הידד! הטרול הראשון שלי!

תמימה שכמותי, חשבתי שפוסט בנושא מצעד הגאווה יהיה משעמם לכולם ולא יגרור הרבה תגובות, כי הנושא נלעס למוות, כמסטיק דאשתקד. מסתבר שלא! לפוסט הקודם התקבלו תגובות רבות, כולן אינטליגנטיות ונבונות, בכלל זה דעות מנוגדות של אנשים שונים שהעבירו את טיעוניהם בצורה נהדרת. והנה באה לה עוד תגובה, שמטרתה העיקרית היתה ככל הנראה לעלוב בי, לעלוב בשרון עקב זיהוי מוטעה (?) ולעלוב בכל מי שחושב שהומואים רשאים (ואף צריכים) גם להגיד בפומבי שהם הומואים ולא רק להתחבא בשקט בפינה ולקוות שאף אחד לא ישים לב ל"מעשי הסדום" שלהם. הגבתי לתגובה המקסימה הזו, וכמובן שקיבלתי תגובה נוספת שדרשה את אישורי. אז קודם כל, אתם מוזמנים לקרוא את התגובות האחרונות לפוסט הקודם. אחרי התלבטות קלה, החלטתי בכל זאת להתייחס לתגובה החוזרת, כי – נו – אני מאמינה בחופש ביטוי בבלוג הזה; כלומר, בעיקר בחופש הביטוי שלי. דיקטטורה מיטיבה וכל זה, כבר אמרנו? חוץ מזה, אני נורא נורא נורא אוהבת שאנשים מדברים אלי בנימה פטרונית, מתנשאת ויודעת-כל ועוד משוכנעים שהם עושים לי טובה בזה.

הטרול החביב שלי – שאכנה אותו בשם "טרול" כי הוא לא סיפק שם אחר, פרט ל"יהושוע הפרוע" (אגב, טרולצ'יק, יש לכתוב "יהושע" ולא "יהושוע"), כותב לי כך, באהבה רבה:

"אם היית יודע שתפרסמי הייתי משקיע בתשובה עניינית לתוקפנות הנבובה שלך. בינתיים תנסי להיות חכמה ולעזור למרקטינג של הבלוג המושקע שלך.

לידידי הנאור מצחור נמרוד:
"ויקראו אל-לוט ויאמרו לו, איה האנשים אשר-באו אליך הלילה; הוציאם אלינו, ונדעה אותם."
——האירוע הזה זו הסיבה לקישור בין סדום העיר לכינוי מעשה סדום.

ולגבי זה:
"אולי אם תוציא את הראש מהתחת ותפסיק לנסות להגן על עמדה “יהודית” כשאין לך כל היכרות עם היהדות"
—-אני רק יכול להגיד שמהתחת שלי רק יוצאים דברים ואני לא רץ לספר על זה לחבר'ה או נוהג לרקוד על משאיות לבוש ברשת שחורה לכבוד האירוע.

ולגבי האור הגנוז:

"אתה יכול לבחור לא להשתתף במצעד הגאווה, ואתה יכול לבחור כן להשתתף בו. אז היכן אלמנט הכפייה? "
—-מציע שתפתח מילון תחת הערך מצעד ואולי תבין את האוקסימורון בטיעון שלך.

וכדי שאתאים בדיוק לסטיגמה הפלורליסטית שלכם -אני דווקא לא אותו יהודי חרדי הדוק שחור כופה מחזיר בתשובה בועל קטינים ושודד תקציבי ציבור.
אלא אחד שמוריד יותר בירות ממכם, מצביע יותר ירוק ממכם מעשן יותר גיו'נטים משלושתכם ביחד ואפילו בעל כמה חברים הומואים- אבל לא מהסוג שמייחצן את התחת שלו באמצע הרחוב .
אין לי בעיה עם ההעדפות המיניות של אנשים, רק אל תשתמשו במילה פלורליזם כשאתם לא מבינים מהות של שום דבר עמוק מתכניות בערוץ 2."

מישהו רוצה לספור כמה עלבונות – ישירים ומרומזים – יש בתגובה הזו? איזה כיף לי. אני גם לא חכמה, גם לא יודעת לעשות "מרקטינג" לבלוג ה"מושקע" שלי (בדיחה מצוינת. הבלוג הזה מושקע בערך כמו שהתחנה המרכזית הישנה של תל אביב מושקעת), גם לא יודעת מה זה פלורליזם או ערוץ 2 או שניהם ביחד, גם לא מעשנת ג'וינטים, גם לא מורידה בירות, גם לא בועלת קטינים, וגם לא רוקדת על משאיות עם רשת שחורה! "תנסי להיות חכמה", אומר הטרול. נו באמת. הרי מי שקרא חצי פוסט בבלוג הזה יודע איזה מטומטמת אני. למשל, אני כותבת פוסטים לאנשים שמעליבים אותי. יותר מטומטם מזה?

מה שעוד יותר מטומטם מצידי הוא ההנחה שאנשים, כשמסבירים להם בעדינות, יכולים להבין שהדרישה מהומואים בנוסח "תהיו מזדיינים בתחת ותשתקו" היא דרישה לא הגיונית, לא ראויה וגורמת לפגיעה אנושה בזכויותיהם. אמירות כמו "לא אכפת לי מה ההעדפות המיניות של אנשים, אבל אני לא רוצה לראות את זה ברחוב", שקולות מבחינתי לאמירות כגון "לא אכפת לי שיש כושים בעולם, אני רק לא רוצה שהם ישבו בחלק הקדמי של האוטובוס" או "לא אכפת לי שיש נשים בעולם, רק שיתכסו בשקיות פח זבל כדי שאני לא אצטרך לראות את הקרסוליים שלהן". העניין הוא שמידת האכפתיות של מישהו לגבי קיומו של אדם אחר היא לחלוטין לא רלוונטית, כי לאותו אדם יש זכויות בסיסיות שאין לאף אדם אחר זכות לקחת ממנו, בין אם הוא אוהב לראות גרבי רשת שחורים (אני מניחה שלזה היתה הכוונה) ברחוב ובין אם לאו. מה יש, אני אוהבת את החב"דניקים עם התלבושות המשוגעות שרוקדים על הגג של הרכב שלהם ועושים המון רעש עם שירים חסידיים בכבישים? ממש לא. אני אוהבת את העובדה שחרדים שנוסעים באוטובוסים בקיץ תורמים משהו כמו 85% ממידת השטינק, בגלל השכבות של בגדים כהים ועבים שהם מתעקשים ללבוש בניגוד לכל היגיון? לחלוטין לא. אני אוהבת את העובדה שבכניסה לקניון ביום שישי, תמיד יש איזו אישה דתייה שדוחפת לי לידיים "נרות שבת", כשאני חילונית גמורה? לא. זה מביך אותי ומעצבן אותי. אני לא מנסה לדחוף לה ספרים של ניטשה ליד.

 אבל מה שאני כן אוהבת, זה את העובדה שמותר לחסידים האלה לשיר ולרקוד ולהתבטא, ומותר לאנשים חרדים להתלבש איך שהם רוצים, ומותר לאותה אישה דתייה לנסות ולהפיץ את אמונתה בדרכי נועם, ולא הייתי חולמת להגיד לאף אחד מהם שהם צריכים לשבת בבית ולשתוק ושאף אחד לא ישים לב לדרך החיים שלהם, ולא משנה כמה אני לא מסכימה איתה. כי דרך חיים היא לא "פרובוקציה" ואין מה "להיעלב" ממנה. היעלבות מעצם קיומם של חיים אחרים משלך היא סוג של הפרעה נפשית בעיני, חוסר יכולת ליצור גבולות בין עצמך לבין האחר. וכשההפרעה הזו גורמת לפגיעה בזכויות אדם, יש להפגין על זה ולהוקיע את זה. לחרדים יש מצעדים ויש עצרות ויש הפגנות ויש מעליות שבת ויש אוטובוסים שומרי מצוות ויש, אהמ, נציגים בפרלמנט שלנו, וזה ברור ומובן מאליו לכולם. ביום שלקהילה הלהט"בית יהיה את כל זה כמובן מאליו, אני אסכים שיגידו לי שאני לא מבינה שום דבר חוץ מערוץ 2.

לא, בעצם גם אז לא. אבל אולי לפחות אני לא אתרגז כל כך על אנשים שחושבים שהצידוק שלהם להעלבה ולזלזול באנשים אחרים הוא עישון ג'וינטים ושתיית בירות.