פורסם על ידי: vandersister | אוקטובר 31, 2007

מו! מווו! מווווווווווו!!!!!!!!!!!!!1

אני נגד עונש מוות. באמת. אם אסור להרוג מבחינה מוסרית ועקרונית, הדבר רלוונטי למדינה ולרשות הציבורית כפי שהוא רלוונטי לאדם הפרטי. ברם – יש מקרים שמתקרבים, לעניות דעתי הקטנה, להצדיק ענישה בסדר גודל כזה. למשל, במקרה של רוצחים ואנסים סדרתיים, שודדים שמתעללים בקשישים, ואנשים שמשמיעים מוסיקה רועשת בסלולרי שלהם באוטובוס.

אחת כזו היתה לי היום בנסיעתי היומית לעבודה. בעודי מאזינה לטורי איימוס מזמרת בחינניות בצמד אוזניותיי הפרטיות שאינן מפריעות לאף אחד, עלתה לשטינקמוביל בצעד כבד ריבה אחת – בב' רפה, כלומר אישה צעירה, לא קונפיטורה – לבושה בסמרטוטים הדוקים וקצרים למדי, עם הרבה נוצצים ותכשיטים מזויפים לקישוט, והתיישבה בספסל מאחוריי. תוך שניות ספורות, זכיתי לשידור חגיגי ורועש של שיר מזרחי כזה או אחר שבקע לתפארת ממכשיר הדור השלישי של הקונפיטורה המקושטת.

עכשיו, לבוש זה עניין של טעם. אמנם, גם לו הייתי באי בודד והבחירה שלי היתה ללבוש את הבגדים של הקונפיטורה או להתהלך עירומה בשמש הקופחת, הייתי מעדיפה לאמץ אורח חיים נודיסטי. אבל זה טעמה של הבחורה ועל טעם ועל ריח, מבחינה תיאורטית, לא מתווכחים. ברם… למה אני צריכה לסבול את הזוועה של הרדיו הפיראטי הזה על הבוקר? ביקשתי ממנה לשדר לי את מיטב להיטי שלומי סרנגה או מי שזה לא היה במכשיר שלה? אחרי דקתיים לא יכולתי עוד לעמוד בסלסוליו של הזמר המיוסר, יהא אשר יהא, והסתובבתי אל הקונפיטורה כשעל פני הבעה נעימה ככל שהתירו לי עצביי המרוטים:

"סליחה, את יכולה בבקשה להנמיך את זה?" ביקשתי.

"תעברי לשבת במקום אחר", ענתה לי הקונפיטורה הרועשת ללא שהיות, "למה מה, את תגידי לי מה להחליש ומתי להחליש?"

לרגע ארוך אחד בהיתי בה חסרת אונים, כשאני זוממת לשסות בה את ערפד המחמד שלי כדי שייעשה בה שפטים וימצוץ את דמה ואת טעמה המוסיקלי הקלוקל. אחרי שהתעשתתי קלות והזכרתי לעצמי שלמרבה הצער אין לי ערפד מחמד, אמרתי לה בפשטות: "תהיי לי בריאה". – "גם את, מותק, גם את", ענתה הקונפיטורה, והגבירה (כמובן) את הסלסולים הפוליפוניים במכשירה, למען אוכל למצות עד תום את החוויה המוסיקלית שנפלה לחיקי.

למה בעצם לא אמרתי משהו יותר חמור? כמה סיבות. ראשית, מדובר באישה שגודלה כגודל היפופוטם צעיר או פרה באה-בימים (ושוב – גם אני איני ננסית במיוחד, כך שאין כאן ירידה על שמנים אלא ציון עובדה בלבד), כך שהאפקט עם הבגדים הצמודים והקישוטים היה מפחיד ממש. שנית, התגובה המילולית שלה היתה כל כך אגרסיבית ובהמית, שהבנתי שאין טעם להמשיך את קו הדיון הזה. שלישית, היא נתנה לי יופי של סיבה לכתוב פוסט, אז אולי זו הזדמנות להודות לה? אין ספק שעם צורת הלבוש וההתנהלות הכללית שלה, והצורך החולני להודיע על נוכחותה הרועשת לכל סביבתה, אותה ריבה נואשת לתשומת לב. אז הנה! צומי! צומי צומי צומי! חיבוקי! מי בהמה קטנה של אמא?

אה – לסיום, אני מבקשת להתנצל בפני ההיפופוטמים והפרות שאולי נעלבו מאזכורם בהקשר של הבהמה הארצישראלית. אין לי ספק ששום בהמה אמיתית שמכבדת את עצמה לא היתה מתלבשת בצורה כזו.


Responses

  1. אכן תמונות קשות.

    אני תוהה כבר כמה זמן האם ניתן להעביר חוק שיאסור על השמעת מוסיקה ממכשירים ניידים ללא שימוש באוזניות. לדעתי מדובר במפגע ציבורי מדרגה ראשונה. אמנם בארץ אין כ"כ מודעות לנושא, אבל בחו"ל מתייחסים ברצינות גמורה ל- Noise Pollution.

    כשאני נתקלת בבהמות כאלה (משום מה, בקו שאני נוסעת בו מדובר תמיד בקבוצה של שלוש), אני מנסה למקד את כל האנרגיות שלי לכיוון המכשיר הרעשני, בתקווה שאיכשהו אצליח לגרום לו להתפוצץ. זה אף פעם לא קורה, אבל לפחות הדימוי של בהמה כרותת ראש עוזר לשכך קצת את העצבים.

    ואנדר: אני בדרך כלל מוצאת את עצמי מאחלת להם בעיות קשות של טחורים, פסוריאזיס וקלקול קיבה. אולי נוסיף לרשימה גם קצת נזילת סוללה במכשיר והרעלת ליתיום?…

  2. מול יצורים כאלה האדם הסביר מייד מוצא את עצמו נכסף לנבוט, רצוי כזה עם שפיציים ממתכת בקצה. 😡
    אני רחוקה מלהיות אדם נעים ונוח לבריות, כן? אבל אין, באמת שאין לי יכולת להבין את האדישות הטוטאלית של טיפוסים כאלה לסביבתם הקרובה. אני אפילו לא בטוחה שזה תמיד בקטע של לעצבן או לדרוש צומי, לפעמים זה גרוע מזה – ממש חוסר יכולת בסיסי להכיר בקיומם של אחרים. כמו הדבילים שרואים את המושבים המרובעים (אלה שפונים זה אל זה) כהזמנה ידידותית להרים רגליים ולהתרווח. והכי גרוע שכבר אין עם מי לדבר – לפני, נניח, עשרים שנה, כשהיינו ילדים קטנים וגועליים, אם מישהו מאיתנו היה מניח סוליית נעל על קצהו של איזה מושב – היה מספיק מבט מלוכלך אחד כדי שיוריד את הרגל ויאדים כסלק לאורך שאר הנסיעה. היום, התגובה של מאווררי הבהונות להערה של הקשיש הנרגן הטיפוסי היא במקרה הטוב "כן, ככה אני עושה גם אצלי בבית, יאללה לך חפש מי ינענע אותך".

  3. נ.ב. האפקט של תגובות חינניות כאלה הוא מטריד במיוחד לאור העובדה שיותר ויותר אני שומעת אותן מופקות, בקול צייצני, מפיהן של ילדות בנות 12 ומטה עם ילקוט של הבראץ.
    😯

     ואנדר: עם ילקוט של הבראץ, חולצת בטן ומכנסי-רקטום, ולרוב גם נעלי פלטפורמה כדי להשלים את ההופעה. אסור להרביץ לילדים, נכון?… *משמיעה קנאקים מאיימים בפרקי האצבעות*

  4. זו מלחמה אבודה.
    שתי אפשרויות:
    – או שגם את תשמיעי לכולם את המוזיקה שלך.
    – או שתתחברי קצת למוזיקה מזרחית, ותתחילי לשיר עם הזמר המיוסר. וזה בסדר אם תזייפי.
    ייתכן ויבקשו ממך להנמיך או לשתוק. ואת תוכלי גם להגיד "למה מה קרה". בקיצור, היוצרות יתהפכו, והקונפיטורה תהיה בעמדה נחותה.

    ואנדר: שקלתי לשיר. בחיי. אבל אז לדעתי היו מרביצים לי, ואני לא אוהבת שמרביצים לי, פחדנית עלובה שכמותי  😦

  5. לשמחתי הרבה, הסתיימו ימי האוטובוסים שלי עוד טרם התחילה התופעה הנ"ל. אני מסכים עם יוחאי לגבי האפשרות הראשונה – אך דואג להביא עימי את הציוד המתאים – נגן MP3 המחובר לרמקולים חיצוניים, ובפנים MP3 של יצירות האומנות ששמענו לאחרונה בזה הבלוג. מנה גדושה של "ואן דר גראף" תחסל כל התנגדות שהיא.

    ואנדר: מה רב הפיתוי… אבל נראה לי שאם הייתי משמיעה את VDGG באוטובוס, או שהנהג היה עוצר וזורק אותי החוצה, או שהוא היה מתנגש בעמוד חשמל מרוב עצבים. מצד שני, אם האוטובוס יתרסק, הרי שהבעיה תיפתר ממילא. המממ.

  6. אני נוסעת מדי יום ברכבת לאוניברסיטה. יוצא לי לפעמים לראות את הילדים של המליינים שהולכים ללמוד בבית הספר הפרטי, מצוידים במכשיר MP3 מהדור האחרון (וגם פלאפון, תיק ונעלי התעמלות תואמים) ומאזינים למוזיקה (אלקטרונית, אמנם) בווליום מטריד שבוקע מהאוזניות. לא פחות מהמטרד הקקפוני, מה יהיה עם השמיעה שלהם? הם יהיו יותר גרועים מסבתי בת השמונים לפני שהם יגיעו לגיל 18. טוב, ההורים שלהם יכולים לממן להם מכשיר שמיעה מגניב.

    מה שכן, לפעמים הם קמים לזקנים.

     ואנדר: קמים לזקנים? נראה לי ששכחו את הקונספט הזה במדינתנו הקטנה 😦  המנטליות היא של "שייחנקו הזקנים, אני מאזין לי לרעש בסלולרי עם הקרוקס מונחים על המושב שלפניי. יאללה יאללה."

  7. כשהייתי בצבא קיבלתי 3 גימלים על שתף דם בפנים שקיבלתי כשזרקתי פלאפון של מישהו כזה מהחלון

     ואנדר: אם הייתי בטוחה שלא אצא מזה עם כמה עצמות שבורות, אולי הייתי מנסה את שיטת הפעולה הזו. זה הזמן לשכור שומר ראש אימתני במיוחד שיוכל לעשות בשבילי את המלאכה המסוכנת של השלכת סלולרים רועשים מחלונות אוטובוסים.

  8. אם הייתי נהג האוטובוס, הייתי מפעיל לחץ פסיכולוגי על אנשים כאלה והייתי מסרב להמשיך לנסוע עד שהאדם הזה לא ישתיק את המכשיר הסלולרי שלו או יירד מן האוטובוס. אני חושב שצריך לטפל בפגעים ציבוריים מהסוג הזה כמו שמטפלים בעישון במקומות ציבוריים (ובתקווה שהטיפול לא ייראה כמו שנראה הטיפול בעישון במקומות ציבוריים).

    ואנדר: בוריס, אני מסכימה, אבל ר' תשובתה של ההיא למטה – לדעתי הנהג מנסה להגיע הביתה בחתיכה אחת בסוף המשמרת  😕

  9. בוריס, אני בעד. הצרה היא שלא משלמים לנהגים מספיק כדי שיידקרו בעבודה על בסיס יומיומי. 😐

  10. כמעט כל שבוע אני נתקל בתופעה הזאת לפחות פעם אחת. אני תמיד מבקש שיכבו את המוזיקה, ותמיד הם עושים את זה. נכון שלפעמים עושים לי קצת פרצופים, אבל תמיד מכבים את המוזיקה. מי שרוצה ללמוד ממני את הטכניקה מוזמן לקבל שיעור פרטי. רמז: כל מה שצריך לעשות זה מה שטדי רוזוולט המליץ.

     ואנדר: מה עשה טדי רוזוולט?… והאם זה כרוך בשימוש באגרופנים, כוכבי נינג'ה או תשלומי שוחד?

  11. ואנדר, בתור מי שנוסעת בתחב"צ על בסיס יומיומי – קמים גם קמים לזקנים. לנשים בהריון גם.
    ובירושלים יש הרבה כאלה. המממפף.

     ואנדר: גם באזור ציר ז'בוטינסקי, במיוחד באזורים שעוברים דרך בני ברק… אבל מניסיוני, מי שגם ככה מצפצף על יתר הנוסעים ו"משדר" בווליומים נמרצים, לא טורח גם לפנות את מקומו לזקנים/נכים/נשים הריוניות. אי אפשר לאמן כלבים מיוחדים שיתקפו את האנשים האלה?…

  12. "שלישית, היא נתנה לי יופי של סיבה לכתוב פוסט, אז אולי זו הזדמנות להודות לה?"

    …זה מה שנקרא להסתכל על חצי הכוס המלאה…! 😉

    בכלל לא ברור לי למה בן אדם, מכל זן שהוא – פרה היפופוטם או אחר, ירצה להסתובב ברחוב עם מינימיקרו מכשיר שכזה בלי אזניות או מודעות סביבתית כלשהי, ולשמוע ממנו מוזיקה מהרמקול כאילו הוא מינימום הסראונד שיש לך בסלון..
    מה.. מה זה נותן לך? (חוץ מהערות על טעם המוזיקה שלך – מתוקף היכרותי עם אנשים מהסוג הזה… ששומע את המוזיקה הזו במכשירים האלה.. 🙄 👿 )

  13. ואנדר – נדמה לי (ממש לא בטוחה) שחזי מתייחס לאמירה speak softly and carry a big stick.
    אם כי אני בטוחה שטדי רוזוולט היה ממיר את המקל שלו לכוכבי נינג'ה לו היה צריך לנסוע בתחבורה הציבורית שלנו כיום. 😈

  14. אפרופו חוויות מרנינות באוטובוס – השבוע זכיתי לבלות את היום החורפי-עלק הראשון לשנה זו בנסיעות בשטינקמוביל. מה שהזכיר לי עובדה שאני מתעקשת לשכוח כל שנה: אם בקיץ הסטטיסטיקה אומרת שתמיד תשבי ליד נוסע עם פוביית מזגן, גם לעונות האחרות יש את הבונוס שלהן. למשל, הנטייה הגורפת של עמישראל להביט בבהלה אל כל רמז של אפרוריות בשמיים ולסגור הרמטית כל חלון, חרך, סדק וחריץ באוטובוס פן ייכנס אוויר חורפי מקפיא בטמפ' של 23 מעלות ויחסל את כל הנוסעים.
    יש ארומה מאוד מסויימת לאוויר עומד בקופסה שיושבים בה כארבעים אנשים, חלקם מצוננים, וכבר הספקתי לשכוח אותה. 😯

  15. אני עם המעלף ותומכיו – כשגרתי אצל אמי השכנים למטה היו מנגנים מוזיקה נוראית בפול ווליום.
    בשלב כלשהו התחלתי להשמיע את הדיסק של המאטריקס בווליום לא נמוך אבל לא ממש גבוה בכל זאת, יש הרבה זקנים באזור) ואיכשהו תמיד אחרי שיר-שניים כשעשיתי PAUSE שמתי לב שהם הפסיקו..

    המנגנים הרועשים התחלפו בשכנה שהפכה את השטח שמאחורי הבית (שכולו ציבורי) למגוריה והיא יושבת שם כל היום, מעשנת ומדברת עם מי שרק יהיה. ויש. לא מזמן כשזה התחיל להעיק כשישבתי עם הלפטופ בחדר שפונה אל מאחורי הבית, אז השמעתי בו את המאטריקס. לא ממש חזק, רק כדי שאני לא אשמע אותה. גם אז כשעשיתי PAUSE הרעש שלה הפסיק.

    מעניין אם זה סיפור הרב והעז או שבאמת כולם חוץ ממני לא סובלים את הדיסק הזה.

    בכל מקרה, לא נראה לי שמישהו שמנגן מוזיקה יתלונן שאת מנגנת מוזיקה, בכל זאת, טיפה הגיון עוד נשארה אצל אנשים. הפתרון היחיד שלהם יהיה לכבות את שלהם ואז לרטון כלפיך "נו, אי אפשר קצת שקט פה?"

  16. http://gersht.blogli.co.il/archives/86

    את כל מה שיש לי להגיד, כבר אמרתי פה…


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: