פורסם על ידי: vandersister | דצמבר 14, 2007

כרומופוביה, או: מי מפחד מסרט כחול?

למעשה, רציתי לקרוא לפוסט הזה בשם "איזה מזל שיש לי ציצים", אבל בכל זאת צריך לשמור על מהוגנות כלשהי (נניח); וחוץ מזה, יש סיכוי שזה פלגיאט – שאקירה כבר זימררה משהו בעניין בזמנו, כמדומני. כבר כשבוע ימים זוממות ואן-דר-אמא ואנוכי לסור לקניון הגדול בפתח שמיקווה, כדי לרכוש מעט מכנסיים במחיר מופקע/מבצע ברשת ששמה פעם התחרז עם "קטעים לי" והיום מתחרז עם "וילהלם טל". אגב, המונח "מחיר מופקע/מבצע" מתייחס למצב שבו רשתות מעניקות הנחות בשני שלבים: ראשית, מעלות את המחיר ביגון השמיימה, ואז מקצצות ממנו באכזריות אי-אילו אחוזים, מה שמביא אותו בערך לנקודת המוצא, למען ירגישו המוני ב. ישראל שעשו עסק טוב. מעין ישראבלוף מקומי חביב, כמעט ספורט לאומי.

כמנהג הקניונים, גם בקניון פתח שמיקווה ניצב בפתח שומר העשוי ללא חת המפשפש בתיקיהם של הנכנסים, עם עזר כנגדו בצורת גלאי מתכות מרשים. מסרתי בהכנעה את תיקי לפשפוש המנדטורי, והתכוונתי לצעוד לתוך גלאי המתכות, כשלפתע חתך אותי מצד ימין בן תשחורת מבני עדות האנשים-שאין-להם-נימוס-בסיסי-ברבע-גרוש, וניסה להידחק ולעבור בגלאי המתכות לפני. "חכה רגע", נזף בו השומר המפשפש, "תן לגבר – " ופה הוא נעץ בי מבט קצר – "לגברת לעבור קודם". גבר? אני גבר?? אח שלו, תהיתי ללא אומר, אתה מכיר הרבה גברים שיש להם חזיות במידה D, מדממים בקביעות חודשית ומתגאים בשני כרומוזומי X? לזכותו של השומר יש לציין שאת צמד כרומוזומי ה- X לא ניתן לגלות בעין בלתי מזוינת; אבל את צמד ה- D-cups שלי אפשר גם אפשר, אפילו בעין בלתי חמושה, נניח עם מספר משקפיים מעל 4 וקצת קטרקט, לא עלינו.

בעודי תוהה אם ואן-דר-אמא שיקרה לי כל השנים הללו ועשתה לי קוקיות כשהיתה צריכה לקנות לי תחתוני בוקסר, נכנסנו לחנות ה"קטעים לי" (או "וילהלם טל" – השם החדש והמגניב של הרשת פשוט לא נקלט לי, וגם לא היה ברור לי מלכתחילה למה צריך היה להחליף שם נאה למדי בצמד אותיות לועזיות המעניקות כביכול נופך "קוסמופוליטי" לרשת, אבל זה לדיון אחר), ופצחנו בחיפוש מכנסיים. בעזרתה האדיבה של מוכרת טרוטת-עיניים, נבחרו שני זוגות נאים ונלקחו לקופה. שם גיליתי קונה אחת במצב של מצוקה קשה: היא נתקעה במלכוד 22 שיכול להתרחש רק בעיצומם של מבצעים מופקעים כדוגמת זה שהתנהל בחנות. מצד אחד, היא היתה יכולה לרכוש X פריטים בהנחה של 30%; אבל לו רק היתה מוסיפה עוד פריט, ההנחה היתה הופכת ל- 50%. אז היא היתה משלמת יותר בסך הכל, אבל פחות באופן יחסי לכלל המחיר של כל המוצרים. הבנתם? אז היא הלכה לחפש עוד פריט בשביל לקבל את ה- 50% ולא לצאת פרייארית (למרות שלא רצתה בכלל לקנות את אותו פריט מלכתחילה). בינתיים שילמתי על צמד זוגות המכנסיים שלי, שהיו רק בקצת מבצע ולא בהרבה מבצע, אבל גם זה משהו. המוכרת נתנה את מכנסיי בשקית נאה עם לוגו של הרשת, כשפתאום שמתי לב שהשקית שייכת ל"וילהלם טל Men", מחלקת הגברים של הרשת, ועוד צוין עליה באותיות קידוש לבנה: "נראה אותך גבר". המוכרת חייכה בהתנצלות והסבירה "נגמרו לנו השקיות הרגילות". תחושת פרנויה קלה אפפה אותי: האם מישהו מנסה לרמוז לי משהו? שוב יצאתי גבר?…

עם שקית ה"אחלה גבר" בידי, שמתי פעמיי אל היעד האחרון במסע הקניות: חנות הדיסקים של רשת "תקליטי המגדל" (זה לא מתחרז עם שום דבר צורה טובה, תסלחו לי). לואן-דר-אח יש יום הולדת בקרוב, ועל כן רכשתי בשבילו צמד דיסקים נאים, וביקשתי לארוז בקופה. המוכר סיים לעטוף את הדיסקים, ואז פנה אלי ושאל: "זה בשביל בחור או בחורה?" מצמצתי בהפתעה. "למה?" – "בשביל הסרט", הסביר הבחור והצביע על שקית מאחוריו, שהיתה מלאה סרטים צבעוניים. "אבל… מה זה משנה?" גמגמתי. "אם תשים לו במקרה סרט ורוד, זה אומר שהוא בחורה?" – "עדיף לא להסתכן", טען המוכר העירני, והדביק לעטיפת המתנה סרט בצבע כחול כהה. מה שבטוח בטוח. היו באותה שקית גם סרטים בצבעי צהוב וירוק ואפילו כתום, שכנראה היו מיועדים לטרנסווסטיטים ומלכות דראג בלבד.

והנה אני יושבת כאן ומסתכלת בעטיפת המתנה של ואן-דר-אח, ואוחזת אותי תשוקה לקרוע מעליה את הסרט הכחול לכל הרוחות. ראשית, כחול הוא הצבע החביב עלי, ובניגוד לדעתו של השומר בכניסה ושל השקית מ"קטעים לי" לשעבר, זה בכל זאת לא הופך אותי לגבר. שנית, אח שלי הוא דווקא כן גבר, ואפילו לא צריך שיזכירו לו את זה עם סרט כחול. שלישית, קשה לי להאמין שהוא היה מטיח את המתנה בפרצופי וטוען שעלבתי בכבודו אם המתנה היתה נושאת, חו"ח, דווקא סרט בצבע ורוד ולא כחול. ממש לא. הוא עלול להטיח את המתנה בפרצופי כשיגלה שקניתי בשבילו דיסק של "הבנות נחמה" ולא משהו של VDGG, אבל זה כבר סיפור אחר.

בקיצור, נראה לי שבפעם הבאה אחסוך לעצמי את בלבול הצבעים והמגדרים, ואעטוף את המתנה לבד. כלומר אם אצליח – יש לי זוג ידיים שמאליות, כמו לכל הגברים.


Responses

  1. אכן חיים קשים…

    ואנדר: אכן. דמעות חונקות את גרוני וכו'.

  2. גם הגברים שבגברים זקוקים מדי פעם לסרט כחול…

    ואנדר: יש בזה משהו 😛

  3. vander woman

    ואנדר: *מהמהמת את מוסיקת הפתיחה של הסדרה* 😀

  4. הלריוס. אבל לעניות דעתי , גברת ואנדר אחותך, את שכחת את נימוסיך הפולניים בכניסה לקנייון ולכן נעלבת מהשומר*. השומר לא תהה האם את בחור או בחורה, שכן לו היית בחור הוא היה מבקש מאותו בן תשחורת לתת ל להכנס, אלא התקשה להחליט האם האישה שעומדת מולו ראויה לתואר גיברת, או שמא היא ילדה/מיידעלע.

    *כן, אני יודעת, להעלב זה חלק מהנימוס הפולני ולכן המשפט הזה הוא בלתי אפשרי מבחינה לוגית, אבל בכל זאת.

    ואנדר: היעלבות זה לא סתם חלק מהנימוס, זה ממש חלק מהאינסטינקט! אבות-אבותינו הקופים הפולניים היו נוהגים לא רק לעלות על עץ גבוה כדי להימלט מחיות הטרף, אלא גם להיעלב מהן לגמרי כדי שירגישו תחושות אשמה כבדים. הבעיה היא שלפעמים גם חיית הטרף היתה פולניה, ואז היא היתה נעלבת בחזרה ואוכלת את הקוף בפרינציפ, שייראה לו מה זה, החוצפן.

    יכול בהחלט להיות שאת צודקת לגבי נסיונו של השומר להחליט אם אני ילדונת או היא-שה בוגרת, אבל א. אני באמת לא נראית כמו ילדונת (נראה לי?..) וב., למרבה הצער, כבר קרה לי בעבר שפנו אלי בלשון זכר משום מה. אולי רק ההיעלבות הפולנית היא סימן היכר נשי מובהק, בדומה לסרט ורוד?…

  5. אוי, אני התכוונתי להדגיש את המילה אדון במשפט "היה מבקש מאותו בן תשחורת לתת לאדון להכנס" ובמקום זה העלמתי אותה.

  6. אני עם הבלונדינית. אם הוא באמת היה חושב שאת גבר הוא היה אומר "תן לאדון להכנס". וכנראה שואל גם אם יש לך נשק.
    👿 *ממלמלת בזעם*
    הבנות נחמה, וואלה. גם לי יש תחושה שיהיו שם מכות. זה עניין של טעם, אבל תמיד כשאני שומעת את השלישייה הזאת אני נקרעת מיידית בין שני דחפים סותרים: קולותיהן הנימוחים עושים לי חשק למצוא איזה אחו זרוע חרציות ולהתגלגל בתוכו כחתול שעושה אמבטיית שמש, אבל המילים, המילים גורמות לי להתגרד בטירוף. יש מצב שאני אלרגית לשאנטי.

    ואנדר: המילים הן אכן בעיה 😦  אני מאוד לא אוהבת חרוזי שור וחמור ומילות "שאנטי". זה לא גרוע באותה מידה כמו "ורק אם נאמין, ובלי שום דאווין" – אחד המשפטים הגאוניים ביותר בתולדות השירה העברית, אין ספק – אבל יש פה ושם דברים מרגיזים. אני משתדלת להתעלם מהמילים ולהתרכז בהרמוניות. חרציות בשמש וכו' 🙂

  7. בלי קשר לטמטום של צבע הסרט, אני פונה כאן בקריאה נרגשת לציבור הקוראים: אל תקנו דיסקים ב“תקליטי המגדל”. מלבד העובדה שנורא יקר שם, הם גם מחרימים אמנים באופן שיטתי.

    ואנדר: וואו. לא ידעתי. תודה על האינפורמציה! בהחלט אקח לתשומת לבי. אבל לפחות לגבי המחיר, ב"צליל" דווקא יותר יקר, בדוק.

  8. הו! בדיוק קניתי היום איזה ארנסט המינגוויי (שלדעתי דווקא לא תורגם יפה על ידי אהרון אמיר), ולא יכלתי שלא לשים לב לסרט המאד מאד ורוד שהמוכר שם על העטיפה. זה שיעשע אותי קשות, אני בספק אם הוא הבין למה…

    ואנדר: היהיהיהי 😀  אני מתחילה לחשוב שיש כללי אתיקה בלתי כתובים של עוטפי מתנות. סביר להניח שבאיראן אם מישהו היה מדביק סרט ורוד על מתנה שמיועדת לזכר, משטרת הצניעות היתה עוצרת אותו במקום ומשליכה אותו לבור שורץ תנינים או משהו כזה.

  9. ואנדר, ירוק זה הכחול/ורוד החדש. או לפחות זה מה שאני אומרת לאמהות דאוגות כשנגמר לי פריט מסויים בוורוד/כחול במחלקת בגדי התינוקות שבה אני מתפרנסת לפרנסתי.
    אגב, גם אני תהיתי למה לרשת אופנה מכובדת לקרוא לעצמה "מיליליטר". WTF ביותר.

    ואנדר: הו, טוב לדעת – בזמנו זה היה צהוב, ולכן חדרו של אחייני הבכור נצבע בצהוב. אם כי אחותי התעקשה להוסיף עליו גם ציורים של פיות (מה שגרם לגיסי לחרדות מסוימות, אבל לא נראה שהזאטוט הושפע מזה לרעה). אם אני לא טועה, אפילו בבתי חולים הפסיקו להלביש תינוקות בבגדים ורודים/כחולים, וכיום זה יותר נטראלי, לא?

     לגבי ה"מיליליטר" – לול! 🙂  צודקת, לא חשבתי על זה… ואני מאמצת רשמית את הביטוי" WTF ביותר", ברשותך 😛 מעולה.

  10. לא נורא

  11. טריש, תודות רבות. כבר אי אילו ימים אני מנסה להזכר בשם החדש של קטעים לי.

  12. הממם… ארנסט המינגוויי. לא ברור* שזו מתנה שקניתי לחבר-זכר?

    *טוב, אולי לא _ברור_ אבל הסיכויים לא רעים.

  13. ואן דרית יקרה, גיליתיך דרך הבלוג ללא אליבי http://ayeletoz.blogli.co.il/
    , ואני שמחה על התגלית. נהנית לאללה לקרוא אותך!

    ואנדר: תודה תודה! לכבוד הוא לי! 🙂

  14. בגדול, היום הכל הולך לכולם, אבל הנטיה להלביש בנות בורוד מזעזע עדיין חזקה יותר, בניגוד לכחול-בנים שדי נעלם. תמוה!
    מה שכן, הצבעים הפסטליים נשארים עם הבנות (כולל תכלת וצהוב בננה וירוק פיסטוק וכיוב' שמות של גלידות), והבנים, בערך מגיל שנה כבר מולבשים בצבעים כהים או חזקים: ירוק זית! כחול פטרול! אנו גברים צעירים בשירות המולדת! וכו'
    אה, ולפני כמה ימים ביקרה בחנות אמא חרדית וחרדתית מודאגת: הילד בן החמש שלה אוהב ללבוש רק ורוד וסגול. היה מביך.

  15. הבנות נחמה?…באמת?…
    תראי אני בעד מגוון מוזיקלי, אבל הן חתיכת קיצוניות לא? אין להגדיר אותן?
    אומנם ההכרות שלי עימן רק דרך גלגלצ…וגם אז השתדלתי להנמיך, אבל אני זוכרת בברור שיש להם איזה שיר מאוס שבו יש קטע של 5 דק בערך שהולך ככה "מים-מים-מים-מם-מים-…."
    עכשיו, כמובן שיש סיכוי שהיה שם מסר עמוק שאני פספסתי, אבל כל פעם שאני הייתי שומעת את השיר הזה היה קופץ לי איזה פיוז…וזה לא שאהבתי את הסינגל הראשון והפורץ שלהן..גם שם הן נשמעו כמו חבורת שועלים מדוכאים (אני לא יודעת למה דווקא שועלים) שהכניסו כמה שורות עלובות באנגלית לשיר שלהן והן בטוחות שהן על סף פריצה בינלאומית עכשיו….
    וואו אני באמת לא מחבבת את החבורה הזו עם השם הכ"כ משעמם שלהם…חבורת יוסי אומנם משעמם באותה מידה אבל לפחות מעלה גיחוך..
    אבל זה לא מה שרציתי להגיד, מה שבאמת רציתי לשאול אותך זה מה נשמע?

    ואנדר: טוב תודה, מה איתך?

  16. לאט לאט…
    הסמסטר נדפק, נשבר שיא השביתות בארץ,
    אני מרגישה גאווה עצומה להיות שייכת לדור בו זה התרחש…
    כדה"א בשפל, אבל חוץ מזה הכול דיי רגיל.

    ועם ברכת ערב טוב אני משחררת אותך מעול ההתכתבות המטופשת הזו,
    לא מבטיחה שפעם הבאה אגיב לעיניין, אבל בבקשה את תמשיכי לכתוב טוב כמו שאת יודעת.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: