פורסם על ידי: vandersister | נובמבר 23, 2007

הגיע הזמן להחריב את האימפריה

מספרים על קאטו הזקן, מגדולי המדינאים ברומא העתיקה, שהיה מסיים כל אחד מנאומיו בסנט במילים: "וחוץ מזה, אני סבור שצריך להחריב את קרתגו". הרקע לאמירה הזו הוא סכסוך רב-שנים בין רומא לקרתגו, והחלטתה של רומא לנסות ולכרות ברית שלום עם יריבתה לאחר המלחמה הממושכת ביניהן. קאטו, מוכה גורל שכמותו, מונה לשמש כמתווך במאמצי הפשרה ולאחר שהסכם השלום לא ממש עלה יפה, לטעמו, החליט שמוטב שרומא תהרוס את קרתגו עד היסוד ולא תנסה להידבר איתה. את האג'נדה שלו, כאמור, קידם בשיטה זו, כשהוא טוחן לעמיתיו לסנט את השכל בעניין שוב ושוב, ולא משנה מה היה הנושא שעמד על הפרק. בין אם הסנט דן בייבוא עבדים ושפחות מגרמניה, בעליית מחירי גלימות הארגמן או בסבסוד אורגיות לחיילים רומאים ותיקים, קאטו היה מסיים את נאומו כשהוא זוקף אצבע מלומדת ומוסיף: "וחוץ מזה, אני סבור שצריך להחריב את קרתגו". אמנם זה לא הצליח לו, לקאטו קשישא, אבל בכוונתי לאמץ את השיטה, כי היא נראית לי מוצלחת למדי – ולמה לא ללמוד מחוכמתו של רומאי זקן ומטורלל? אחרי הכל, רומא היתה אימפריה או לא היתה?

היתה. ולא רק היא היתה אימפריה, כך מסתבר. יש גם רשתות שיווק מסוימות שהן בגדר אימפריה. עשיתי לי מנהג בבלוג הזה לנסות ולהסוות מדי פעם את שמותיהן של חברות מסחריות, לבל אואשם בפרסומת סמויה, אבל במקרה דנן בכוונתי לדון באימפריה המרושעת בשמה האמיתי. קוראים לה "שופרסל". מכירים אותה? ודאי שמכירים. היא זו שגובה מכם מחירים גבוהים הרבה יותר מבכל רשת אחרת ואפילו נקנסה עבור זה בעבר, בסכום מגוחך יחסית שלא הפריע לה להמשיך ולעשוק את הקונים. אלא מאי? סניף הסופר הקרוב ביותר למקום מגורי הוא דווקא של אימפריית סופרסל, ולכן בלעתי את כבודי, ויתרתי על השקלים הנוספים וערכתי שם קניות לעיתים מזומנות ועם הרבה מזומנים.

מפעם לפעם, תהיתי איך זה שהחישוב המאוד רופף שעשיתי בראשי של סכום מחירי המוצרים היה שונה מזה שבקופה, ותמיד לטובת האימפריה, כמובן. היות שהיכולת האריתמטית שלי מוגבלת ביותר, ויתרתי ולא ניסיתי להעמיק חקור בעניין. עד שהרמאות הפכה לבוטה. מאוד. ערב אחד, כתום יום עבודה קשה ומייגע, חפצה נפשי בבקבוק שוקו. סרתי אל סניף האימפריה ולקחתי בקבוק שמנמן ונאה שעל פקקו התנוססה לראווה תווית המחיר, לאמור 4.90. עם הגיעי לקופה, הקופאית העבירה את השמנמן בקורא הלייזר או מה שזה לא יהיה, ועל הצג התנוסס המחיר: 5.20. אתמהה. הקופאית, שנראתה מורגלת לחלוטין בסיטואציות כגון אלה, ביטלה מיד את המכירה והעניקה לי את הבקבוק בסכום שצוין על הפקק. אמרתי בליבי, קורה, לפעמים מחליפים מחירים ולא מספיקים לעדכן תוויות. העיקר שיש שוקו, ולו גם כזה שסובל ממשבר זהות מחירית.

עוד באותו שבוע, ערכתי את קניות יום השישי שלי בסניף האימפריה. בין היתר, ביקשתי לרכוש בקבוק נאה (ושמנמן, כמובן) של סבון נוזלי, שצוין עליו הסכום הבלתי ניתן לערעור 18.99 ש"ח. אפילו ש"ח היה כתוב, לבל יהיה למישהו פתחון פה לומר שהם התכוונו, נניח, ל- 18.99 לירה שטרלינג או 18.99 דרכמות. המוצרים בעגלתי, כולל הסבון השמנמן, הועברו בסך בזהו עם הלייזר, וקיבלתי את החשבונית. קצת גבוה, אמר קול קטן באחורי ראשי. את לא יודעת לחשב בגרוש, ענה לו קול שני בטון נוזף. תסתכלי על החשבונית, התעקש הקול הראשון, משהו פה לא תקין, לעזאזל. ואכן. מחירו של הסבון השמנמן, אליבא דחשבונית: 25.29 ש"ח. הבדל של 6.30 שקלים, טבין ותקילין.

פניתי מיד אל הקופאית והצגתי בפניה את הבעיה. נעצה הקופאית מבט תוהה בבקבוק, הסתכלה בחזרה עלי ואמרה "רגע, אז את רוצה אותו במחיר הזה?" מצמצתי בהלם קל: "מה זאת אומרת? אני רוצה אותו במחיר שכתוב עליו!" – "טוב, נו", נאנחה הקופאית, "אני אתן לך זיכוי". חתמתי על ביטול פעולה, חידוש פעולה, טופס החזרה, טופס קניה, כתב ויתור, שיפוי, פיצוי, חילוט והשד יודע מה עוד; שוב ושוב נאלצתי לתת את חתימתי ואת מספר הת"ז שלי בזמן שהתור מתעכב והקופאית ממלמלת הברות חסרות פשר. "אי אפשר פשוט לקבל את הכסף בחזרה?", שאלתי שאלת תם. "לא, רק זיכוי", טענה הקופאית הטבועה-למחצה בתוך ים הטפסים החתומים. אי לכך, בסופו של התהליך, ניגשתי לעמדה של מנהל הסניף, הצגתי בפניו את העניין ואמרתי שעם כל הכבוד, אני מבקשת לקבל את הסכום בכסף מזומן, ולא בזיכוי. זיכוי של 6.30 שקלים זה קצת מגוחך. וחוץ מזה, היה רצוי שייגש למדף שבו מציעים למכירה את סבון המריבה ויתקן את הטעות, כי לקוחות רבים נוספים יכולים ליפול בפח הזה ולא להשגיח בהבדל המחיר. "כן, נו, יש לנו אלפי מוצרים פה", פיהק המנהל בשעמום, "אי אפשר לעקוב אחרי הכל כל הזמן". ובנפנוף יד שלח אותי בחזרה לקופאית הממלמלת כדי שתתן לי זיכוי. הקופאית נעצה בי עיניים נוזפות ואמרה בטרוניה "אוף, שוב פעם לעשות אלף פעולות?…" מצאתי את עצמי שוב מתנצלת בפני הגברת שעיכבתי בתור ומסבירה את פשר העניין, תוך שאני מציגה בפניה את הבקבוק ואת החשבונית לראייה. הגברת הנחמדה חייכה אלי ואמרה "כן, זה קרה לי המון פעמים. תאמיני לי, אני קונה פה רק בגלל שזה קרוב לבית". חתמתי על עוד כתריסר טפסים, קיבלתי את ששת השקלים ושלושים האגורות שלי, ושמתי פעמיי הביתה, רותחת כולי, ועם עיכוב של 20 דקות.

והנה חלפו להם שבועיים, ושוב אני שמה פעמיי אל סניף האימפריה כדי לרכוש מעט מוצרים לשבת. וממש כפי שהרעם בא אחרי הברק והברק בא אחרי האולמרט, בהתאם לכל חוקי הטבע, שוב נעשקתי. אבל הפעם שמתי לב לזה רק כשכבר הגעתי הביתה. הרי לכם דוגמה לצרכנות בישראל 2007:

מי הזיז את הכסף שלי?

מצד ימין ניתן לראות חבילת פסטה אורגנית, במחיר 10.49, שנקנתה לפני שבוע ברשת "מגה" (שהלוואי וסניפה היה קצת יותר קרוב לביתי). מצד שמאל, ניתן לראות את אותה חבילה, שנקנתה היום באימפריית "שופרסל". המחיר המוצהר: 11.15. במרכז נמצאת החשבונית. בשורה המסומנת, המחיר שגבו ממני בפועל עבור הפסטה: 12.29. הפרש של שקל ו- 14 אגורות.

למה לא חזרתי מיד לסניף ותבעתי את כספי, אתם שואלים? אולי כי אין לי כוח להתווכח עם אנשים שגניבה היא דרך חיים בשבילם. אולי כי אין לי כוח לחתום שוב על תריסר טפסים ולעכב בתור אנשים חפים מפשע עד שאקבל את כספי בחזרה. אולי כי יש לי דברים יותר חשובים לעשות ביום שישי מאשר לבזבז רבע שעה לפחות בסניף של רשת שעובדת בשיטת "מצליח" – והפעם, מתוך מאות פעמים אחרות שבהן רכשתי בה מוצרים, דווקא לא הצליחו לגנוב ממני עוד כמה מעות, ככה בשקט, בלי ששמתי לב.

מסקנות?
א. אל תקנו ברשת שופרסל. ההפרש לטובתם אולי מסתכם בכמה שקלים בודדים, אבל אלו השקלים שלכם, לא שלהם. וחבל לבזבז כל כך הרבה זמן ואנרגיה בניסיון לקבל בחזרה את כספכם שנלקח במרמה.
ב. בכל אימפריית שיווק שהיא, בדקו היטב את החשבונית לעומת המחירים שצוינו על המוצרים עצמם. בהחלט ייתכן שתופתעו.
ג. לימדו כיצד לגדל בעצמכם ירקות ופירות וכיצד לחבוץ חמאה ולגבן גבינה, כי נראה שזו הדרך היחידה לקבל מוצרי מכולת במדינה הזו מבלי שיעשקו אתכם על כל צעד ושעל.

וחוץ מזה, שופרסל הם גנבים.


Responses

  1. יוסי גורביץ' עושה את זה כבר מזמן בקשר לרצח העם בדארפור

    ואנדר: מעולה. כן נרבה וכן נפרוץ… אני בטוחה שקאטו היה מעריך את המחווה.

  2. מעולה. ולא שיש לי סנטימנטים כלפי שופרסל, אבל בסופר הקרוב למקום מגורי, השייך לריבוע הכחול דווקא, עושים את זה תמיד, בשיטתיות מוחלטת, משל היו נאצים במלחמת העולם הכי שניה. ויתרה מכך, הם אפילו דוחפים לי מוצרים פגי תוקף. בשנה שעברה הצלחתי איכשהו לרכוש מהם ביסלי גריל שפג תוקפו ב-2003. ארבע שנים מחורבנות הם החזיקו את זה במחסן ואז דחפו לי ישר לקלקול קיבה.
    והנה סתם שאלה – למה לעזאזל את קונה פסטה אורגנית?

    ואנדר: אני שואלת אותך, הלנצח נאכל חרא, אנו הצרכנים? למה שנסכים לגזל המתמשך הזה? (תשובה: כי אנחנו פראיירים חסרי תקנה, כפי הנראה).
    לגבי הפסטה האורגנית – אני משתדלת לקנות מוצרים אורגניים עד כמה שאפשר, למרות שזה יקר. בכל זאת, תומכת במאבק למען כדור הארץ המורעל והאומלל וכל זה. לא שזה מצדיק את גניבת הכסף הנוסף על מחיר שהוא גם ככה יקר.

  3. לא רק שהם גנבים, הם גם לא נותנים זכויות סוציאליות לקופאיות.
    אני עברתי למגה (סניף חפץ חיים) אחרי שוידאתי שהקופאיות מקבלות ימי מחלה, נסיעות וכו'.

    ואנדר: מורין – צודקת לגמרי. גם אני אתחיל לכתת רגלי לשם, למרות שזה יותר רחוק וקשה יותר לסחוב. באמת שיש גבול.
    אגב, זה מסביר למה הקופאיות שם (בשופרסל) תמיד כל כך לא נחמדות; גם אני הייתי מחמיצה פנים לכל הלקוחות אם לא היו לי זכויות סוציאליות
    😦

  4. לפחות יש מדבקות עם המחיר על המוצרים. אחד היתרונות הכי גדולים של קניות בישראל זה ההכרח לפי חוק לסמן את המחיר ישירות על המוצר. בשאר העולם זה פחות נפוץ.

    ואנדר: כן, אבל מה הטעם בהדבקת תוויות על המוצרים אם ממילא המחירים לא אמינים וזה כמו לשחק בלוטו? אם התמזל מזלך, המחיר נכון; אם לא, אכלת אותה? אם כבר טורחים כל כך לסמן את המוצרים, לפחות שיקפידו שהמחיר יהיה עדכני. לא עשיתי סקר על הרגלי סימון מוצרים בשאר העולם, אבל אני מקווה שבמקומות מתוקנים, המחיר שבו מסומן המוצר על המדף והמחיר שנגבה בקופה הוא, בוא נאמר, אפילו זהה. למשל.

  5. סתם סיפור שקרה באמת: ה"שופרסל" טעו פעם במחיר לטובתי. אקדים ואומר: אני לא עובד של שופרסל ואין לי שום אינטרס בטובתם, אבל כן – ה"שופרסל" טעו פעם במחיר לטובתי.
    אני לא קונה ב"שופרסל" בדר"כ כי בשביל להגיע לשם נדרשת עבורי נסיעה מיוחדת. ליד הבית יש לי "מגה בעיר". גם שם אני לא קונה. אני קונה ברשת אחרת שגם ככה נמצאת בדרך מהעבודה הביתה (אני לא מציין את שמה כדי לא להיחשד בפרסומת).
    קרה המקרה ומצאתי את עצמי עם תלושים לחג שתוקפם עומד לפוג תוך שבועיים. היות ובמשך זמן רב חיפשתי מעמד לטלפון מעץ (רציתי משהו ספציפי – עם מגירה וארון), אבל העניין לא היה דחוף ולא מצאתי את הזמן עד אותו יום לחפש מעמד שכזה, החלטתי לבקר ביום שישי אחד ב"הום סנטר" ולראות אם יש שם משהו בסגנון. הסתובבתי שם וחיפשתי אם יש שם גם עוד משהו שחסר לי. מעמד לטלפון כמו שרציתי לא מצאתי אבל מצאתי ארגז לכלי העבודה שמפוזרים אצלי בבית. קניתי בתלושים (וגם קיבלתי ארגז נוסף – קטן יותר – בחינם).
    בכל אופן, יצאתי מ"הום סנטר" עם סכום לא קטן של תלושים שעדיין לא נוצלו וראיתי שיש ממש ליד סניף של "שופרסל ביג". חשבתי שיופי – אפשר לנצל את התלושים גם שם אז נכנסתי וקניתי כל מיני דברים – קצת בשר, פסטה ובעיקר חומרי ניקוי ומטליות, היות ואלו דברים שגם ככה אצטרך לקנות בעתיד והם לא מתקלקלים (וגם איזה "אייר-וויק" קטן לאוטו שחשבתי שיהיה נחמד לשים בו). עשיתי את החישוב בראש ויצא שאני אפילו אמור לקבל בחזרה עודף (או זיכוי – שהערכתי שבטח יהיה טוב ליותר משבועיים כך שלפחות המגבלה של ה"שבועיים לנצל" תתארך קצת).
    הגעתי לקופה, הקופאית עשתה את החשבון, אמרה את הסכום שאני אמור לשלם וכשהגשתי לה את התלושים בסכום שגבוה מהסכום הנדרש היא פשוט ספרה את הסכום ואמרה שחסר לי עוד שקל. הייתי המום, אבל חשבתי שאולי טעיתי בחישוב שעשיתי בראש ושאולי לא כללתי איזה מוצר בחישוב. הוספתי שקל ויצאתי עם כל הקניות.
    כל הנסיעה הביתה הרגשתי שמשהו לא בסדר. הגעתי הביתה ופרקתי את הקניות. החלטתי לבדוק את החשבון כדי לראות אם ואיפה טעיתי. התפלאתי לראות שבשני מוצרים – שניהם חומרי ניקוי – היתה טעות לטובתי. על שני חומרי הניקוי היתה מדבקה עם סכום שקטן (בכ-½1 ש"ח בכל מוצר) ממה שהיה כתוב בחשבון. אז איך זה ששילמתי יותר? אז זהו – שרק אז הבנתי שה"שופרסל" מחשיב כל תלוש של 50 ש"ח כ-45 ש"ח. כן – ה"שופרסל" טעו בחשבון לטובתי ועדיין יצאתי מופסד. הרגשתי מרומה כי הקופאית אפילו לא סיפרה לי על זה (הרי אולי הייתי מתחרט ומשלם במזומן?). הרגשתי גם מרומה כי הקניה כללה בעיקר חומרי ניקוי שיכולתי לקנות דקות ספורות לפני כן ב"הום סנטר" ושם התלושים היו מנוצלים במלואם, כלומר – אולי הייתי יוצא עם עוד מוצר (אולי ה"אייר-ויק" היה מנוצל ככה, למשל, ועוד הייתי יוצא עם שקל או שניים עודף).
    בכל אופן, לאחר מה שסיפרת אני לא חושב שאני אבקר בסניף כלשהו של "שופרסל" בזמן הקרוב וגם אמליץ לאחרים לא לבקר ב"שופרסל" או לפחות לבדוק את החשבון במקום.
    אגב. לעיתים רחוקות אני כן מבקר ב"מגה בעיר" שנמצא ליד הבית שלי (כשכל מה שחסר זה רק חלב או רק סוכר, למשל) ופעם גם שם נתקלתי במקרה של טעות כמו שאת תיארת. קניתי רק מוצר אחד – שמן. הקופאית העבירה את הבקבוק, שהיתה עליו מדבקה עם מחיר, ונקבה במחיר אחר לתשלום – גבוה יותר מהכתוב במדבקה. ציינתי שעל הבקבוק יש מדבקה עם סכום אחר, אבל בגדול כבר התחלתי לספור את הסכום שהיא ביקשה. מה שעבר לי בראש באותו רגע זה יאללה, עזוב – תשלם ותצא מפה, מה אתה מתעכב על כמה אגורות? הקופאית הציצה במחיר שעל הבקבוק, התנצלה ואמרה "אין בעיה. אתה משלם מה שיש על הבקבוק" (כן, אני יודע שזה גם החוק). היא קראה לאחראית, עשתה מה שהיא עשתה עם הקופה שלה (כן, גם שם היה עיכוב לא קטן שלי ושל לקוחות אחרים. לא – במקרה הזה זה לא היה שווה את העיכוב. היה שווה לי כבר לשלם את הכמה אגורות האלה ולא להתעכב שם. הרגשתי שה"אגורות" האלו לא מחזירים לי את הזמן שבוזבז).
    אני לא יודע אם מה שקרה לי עם הפרש המחירים ב"מגה בעיר" הוא תופעה קבועה שם ("שיטת מצליח") או שבאמת היתה שם טעות בתום לב. כאמור, אני לא קונה שם הרבה ככה שלא ממש יצא לי לברר את העניין. יכול להיות שהעניין הוא באמת קטע שקיים בכל הרשתות (ואני אתחיל לבדוק ביתר קפדנות את החשבון במקום הקבוע שלי – למרות ששם דוקא החשבון שאני עושה בראש בזמן הקניה כן תואם פחות או יותר את הסכום הסופי בקופה).

    ואנדר: תודה על הסיפור. בקיצור, הכסף שלנו שווה פחות ברשתות השיווק, ובפרט בשופרסל. אבל בין אם מדובר בטעויות בתום לב או בשיטה, אני באמת סבורה ששווה לעכב את התור ולבזבז את הזמן, אם אתה כבר נמצא בתוך החנות. אם מספיק לקוחות יתעקשו, אולי הם יתחילו סוף סוף להקפיד על סימון המוצרים. או שלפחות לא יבלבלו את המוח עם כל הביטולים וההחזרים!
    ובלי שום קשר, העניין של "תלושים שווים פחות" הוא חרפה בעיני. אם כבר יש תלושים בסכום מסוים, לא נראה לי מוגזם בכלל לצפות מרשת שיווק שתכבד את הסכום. לא?… אולי אני פשוט לא מבינה כלום בכלכלה.

  6. א. התחלתי לקרוא את הבלוג הזה לא מזמן, והוא מעולה. סחטיין.
    ב. תיקון עובדתי קל: לקאטו הזקן זה דווקא עבד לא רע בכלל. אחרי תבוסת חניבעל הרומים כבשו לגמרי את סביבות קרתגו וכפו על העיר (שבה ככל הנראה דיברו שפה דומה עברית) הסכם כניעה משפיל בו אסור היה לאף קרתגי לעבור קו דמיוני שהמצביא הרומי סימן בחול, ואסור לצבא העיר לצאת לאף קרב ללא אישורו של הסנאט הרומי (!). זה לא הספיק לכמה רומאים מהצד העצבני של המפה הפוליטית, ביניהם קאטו הזקן וצמא הדם. הרומאים מצאו תירוץ מגוחך כלשהו להתקיף מחדש את קרתגו המובסת, לשרוף אותה עד עפר, לשחוט למעשה את כל חצי-מיליון תושביה ובתור קינוח, לזרוע את הקרקע במלח, כולל קללה חמורה על כל מי שיעז להתיישב באזור.
    ג. סוף שיעור ההיסטוריה, וחזרה לנושא הפוסט: במקרה כמו שתיארת הם חייבים להחזיר לך כסף מזומן. לא מדובר בסיטואציה בה התחרטת על קנייה (שגם בה אמורים לתת לך בחזרה מזומן, אבל עזבי), אלא בטעות חמורה שלהם. בפעם הבאה תשארי בקופה, תתעקשי, ותראי באיזה מהירות הם מחזירים לך את הכסף – לפני שהתור שמתעכב מאחורייך בגללם שורף את הסופר מעצבים. אני, אגב, מציץ במחירים שמופיעים על מסך המחשב של הקופאית בזמן שהיא מתקתקת אותם ומשווה למה שעובר אצלה ביד. ככה היא יכולה לתקן מיד ובלי בירוקרטיה.

    ואנדר:
    א. תודה!
    🙂
    ב. הוי. בקיצור, לא שווה להסתכסך עם רומאים זקנים ועקשניים.
    ג. העניין הוא שאני עסוקה בלארוז את המוצרים בזמן שהיא מעבירה אותם – קצת קשה לעקוב במקביל אחרי הסכומים שמופיעים במחשב. יחד עם זאת, כנראה שזו מיומנות ששווה לפתח. לחלופין, אני יכולה להתחיל לרכוש רק 3 מוצרים בכל פעם, כדי שיהיה קל יותר לעקוב אחרי המחירים. אם אעבור בקופה 10 פעמים עם 3 מוצרים כל פעם, תוך כמה זמן אתה חושב שהם יתפתו לתת לי הנחה גלובלית של 10%?…
    😉

  7. לי קרו מקרים כאלה דווקא במגה ובחנויות נוספות. אני לא הולך לשופרסל כי שם יקר ומגעיל.
    כאן באוסטרליה, לפי חוק או מנהג, אם אתה שהמחיר על המדף שונה מהמחיר בקופה, אתה מקבל את המוצר בחינם. צריך קמפיין להכיל את החוק הזה בישראל.

    ואנדר: וואו, באמת? חוק/מנהג מוצלח ביותר – אני בעד להחיל את זה גם כאן. אין לי ספק שתוך זמן קצר, לא יהיה אפילו מוצר אחת בכל הסופר שהמחיר שלו לא יהיה מסומן כהלכה. הישראלים אוהבים לקבל דברים בחינם, אבל לא ממש לתת.

  8. אין לי מושג אם המחירים המוצגים הם המחירים המשולמים בסוף – אני לא מנהל רישום, ובדיעבד קצת קשה לבדוק את זה בלי זכרון מופלא. מה גם שבמקרים מסויימים, כשיש הרבה מוצרים דומים עם מחירים שונים על אותו מדף, לא תמיד קל לדעת מה המחיר של המוצר שאני מעוניין בו.
    אני זוכר שבזמנו נהגתי להשוות את המחירים המוטבעים על הפריטים השונים של אותו מוצר על המדף בסופר שלי. לא אחת מצאתי שעל חלק מהפריטים מוטבע מחיר נמוך יותר מאשר על אחרים, ודאגתי לקחת אותם (תוך התחשבות בתוקף שלהם, כמובן), וגם לוודא אחר-כך שאני מקבל את המחיר הנמוך יותר.
    אבל זה היה כשהייתי סטודנט עני. עבר לי מאז.
    ואנדר: אבל לא צריך זיכרון מופלא אם יש תווית מחיר שמציינת במפורש כמה עולה הזהו. לא?…
    ואגב, אני כבר לא סטודנטית, וגם לא מאוד ענייה, אבל גם לא בדיוק רוטשילד. עדיין משתדלת להשוות מחירים וללכת על המוצרים הזולים יותר, אם אפשר. בתקווה שלא ירמו אותי בקופה.

  9. איתך במאבקך הצודק!
    גם אני שמעתי על שופרסל שהם "טועים" בצורה שיטתית. אני לא קונה שם, גם בגלל זה וגם בגלל שהם מאוד יקרים – הכי יקרים באזור מגורי.
    אני קונה בדר"כ במגה או בשיווק השקמה (רמי לוי). לזכותם של מגה אני צריכה לומר שגם אם הם מחייבים אותי יותר ממה שצריך, הם מיד מחזירים לי מזומן, בלי מסכת הטירטורים.
    אני סיגלתי לעצמי מזמן את ההרגל להסתכל על תוית המחיר של כל מוצר שאני קונה. גם בשביל להשוות מחירים של מוצרים דומים על אותו מדף, וגם כי אחרי התשלום אני עוברת בזריזות על החשבון ומזהה מחירים שלא תואמים. אני תמיד בודקת את החשבון אחרי הקופה ולפני שאני יוצאת מהסניף.
    ואנדר: תודה! עוד נעשה ונצליח!!
    עוד חיסרון של שופרסל, מעבר ליקרנות, לרמאות השיטתית ולטרטורי ההחזרים בקופה, הוא העובדה שהקופאיות פשוט לא נחמדות בצורה חולנית (לפחות בסניף שליד ביתי). הן ממש נראות כאילו הן עושות טובה ללקוחות בזה שהן מעניקות שירות. לא אתפלא לשמוע שדמותה המיתולוגית של "לובה" נולדה בסניף הזה
    😕

  10. אני מאוד אוהבת להיות צרכנית חכמה אבל האמת היא שכמעט לכל סופר ורשת יש את הבעיות שלו והיתרונות. לפי החישובים הלא מדוקדקים שלי המגה, למשל, יותר יקר בהרבה מוצרי בסיס שלי מהשופרסל הקרוב. אצלנו הקופאיות יושבות, והעובדה שאין מעדנייה (לא תמיד צריך משהו ספציפי) מוזילה את העניין ומקצרת טורים (ויש המון חנייה בניגוד לכל הסופרים באזור).
    ואז אני מתחילה לבדוק איזה מוצר יותר זול, מה יוצר בארץ, מה לא פוגע בארנבות…
    זה לא נגמר.
    בקיצור, אני מאוד מזדהה איתך ועם המאבק אבל הוא מאוד ספציפי. אני נאלצת לדבוק בשופרסלדיל, אני אעבור למגה כשיהיה לי יותר כסף… 😉

    ואנדר: באמת? בכל הפעמים שאני ערכתי השוואה קלה בין הרשתות, דווקא יצא שמגה היא הזולה יותר. המממפפ. טוב, תלוי בסל עצמו, אני מניחה.
    ואגב, גם אני תמיד מחפשת את הציור של הארנבת על מוצרים
    😀

  11. יכול להיות שזה רק באזור שלי, אבל מבאס אותי עד מאוד שהרשתות הגדולות והזולות נוטות להתמקם בגבולות העיר והרחק מהמרכז. בשבילי זה מעבר להררי החושך. מי שיש לו מכונית עוד יכול לעשות את הטרק הזה פעם בשבוע לצורך קנייה מרוכזת, אבל להסחב בשטינקמוביל המהביל לשם ובחזרה (כשבכיוון אחד עוד סוחבים סלים מלאים) קצת גדול עליי. ואני מניחה שזה נכון גם לגבי אנשים אחרים שאין להם אוטו, ושבמקרים רבים הם בדיוק מי שהכי צריכים מקום זול לקנות בו מצרכים.
    בסוף אני תמיד קונה בסופר השכונתי שלי (לא בטוחה מאיזו רשת הוא השבוע. זה משתנה תדיר) שאיכשהו מצליח לרכז את כל הדברים המעצבנים האפשריים: מחירים לא משהו, הנהלה אנטיפתית ורולטה רוסית מתמדת עם תאריכי המוצרים. יצא מוצר חדש לשוק? חכו חצי שנה, אולי נביא אותו. וגם אז, כדי לא לסחרר את הקונים בשפע המפתיע, נטרח להביא בכל פעם רק טעם אחד מתוך חמישה. מה יש, תתרגלו.
    אבל מה שמפתיע אותי תמיד בחווית הסופר הישראלית הוא גסות הרוח הגלויה שאני נתקלת בה כשאני כבר אוזרת עוז וניגשת להעיר על משהו, בכל סופר ובכל רשת שהיא. ערב אחד חשקתי באיזה מוצר חלב, אבל המדף היה מלא ביחידות שפג תוקפן באותו יום. הערתי. התגובה היתה "אבל אפשר לאכול את זה היום" (מבט עוין). "אבל אני קונה מוצרים לא כדי לאכול אותם רק באותו יום," מלמלתי חלושות, מה שזיכה אותי ב"אני לא יכולה להוריד מוצרים מהמדפים כשהם עוד טובים!!!" רועם. וואלה. מה חשבתי לעצמי.
    במקרה אחר מצאתי גו'קים עליזים בונים להם מושבה בתוך אריזת ממתקים. ניגשתי למנהלת לציין בפניה את העובדה ונתקלתי ב"תראי לי איפה!" אגרסיבי. הראיתי, תלשה את המוצר מהמדף, הפנתה גב והסתלקה. המחשבה שאולי כדאי לומר משהו – לא יודעת, "תודה שהתרעת בפניי שאני מוכרת מושבות מקקים כחטיף", או "אני מצטערת, אנחנו נברר מה גרם לזה" – אפילו לא חלפה במוחה.
    🙄

    ואנדר: לגבי גסות הרוח, כל מילה בסלע. מוכר עד להכאיב *אנחה כבדה*. הם לא שמעו על התנצלויות, בסופר. ואגב, אני נקרעת בין תחושת בחילה מסיפור הג'וקים לבין חיוך לנוכח תמונה מנטלית חביבה של משפחת חרג'וקים שמחה וטובת-לב, דרה בבית עשוי ממתקים, ממש כמו ב"הנזל וגרטל" 😀
    לא שהייתי רוצה דבר כזה בבית, כן. או אפילו בסופר. פטוי.

  12. ואנדר – שכחתי לציין, אני לא בישראל כרגע. אני בקנדה. פה, כמו שאמרתי, לא טורחים להדביק את המחיר על כל מוצר, אלא כתוב על המדף. בגלל זה אם אני לא זוכר בעל פה את הכל, אני לא יכול לבדוק אם רימו אותי או לא.
    לגבי הסיפור של בועז, ראוי לציין שכתוב (בדרך כלל די בגדול) על כל התלושים איפה ואיזה מגבלות חלות עליהם, כולל זה שהתלושים הללו בדרך כלל שווים 10% פחות ברשתות השיווק לעומת שאר החנויות. אפשר לחשוב שזה לא הגון שזה ככה, אבל לא הייתי אומר שזה לא סביר שהקופאית לא טרחה לציין את זה: זה די בולט, לפחות בתלושים שאני ראיתי.

    ואנדר: כן, אבל בקנדה יש אנשים שאפילו לא טורחים לנעול את דלתות הבית, אז אני מתקשה להאמין שהם מרמים יותר מדי בסופרים 😉
    מצד שני, אולי אני נאיבית.

  13. אוי! כל כך נכון ומעצבן!
    אולי אנחנו צריכים קבוצת תמיכה מצד אחד "לנפגעי" ומצד שני גם קבוצת תקיפה.
    בגלל זה אני משתדל להשוות את המחירים על המוצרים (בעיקר המבצעים) למה שמופיע על המסך כבר במהלך רישום המוצרים ולא אחרי. אבל מובן שזה אפשרי רק לחלק קטן מהמוצרים, ורק אם יש מסך גדול וברור.
    דווקא בסופרסל לידנו התקינו מסכים כאלה…
    וחוץ מזה, אני שונא לקבל זיכוי.
    אולי כדאי לחפש איזה טופס תלונה של התמ"ת או המועצה לצרכנות. סתם כדי לשפר לך את מצב הרוח. 😈

    ואנדר: נויף – בחיי שהדבר היחיד שעוצר אותי הוא העייפות. בזמנו פצחתי במאבק מול פלאפון (או יותר נכון, מוקד חיצוני שעבד בשירות פלאפון) ופניתי למועצה לצרכנות, פורום חברות הסלולר, איגוד יצרני נייר הטואלט וכל מי שרק היה אפשר. אבל זה דורש המון אנרגיה, ובמקרה של שופרסל, נראה לי שנדרשת התארגנות קצת יותר מאסיבית וייצוגית של כמות נכבדה של אנשים. אני מוכנה ליצור שוב קשר עם אנשי הטואלט, אם יהיה לי גיבוי.

  14. פוי, לא מזמן החלטתי להסיר את החרם* מסניף השופרסל הקרוב לביתי (הסיבות: יקר, מנהל ועובדים מגעילים + הם מזהמים את הרחוב ומטרידים את הדיירים) כיוון שההנהלה התחלפה ואיתה רוב העובדים אבל לנוכח סיפורך אני שוקלת לחדש את החרם.
    ואם אנחנו כבר בעניני החוץ מזה, אז החוץ מזה שלי הוא להזכיר לבנימין נתניהו שחוק השילוב הוא לא המלצה, אלא חוק שחובה ליישם. אז חוץ מזה ד"ש לביבי.
    *אפילו תלינו מודעות ברחבי השכונה הקוראות לעוברים ולשבים להחרים את הסניף.

    ואנדר: אויש, הלוואי שיחליפו את הפרסונל בסופר פה. לא שיש לי כוונה ללכת לשם שוב בעצמי, אבל הקופאיות תמיד נועצות בלוקחות מבטים מזרי אימה, מה שמוסיף לחוויית הקניה נופך מטריד משהו. אולי צוות חדש ורענן ישנה קצת את פני הדברים? (וגם ילמד איך לסמן מוצרים בזמן?…)
    חוץ מזה, אני איתך במאבקך הצודק!

  15. יופי ואנדר, צרבת לעד במוחי את הקישור האסוציאטיבי בין כל מקק תועה לבין הנזל וגרטל.
    מה שמלהק אותי לתפקיד המכשפה עם הנעל, לא? רגע.. טוב, בעצם יש בזה משהו.
    😈

    ואנדר: אבל… אנחנו אוהבים מכשפות! מכשפות זה טוב! במיוחד מכשפות עם ממתקים 😀

  16. אם כבר מדברים בשבחי הפאסיפיק… אז כאן בקיווי-לאנד, כל הקטע הזה של החזרים עובד בצורה מושלמת – אפשר להחזיר מוצר גם חודשיים אחרי שקנית אותו, כל עוד יש לך את הקבלה (אני מכיר משפחה שקנתה סדין חשמלי בתחילת החורף והחזירה אותו בתחילת הקיץ) – והם מחזירים כסף ישירות לחשבון (אין כמו ארנק אלקטרוני). במקרים הנדירים של זיכויים – מדובר בחתיכת נייר שלא פג תוקפה אחרי חצי שנה.
    מה שכן – הקטע של אריזות גדולות = מחירים נמוכים יותר, לא ממש עובד.. המחיר של חבילת קורנפלקס של קילו יהיה פשוט פעמיים המחיר של חבילה של חצי קילו…

    ואנדר: נו, ישרים כסרגל! נשמע לי מצוין. אני מניחה, עם זאת, שמוצרי מזון אי אפשר להחזיר חודשיים אחרי הקניה? למשל, עוגיות חמאה דניות?…

  17. iod – כמו הרבה מגבלות שכתובות על התלוש – אז כן, גם המגבלה הזו כתובה. לא את כל המגבלות אני זוכר בע"פ ולכן לדעתי היה ראוי שהקופאית תציין את זה לפני כדי שאולי אני אשלם במזומן אם אני ארצה.

    ישנן הרבה מגבלות בהרבה בתי עסק – בהום סנטר אני לא יכול לקנות מוצרי חשמל שטיחים וסוכות, בשטיחי כרמל אני לא יכול לקנות סוג ב' ועודפים, ברוב המקומות אין כפל הנחות (שזה סביר, למעט הנחה לחברי מועדון. אם אני חבר מועדון מגיעה לי הנחה והתשלום בתלושים לא אמור לפגוע בה. כל מבצע אחר – זה הגיוני). במקומות שונים יש מגבלה של סכום (עד 500 ש"ח או 1000 ש"ח בתלושים וכד'). ויש עוד הרבה מגבלות – מכל זה אני לא תמיד יכול לזכור מגבלה ספציפית במקום בו אני נמצא כרגע.

    כדי שתבין למה אני מתכוון – כל תלוש שווה 50 ש"ח. ועכשיו לגבי רשת "שופרסל": התלוש מכובד ב"שופרסל שלי",ב"שופרסל ביג" וב"שופרסל ישיר" (גב התלוש). התלוש לא מכובד ב"שופרסל דיל" (גב התלוש, שבו מופיעות גם שמות כל החברות שמכבדות אותו). בצד השני של התלוש – פעמיים לוגו "תו הזהב" ומתחת לכל לוגו רשום "שופרסל". יש לוגו "תלת מימדי" למניעת זיופים – גם עליו רשום "שופרסל". ליד הסכום (50 ש"ח) בגדול – "שופרסל שלי" ו"שופרסל ישיר". בתחתית התלוש, בקטן – המגבלות שחלות ברשת "שופרסל" בלבד (לא כולל מגבלות בבתי עסק אחרים) – התוקף של התלוש, זה שהוא לא ניתן להחלפה, זה שהוא לא ניתן לשימוש ב"שופרסל דיל", זה שאם משנים את שם חנות המזון – הוא עדיין יהיה תקף, אבל לא מוזכר כלום לגבי ה-45 ש"ח. יש גם משפט שמזכיר שיש מגבלות נוספות בבתי עסק אחרים בגב התלוש. בגדול – זה תלוש שכל מה שהוא צועק זה "רשת שופרסל".
    למעלה, בצד: "במימוש התו בשופרסל ביג ערך התו 45 ש"ח". הם לא מנסים להסתיר את זה. הם כותבים את זה. הם לא כותבים את זה בקטן ואפילו זה כתוב על צבע רקע שונה – כדי שלא יטענו שהם מסתירים. אני לא טוען שהם מסתירים. הם רק "צורחים" על כל התלוש "שופרסל". נראה לי די הוגן לציין בפני לקוח שקונה ב"שופר ביג" עם תלושים שכל כולם אומר "שופרסל": היי, נכון שזה תלוש של "שופרסל", אבל אתה מפסיד כאן לא מעט כסף (ככל שתשתמש ביותר תלושים תפסיד יותר כסף – גם אם זה באחוזים). אותו תלוש בדיוק יהיה שווה לך יותר ב"שופרסל שלי" או ב"שופרסל ישיר" ובעוד עשרות חנויות נוספות. אתה בטוח שאתה לא רוצה לשלם במזומן או בכרטיס אשראי?

    אגב – מכירתית – נגיד שקניתי מוצרים ב-300 ש"ח, אני כבר נמצא וקונה כרגע בשופרסל, עומד מול הקופאית עם כל המצרכים שהיא כבר העבירה. כל מה שנותר לי זה לשלם. את הכסף שלי אתם עומדים לקבל בעוד שניה. לא שווה לכם לספר לי שאם אני אקנה ב"שופרסל שלי" (בתואנה ש"זה ליד הבית שלך") או ב"שופרסל ישיר" (בתואנה ש"המצרכים יגיעו אליך עד הבית") אז אני אנצל את התלושים טוב יותר כי הם שווים לי יותר? לא שווה לכם לקחת ממני 300 ש"ח במזומן או אשראי כרגע כדי לגרום לי לחזור אליכם שוב עם התלושים? הרי אני קונה כרגע ב-300 ש"ח – לא ברור לכם שהקניה הבאה שלי אצלכם תהיה ביותר מה-30 ש"ח שאתם עושקים ממני כרגע? אתם רק תרוויחו אם אני אשלם במזומן (כי המזומן שלי תופס בכל מקום אחר – אבל התלושים שישארו אצלי לא). למזומן שלי אין תוקף תפוגה (לתלושים שלי יש).

  18. ואן דר גראף, אודה לך אם תצרי קשר באימייל.

  19. נדמה לי שהכותבת נעדרה מכאן ב 15 השנים האחרונות או שאף פעם לא עשתה קניות. ה"גילויים" שלה הם בחינת עובדות יום יום כבר שנים רבות.

    לצורך התמודדות עם התופעות המתוארות כאן, וגם אחרות, אתן מספר המלצות:

    1) קנייה בסופר היא יציאה לקרב: הסופר מנסה לנסות להוציא ממך כמה שיותר כסף ולתת חזרה כמה שפחות תמורה. ההכנות צריכות להיות בהתאם. כולל הנכונות לרכז את הקניות (הגדולות) לפעם בשבוע בסופר זול (וקצת רחוק). ליד הקופה חייבת להיות ערנות מרבית (פרטים בהמשך).

    2) כל הסופרים "גנבים". בכולם כוח עבודה ירוד שלא מעדכן את המחירים כמו שצריך (יש להם אלפי פריטים!). לפעמים המחירים בקופה נמוכים ממה שרשום על המוצר. צריך לנצל את העניין לטובתך: כמעט כל מוצר שיש לו חיי מדף ארוכים מקבל מספר עדכוני מחירים. בדר"כ מתעצלים עובדי הסופר לעדכן את המחיר של המוצרים האחוריים, אלה שקשה להגיע אליהם. יש לבחור את המוצר הזול מהחלק האחורי של המדף ולהתעקש לקבל בקופה את מחירו. זו זכותך, והסופר מחוייב לכך!

    3) יש לשים לב היטב ל"מבצעים" וקופונים, לא הכול משתלם. הכלל הוא שאם בסופר כלשהוא יש מבצעים על כמה פריטים, סימן שהפריטים האחרים יקרים יותר ממקומות אחרים ותפקידם של הפריטים המוזלים לגרות את התמימים. מה עושים? קונים רק את הפריטים שבמבצע (אם באמת צריך אותם…).

    4) יש לבדוק טוב, באמצעות הברקוד, שהשלטים המודיעים על הנחות במדפים, באמת מתייחסים למוצר שאת חפצה בו, יש גם לראות שאין הגבלת תאריך על המבצע. צריך לזכור את המחירים ולבדוק בקופה שהמחיר המוזל אכן מחויב ולהתעקש על כך (או לבטל את הקניה במקום).

    5) כשיש תור גדול בקופה ולא נעים להתעקש, אפשר ללכת לקופה הראשית, שם בדר"כ נמצאים העובדים האחראים יותר, שיש להם סמכות להחזיר לך כסף מזומן (או זיכוי באמצעות כרטיס האשראי), והם גם מבינים יותר את חשיבותו של שירות טוב. אם את צודקת תתעקשי והם יוותרו. (מלחמה, כבר אמרתי?)

    6) לגבי תווי קניה כל המגבלות רשומות עליהם באותיות הקטנות. אם תקראי לפני, לא תתעצבני בזמן אמת. הכלל שלי הוא לא לנצל את התווים בסופרים הזולים כי אז מפסידים כסף. עדיף לשמור לחנויות אחרות. צריך לצפות לכך שהרשתות לא אוהבות שקונים באמצעות תווי קניה (שנמכרו מתחת למחירם הנקוב) פריטים במבצע (" אין כפל הנחות"). כדאי לשלם בתלושים חלק מהתשלום הכולל ולהוסיף את ההפרש כדי להמנע מזיכויים שיכריחו אותך לחזור לאותה חנות כדי לממש אותם. כדאי לבדוק קודם אם אפשר לקבל עודף בתלושים מאותו סוג בעלי ערך קטן יותר.

    7) חלוקת קשב בקופה. בתור גבר אני פחות בתחום זה מהאשה הממוצעת, לכן אני נוקט בפעולות הבאות: עוד לפני שהתור שלי בקופה מגיע, אני דואג לקחת שקיות ניילון ולפתוח אותם מבעוד מועד. על המסוע אני מסדר את הפריטים לפי קבוצות כפי שיכנסו לשקיות אח"כ (מוצרי חלב, קפואים, ירקות וכ'), אם הקופאית כבר התפנתה אני מבקש ממנה שתמתין כמה שניות עד שאגמור לסדר. עתה אני פנוי למשימה העקרית -מעקב אחר המחירים. בצורה כזו אפשר גם לעקוב וגם לארוז שקיות במהירות. יש לתת דגש עם הקופאית על המחירים של המוצרים המוזלים ולוודא שהם הוכנסו כראוי. יש לבדוק שהמחיר בקופה מתאים למה שרשום על הקופסאות ולעצור את הקופאית כל פעם שיש חוסר התאמה. היא מתקנת מיד ללא ויכוח, רק צריכה אישור מהקופה הראשית. בזמן זה את יכולה להשלים את האריזה ולהניח בעגלה הריקה. כשמסתיימת הקניה, כמעט כל המוצרים כבר ארוזים בעגלה- יותר מהיר מהלקוח הממוצע.
    דורש תרגול אך אפשרי בהחלט.

    יום טוב.

    ואנדר: לכותבת קצת קשה להתייחס לתגובות של אנשים שמתייחסים אליה בגוף שלישי. וגם בזלזול. אבל היא מבקשת לציין שהיא מעריכה את המלל. יום מצויין.

  20. אני קונה בטיב טעם הקרוב לביתי. אני בטוח שגם הם עושים את הטריק הזה, אבל אף פעם לא טרחתי לבדוק. סחתיין על העירנות ועל הסיפור בבלוג.

    אני רק יכול להוסיף ש"חצי חינם" בחולון, שם אני ושותפי לדירה היינו עושים קניות גם יצא מרשימת הקניות שלי. הסיבה היא לא המחירים שהם דווקא זולים, אלא היחס לעובדים, למשפחת עובד שנרצח, ולמפגינים שבאו למחות וחטפו מכות.
    http://www.blacklabor.org/?p=1502

    ואנדר: תודה על הלינק. כמובן שאין לי שום טענות לעובדי שופרסל, ואין לי ספק שגם הם סובלים במידה זו או אחרת מהיחס של ההנהלה. כפי שאתה אומר, הבעיה היא מערכתית ולכל מקום יש את החוליים שלו. שנתחיל לגדל ירקות בגינה?…

  21. בכלל בלי קשר לפוסט המסויים הזה…

    אני עומד להתחיל בלוג משלי, אז התחלתי לשוטט קצת ברחבי הבלוגוספירה כדי ללמוד מה מתרחש בבראנז'ה. ולאחר שקראתי 2-3 רשומות שלך הבנתי שזה לא עסק ואני פשוט צריך, כלומר חייב, יענו מוכרח לקרוא את בלוגך מתחילתו ועד סופו — וכך עשיתי!

    אז בתור פולני אסלי כפול (גם מצד האמא וגם מצד האבא), הנה מה שאני רוצה להגיד לך, בובהל'ה: שתהיי לי בריאה, טפו-טפו-טפו, עד היומולדת ה-17 ה-104, אני מוריד את הכובע ומשיק לכבודך הו כוסית. אני אמשיך לקרוא, כי הכתיבה שלך — לנשק את האצבעות.

    הדבר היחידי שלא מצא חן בעייני הוא, שכל הדברים שייחסת כאן לאמא שלך — הדיאלוג שלכם בזמן הארוחה, למשל, וכל שאר הדברים שקוראים בין השורות — הם, בעצם, פלאגיאט בוטה ונלקחו מהאמא שלי. מילה במילה. אז בבקשה.

    מה שמוסיף ראייה נוספת לתיזה שלי, שיש רק אמא פולנייה אחת. ברגע שאישה ממוצא פולני הופכת לאמא, משתחררים נאורו-טרנסמיטרים מסויימים שמתחילים בתהליך מטמורפוזה, מהסוג שהופך זחל לגולם או גולם לפרפר. במקרה זה, הם מוחקים כל שמץ של אינדבידואליות והופכים את האישה לשיבוט של האם הפולניה הראשונה. אני מכין הרצאה בנושא, על התפתחות התהליך הזה כאדפטאציה אבולוציונית נדרשת לקשיי החיים של יהודי פולין. אולי, כשתסיימי את לימודי הדוקטוראט באוניברסיטת בר-מינן, אבוא להרצות על התיזה שלי כשאני חובש כיפה סרוגה עם פארטרעט של דארווין, זצ"ל.

    הקיצער, יישר כוח!!

    נ.ב., הקטע של פיליפ גלאס נשמע לי מאוד מוכר… האם הוא שימש כמוזיקת רגע לסרט "קויאנאסקאצי" (או השד יודע איך שמאייתים את זה… באנגלית זה koyaanisqatsi, שזה בעצם מילה באחת השפות האינדיאניות). גם אם לא, הוא haunting באותה מידה.

    ואנדר: וואו. ראשית, תודה על המחמאות – אפילו חתולתי הסמיקה עד שורשי שערותיה האדמוניות. שנית, אני מקווה שלא נגרם לך נזק מוחי חמור מדי עקב קריאת כל הפוסטים, ואני לא אחראית לבעיות תפקודיות שאתה עשוי להפגין עקב נזק זה.

    שלישית, לגבי הפלגיאט – לכל האימהות הפולניות יש מאגר נתונים משותף שכולן שואבות ממנו את האמירות הללו, משהו כמו וויקיפדיה קומונס נוסח פולניה (פולניפדיה?), אז אין פה שום עבירה על זכויות יוצרים 😛

    רביעית ואחרונה, לגבי פיליפ גלאס. הפסקול ל- koyaanisqatsi הוא באמת יפהפה, אבל הקטע הנ"ל נלקח דווקא ממקום אחר, דיסק בשם Dance Pieces – Songs from the Upper Room. מומלץ בחום, לחובבי הגלאס כמובן. המשמעות של המילה, אגב, היא מדהימה, מומלץ לך לחפש אותה אם טרם עשית זאת. קצת מתאימה לתמה של הבלוג, נראה לי 😉

    שא ברכה ובהצלחה עם הבלוג!

  22. כאילו במיוחד, הנה לינק למאמר שפורסם היום או אתמול ב-NRG
    http://nrg.co.il/online/15/ART1/666/175.html
    אז מי לא מאמין ב-synchronicity? שיקום!

  23. ממליץ לך להתחיל לבדוק גם את המשקל בסופרים. גם שם יש "חור שחור". מומלץ לקרוא כאן:
    http://www.tapuz.co.il/Blog/ViewEntry.asp?EntryId=1476951


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: