמת קרה לי בשטינקמוביל הישראלי? (רמז – זה לא מובן מאליו)

1. שתי פריחות/פקאצות/כינוי לנערות שלובשות פחות מדי בגדים ויותר מדי איפור ותכשיטים מזויפים ישבו בספסל לפני, כשאחת מהן מחזיקה בין ראשיהן של השתיים מכשיר סלולרי שהרעים לכל עבר את להיטו האחרון של שלומי סרנגה (או מישהו שמשמיע יבבות-יללות דומות), והמוסיקה היתה כל כך רועשת שהשתיים נאלצו לנהל ביניהן שיחה בצעקות – למרות שישבו במרחק של 4 סנטימטר זו מזו.

2. אישה אחת התיישבה במושב שלצידי, הסירה את תיקה מעל כתפה ותוך כדי התהליך, נעצה את ציפורניה המעוצבות להפליא (פרנץ' מרובע, כמדומני) בזרועי ושרטה אותה. נעצתי בה מבט תוהה, ובתגובה האישה אמרה "סליחה??!?" ונעצה בי מבט כעוס, בנימה שממנה השתמע שאני היא האשמה במחדל הזה, אני וזרועי החצופה, שנכנסה לה לטווח הציפורניים. בושתי ונכלמתי כראוי, אבל רק קצת, כי כאבה לי הזרוע, לעזאזל.

3. תוך כדי נסיעה עליזה על ציר ז'בוטינסקי, החליט האוטובוס הקשיש שנמאס לו, וחלק פלסטיק לא מזוהה מתקרתו נשר על ראשם של הנוסעים. כלומר האוטובוס החל להתפרק תוך כדי נסיעה ממש. למרבה המזל, היה עימנו בנסיעה זו הכרטיסן, איש מלא תושיה, שטיפס מיד על אחד המושבים ודחף את חתיכת הפלסטיק הבלתי מזוהה בחזרה למקומה. ייתכן שהדביק אותה למקומה עם מסטיקים משומשים, מי יודע.

4. כשבאורח נס כלשהו התפנה מקום ישיבה בשטינקמוביל עמוס, ואישה אחת כבר עמדה לצידו והתכוונה לשבת, היא השגיחה בי ופנתה אלי בחיוך, לאמור "זה בסדר, שבי את, אני תיכף יורדת". אז ישבתי.

5. שני בני תשחורת החליטו שסתם לעמוד על החלק המסתובב של אוטובוס ארוך זה משעמם מדי, לכן אחד מהם הוציא מתיקו כדורגל, והשניים החלו לבעוט בו ולשחק באמצע האוטובוס. צר לי לדווח שירדתי בתחנה שלי לפני שהטורניר הוכרע, אז אין לי מושג מי ניצח.

6. אדם חרדי למראה, כלומר לבוש חליפה שחורה, כיפה וכובע, ונושא ספר קודש כלשהו כמקובל, עלה על האוטובוס, הלך אל החלק האחורי והתיישב לידי. למרבה ההפתעה, לא היה נראה שהפריע לאיש לשבת ליד אישה, ועוד בחלק האחורי של האוטובוס. גם העובדה שבמקרה הייתי בנידה (טפו!) באותו זמן לא גרמה לריבונו של עולם להכות אותו בברקים. ייתכן שהוא היה חרדי מזויף. אין לדעת בימינו.

7. אדם שהיה ככל הנראה פועל קשה יום, וזאת לפי בגדיו המלוכלכים, חזותו העייפה וניחוח הזיעה החמוצה שעלה ממנו, ישב בספסל לפני. לפתע השמיע האיש מעין קול בנוסח "כככחחווווווווחחחחחחווווו" גרוני עמוק, וירק סמוחטה נדיבה על רצפת האוטובוס. המחווה הזו לא הספיקה לו כדי שירגיש נקי באמת, כפי הנראה, כי מיד אחר כך הוא השמיע עוד "כחוווגגגגחחווו", הרים את שולי חולצתו המזוהמת וקינח לתוכה את אפו בקול תרועה שלא היה מבייש סקציית כלי-נשיפה בתזמורת סימפונית. למזלי הגדול, הייתי כל כך מותשת באותו היום שלא היתה לי די אנרגיה בשביל להיגעל עד עמקי נשמתי.

8. שני נערים בגיל חטיבת הביניים, כמדומני, שישבו במושב האחורי רב-המעללים, החליטו לשעשע את עצמם בנסיעה הארוכה, ופצחו בתחרות פלוצים. השניים נפחו את נפיחותיהם לסירוגין והתגלגלו מצחוק, למגינת ליבם הרבה של היושבים סביב. דומני שהשמנמן מבין השניים הוא שזכה בתחרות.

ובכן, מה דעתכם? אילו מהמקרים המופלאים לעיל לא קרו לי באמת? האם אלה הפקאצות עם הסלולרי? הכדורגלנים הצעירים? הסמוחטאי המיומן? נסו את מזלכם. בין העונים נכונה תוגרל התוכנית להקמת הרכבת הקלה של תל אביב. בוווהאהאהאהאהאהא!


Responses

  1. אני מנחשת מספר 4, השאר נשמעים טיפוסיים למדי לשטינקמובילים ישראליים כשרים

    וכרגיל, ואנדר, את גדולה. אהבתי את ההצעה שלך לאנרגיה חלופית מתחדשת (למרות שאני לא בטוחה שמשחת שיניים היא נטולת נפט) :mrgreen:

  2. אין ספק שמספר 6 הוא מאורע דימיוני והזוי!!!! רק מוח יצירתי ונפלא כמו שלך היה יכול להעלות על דעתו מצב שכזה 🙂

    לא רק שזה לא הגיוני אלא שבאחת מנסיעותיי בשטינקמוביל מספר 45 כמדומני, עת הורדתי את עליוניתי ונשארתי עם גופייה (רחמנא ליצלן, טפו טפו טפו, חמסה וכו') אחד מידידנו שחורי הבגדים ועבי הספרים שישב באותה העת במושב מאחורי, עבר מושב על מנת לא לחזות בבת ישראל המופקרת! (וזה לא בגלל הדאודורנט- בדקתי 🙂 )

  3. CRAZYVET היקרה,
    מצב מספר 4 הוא אפשרי- פשוט מדובר באישה שאינה תל- אביבית / מאזור המרכז. זה כבר קרה לי מספר פעמים בשטינקמוביל "המופלא" לבר-אילן… 😥

  4. ובכן, אם כבר הגענו עד הלום אוסיף סיפור קטן משלי:

    במוצ"ש אחד בשעת לילה מאוחרת לפני הרבה שנים, עליתי לאוטובוס שהיה אמור להסיעני אלי ביתי הקט והתיישבתי אחר כבוד באחד המקומות היותר מרוחקים שבאוטובוס (האוטובוס היה כמעט ריק לגמרי עקב השעה המאוחרת). לתדהמתי – שלא לומר לתדהמתו של עכוזי הענוג – כמעט באותו רגע חילחלה למוחי ההכרה שהמושב שמתחתי אינו יבש – ולמעשה רטוב לגמרי. הריפוד שם היה מהסוג המקובל בשטינקמובילים, כלומר מלוכלך ודהוי – גם בגלל שבאמת היה מלוכלך ודהוי וגם בגלל שכך מייצרים אותו מלכתחילה – וגם היה די חשוך ולכן לא הייתה לי כל דרך להבחין מבעוד מועד בגורל המר שעומד להציף את עכוזי…

    לא יוגרלו שום פרסים בין המנחשים מה היה ההרכב של הנוזל המדובר. רק אוסיף כי מי-עדן זה לא, ושהמאורע נחרט מאז בנפשי הרכה כמאורע בל יישכח.

  5. מספר 3 – אין כזה דבר כרטיסן. לא ראיתי ולא שמעתי.

  6. נשמע לי כמו 4 – את נשמעת כמו אדם יותר מידי נחמד ומנומס מכדי להסכים לשבת במקום שמישהי רצתה לתת לך באוטובוס 🙂

  7. 5, אין בשום אוטובוס מפתח תקוה מקום לזוז, בוודאי לא לשחק בכדור.

  8. אהבתי עד מאוד. :mrgreen:
    גם אני מהמרת על 4. כל היתר נשמעים כל כך הגיוניים וסבירים לנוסעים קבועים בשטינקמוביל, 😯 שקשה לפסול אותם. למרות שצריך לציין שבתחרות פלוצים טרם נתקלתי – עד כה מי שבחרו לחלוק איתי את מצב המעיים שלהם תמיד עשו זאת בדממה קטלנית, רצוי בדיוק בשניה בה הם קמים לרדת בתחנה, שם לא יצטרכו להתמודד עם פניי המתכרכמים.

  9. גם לי המילה כרטיסן קפצה לעין. אולי התכוונת למבקר ואולי באמת זה הסיפור המזויף.

    בכל אופן באנשים נחמדים שנותנים לשבת אני נתקלת מדי פעם. נכון שבני הורמונים (=נעורים) ששומעים בקולי קולות מוזירה מגעילה מהפלאפון שלהם זה יותר מקובל ומעצבן אבל גם פינוי מקום קורה.

  10. אם הולכים על הקו המוביל של שאר הסיפורים, סיפור מס' ארבע יכול להתרחש רק בשטינקמוביל בפרידריך שטארסה בברלין, ולא בציר ז'בוטינסקי.

  11. אני מהמר ש-8 לא קרה. אם הם נראו לך בגיל חטיבת הביניים אז הם קטנים וחלשים, ומישהו מאחורה היה דופק להם מכות והיית כותבת את זה.

  12. אכן, השטינקמוביל בארצנו הוא מקור לא אכזב לחוויות מרגשות ונחרטות בזכרון.
    אני עוד איכשהו בסדר עם מס' 4 – יש אנשים נחמדים בעולם (ולא, זה לא בגלל שהם לא תל אביבים, יציאות מהנורמה הלא ידידותית יש בכל עיר).
    ולמרות שמס' 7 היה כל כך דוחה שכמעט בחרתי בו כסיפור המומצא, ההיגיון הצרוף גבר עלי ואני נאלצת להסכים עם מנחם – אין מקום באף אוטובוס שאני פגשתי לשחק כדורגל.

  13. גם אני מהמרת על תחרות הפלוצים (מס' 8).

    איכשהו זה נשמע לי אפילו יותר מופרך מאשר מישהי שתציע לך לשבת.

  14. יש! שני פוסטים חדשים בבתחת.
    לא יודעת, אבל 4 הוא היוצא דופן.

  15. אני אספר בקצרה על מקרה שקרה לי בדרכי לתחנה המרכזית בתל אביב. אני יושב בשורה האחורית, ושורה לפני מימין יושב מישהו שנראה נרקומן בשנות ה50 לחייו ומימיני חייל. הנרקומן מבקש מהחייל שיחה. החייל מסרב. הוא מתחיל לקלל אותו, מאיים עליו, עד שהחייל יורד מהאוטבוס. אני מציע לו שיחה, למרות שהייתי בטוח שהנה הלך הסלולרי ואחרי השיחה אני אומר לו: "אין לך כסף קטן? בכל קיוסק כאן יש טלפון שפועל על מטבעות, במקום לבקש טובות מזרים היית מתקשר לפני שעות וסיר דאגה מלבך", לתשובה שלו לא ציפיתי: "כסף קטן? יש לי כאן אלפי דולרים בשטרות, אני סוחר הסמים הכי גדול בתל אביב!". כן כן. אני זוכר את הכל בפרטי פרטים. הוא עישן סיגריות קיס (בתוך האוטבוס), והיו לו שני בקבוקים של בושם הוגו לאשה. ככה שיש הגיון בזה שיש לו כסף. גם קיס לא סיגריות זולות.

  16. אני אספר בקצרה על מקרה שקרה לי בדרכי לתחנה המרכזית בתל אביב. אני יושב בשורה האחורית, ושורה לפני מימין יושב מישהו שנראה נרקומן בשנות ה50 לחייו ומימיני חייל. הנרקומן מבקש מהחייל שיחה. החייל מסרב. הוא מתחיל לקלל אותו, מאיים עליו, עד שהחייל יורד מהאוטבוס. אני מציע לו שיחה, למרות שהייתי בטוח שהנה הלך הסלולרי ואחרי השיחה אני אומר לו: “אין לך כסף קטן? בכל קיוסק כאן יש טלפון שפועל על מטבעות, במקום לבקש טובות מזרים היית מתקשר לפני שעות וסיר דאגה מלבך”, לתשובה שלו לא ציפיתי: “כסף קטן? יש לי כאן אלפי דולרים בשטרות, אני סוחר הסמים הכי גדול בתל אביב!”. כן כן. אני זוכר את הכל בפרטי פרטים. הוא עישן סיגריות קיס (בתוך האוטבוס), והיו לו שני בקבוקים של בושם הוגו לאשה. ככה שיש הגיון בזה שיש לו כסף. גם קיס לא סיגריות זולות.

    וואנדר, תמחקי את הממתינה. משהו בשואש השתגע ובכל בלוג בבלוגלי זה שומר לי אותה עוגיה וחלק מהבלוגים אני משתמש ברועי בלי 6.0. אבל כאן ה6.0 חשוב.

  17. אני מהמר שתחרות הנפיחות לא אמיתית.

    ואגב, מקרה שקרה למכר שלי- באחד הנסיעות באוטובוס בת"א התחילו להתווכח 2 אנשים ביניהם על מקום ישיבה. מה שהדרדר מהר מאוד להתקוטטות אלימה, שבסופה אחד מהם שלף גז מדמיע והחל לרסס באוטובוס. מה שהוביל את האוטובוס לעצור באמצע הכביש ולהוריד את כל הנוסעים כשהם דומעים והמומים.

  18. אלמה – בדו-מפרקיים יש בהחלט מקום, ואף זכיתי להיות עדה למשחק כזה מקרוב. ואף לשימוש יצירתי בסקייטבורד (ספורט אתגרי מס' 2 בשטינקמוביל, מייד אחרי יידוי תיקי בית ספר בחברים ללימודים). אז לא יפתיע אותי אם 5 נכון. 🙂

  19. ההתלבטות שלי היא בין מס' 4 למס' 5: מס' 4 לא נראה הגיוני. לפחות לא באוטובוסים בארץ זבת, חלב ודבש. יחד עם זאת, סיפור 5 גם הוא אפשרי, כי פתח תקווה לא באמת קיימת. :mrgreen:

  20. קודם כל תודה, שנית צודק עמיתי המלומד גיא בטענתו שפ"ת לא קיימת, אך מצד שני בשום אופציה לא הוזכר ישוב הקונספירציה הנ"ל ועל כן לא ניתן לפסול אופציות בטענה (הנכונה לכשעצמה) זו. שלישית, היות ולי עצמי יצא לזכות פעם במקום ישיבה באופן שהוזכר בסעיף 4 אני אניח שזה קרה גם לך ורביעית, היות וגם לי יש היכרות אינטימית עם קו 45 המפורסם אני בוחרת באופציה מספר 6 (אגב, א. את נידה בלי קשר לתאריך בחודש וב. ואיסור הנגיעה לא קשור לנידה בכלל)

  21. ואגב, לתשומת ליבם של אלה שיש להם עדיין השגות בדבר דרישותיהם של המורים: תחרות הפלוצים היא לא רעיון מופרך בכלל. מסתבר שהפלצה בפומבי הפכה לאחת מדרכי השעשוע המקובלות על בני נוער. אני מזמינה אתכם לבלות יום בביה"ס התיכון הקרוב למקום מגוריכם ולספר לי אח"כ מהו בעיניכם שכר הולם למורה.

  22. מספר 7, ההוא שיורק על הרצפה וכו'. אין סיכוי שזה קרה!
    אגב, אני עדיין זוכר את הסיפור על האברך הצעיר שהוציא ביצה קשה משקית שבתיקו, גילגל אותה על המעקה של החיבור שבין האוטובוס הכפול, כדי ליצור סדקים. קילף ואכל. מסמך אנושי קשה.

  23. נוווווווווו
    עדיין אין תשובה? 😯

  24. בלונדינית, אני יכול בבקשה לדעת על מה מבוסס המשפט "ואיסור הנגיעה לא קשור לניגה בכלל"?
    ככל הידוע לי, איסור הנגיעה מבוסס על ויקרא 18 19:"ואל אישה בנידת טומאתה – לא תקרב לגלות ערוותה".
    כעובדה, הרבנות הראשית אוסרת על טבילת פנויות (למשל). נראה לי די ברור מאיזה "תקלות" חוששים הרבנים.
    ככל הידוע לי, ואני מוכרח לציין שזכרוני בנושא מעומעם ביותר, רמב"ם הקביל שמירת נגיעה לאיסורי לאו – איסורי חיתון שונים. כתוצאה מכך, לאחר הנישואין נשים אסורות במגע כאשת איש, ולכן ערווה ואסורה בנגיעה. לפני הנישואין נשים אסורות במגע כי הן נידה – וכבר מאז חורבן המקדש יש מגמה של איסור על טבילת פנויות. וכידוע, נידה זה כרת.

    או, מצאתי את הציטטה שחיפשתי. הרבובדיה: "אין חילוק, בענין איסור נידה, בין אישה נשואה לפנויה, שגם בפנויה יש איסור כרת על הביאה, ואיסור לא תעשה בשאר קריבות, כגון חיבוק ונישוק. והואיל ואין הבחורות הפנויות טובלות עד לערב חופתן… הרי הן בחזקת נידות גמורות מן התורה, ויש להיזהר מלנגוע בהן, או להסתכל בהן…" כלומר, איסור הנגיעה בפנויה (לא נשואה) הוא כי היא נידה.
    אבל אני יכול להיות טועה, לכן אני שואל.

  25. אוקיי, חברים, נראה לי שחיכינו כבר מספיק זמן… לחלופין, פשוט הייתי עסוקה רצח בענייני עבודה, וכמו פארשית אמיתית, לא עדכנתי את בלוגי זה זמן רב. אבל עכשיו הנני כאן – אני מודה לכל המשתתפים בחידון! הרי הפתרון:

    מוכנים?…

    כל מי שאמר שזה תחרות הפלוצים בסעיף 8…

    צדק!!!!! *קולולולולו* *רעשנים* *חצוצרות*

    ברכות ואיחולים לזוכים. אני רוצה להדגיש שבעוד שתחרות ההפלצות לא קרתה אף פעם לנגד עיני ממש, זה לא אומר שהיא אף פעם לא התרחשה בפועל. בהחלט ייתכן שנוסעים אחרים דווקא כן נתקלו בתופעה, ואני משתתפת בצערם ומושיטה להם תרסיס טיהור אוויר בניחוח פרחי יסמין. תודה לכל מי שחלק את סיפורי הזוועה האישיים שלה/שלו מהשטינקמוביל, ואני ממליצה בחום לשלוח את הסיפור גם לשר התחבורה המופלא שלנו, שמעודד ללא הרף את התחבורה הציבורית על-ידי אישור העלאת מחירים, עצירת תוכניות לרכבות קלות ושאר צעדים מוצלחים כאלה.

    ושוב סליחות על העיכוב. כאמור, אני פארשית עסוקה בימים אלה *מרכינה ראש בבושה עמוקה*

  26. רוצים פוסט חדש! רוצים פוסט חדש!
    ~קיטי מתחת למרפסת מחזיקה שלט~

    ואנדר: *בורחת מההמון הזועם הנושא לפידים וקלשונים* בסדר בסדר… יהיה, מבטיחה!

  27. ~מצטרפת לקיטי מתחת למרפסת~

    "רוצים פוסט חדש! רוצים פוסט חדש!!!"

     ואנדר: Ask and ye shall receive 😉

  28. אני לא מבינה איך הרכבת הקלה תפתור את העניין – אלא אם כן מתוכננת סלקציה בכניסה אליה (אני דווקא בעד). הרי אותו עמישראל גועלי יהיה בכל מקום, אין מנוס מזה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: