פורסם על ידי: vandersister | אוקטובר 29, 2007

כמה מחבריי הטובים ביותר אוכלים עוגיות

נניח שלקחתי ערימה של עוגיות חמאה דניות משובחות, הכנסתי את כולן לשקית ניילון וריסקתי אותן לפירורים בפטיש שניצלים, מערוך או כלי עזר דומה. אחר כך, נניח שאני צועדת לי ברחוב מצוידת בשקית פירורי העוגיות שלי, נעצרת בתחנת השטינקמוביל, ובעוד כולם ממתינים לרכב החבוט והמטרטר שיגיע, אני פותחת לי בנחת את השקית, נוטלת חופן אחר חופן של פירורים, משליכה אותם גבוה באוויר, ובפה פעור מנסה לתפוס כמה שיותר לפני שינחתו על המדרכה.

נשמע הזוי? לא בהכרח. כבר זמן מה שאני מנסה למצוא אנלוגיה/מטאפורה/מילה בלועזית שמשמעה "דרך להסביר בלשון ציורית משהו שאני לא יכולה להסביר אחרת כי אני אווילית מדי" לסיטואציה של עישון במקומות ציבוריים*. קראתי חזור וקרוא את תחינותיהם של אנשים מסוימים שאת שמם *כחווווווגדיטאובכחכחהההממממ* לא אזכיר, לגבי רדיפת המעשנים המסכנים על לא עוול בחפיסתם, והאמת? נגע לליבי. כן, זה מסרטן, זה מסוכן לבריאות, זה גורם למחלות לב/ריאה וזה סתם מסריח משהו פגז – אבל אם מישהו רוצה, בכוונה תחילה, להרעיל את עצמו, איזו זכות יש לנו להגיד לו "לא"? מה יש, אני לא זוללת מאכלים שמסכנים את בריאותי? עוגיות חמאה דניות משובחות, למשל? בקופסת הפח הכחולה העגולה הזאת עם הציורים, שתמיד מתפתים לשמור אותה "כדי לאחסן דברים" ובסוף זה סתם צובר אבק בפינה וזורקים את זה לזבל אחרי 5 שנים כי הבית מפוצץ מחפצים חסרי תועלת שבזמנו נראה ממש מגניב לשמור אותם?

אבל אני סוטה מהנושא. כן, בהחלט, אני זוללת לא פעם דברים מזיקים. ברם – ופה ההבדל הגדול, אנשים-שאת-שמם-לא-אזכיר-אבל-טוענים-שעישון-פאסיבי-הוא-בעצם-לא-כך-כך-מסוכן-גדי-טאוב: אני לא מזלילה אנשים אחרים. אפילו לא קצת. אפילו לא פירור אחד, שנזקיו הפוטנציאליים זערוריים ביותר. יכול להיות שהסיכוי שאני אחלה בסרטן או חולירע אחרת בגלל שהאישה הקטנה שעומדת איתי בתחנת השטינקמוביל מעשנת בשרשרת, שווה לסיכוי שהוועדה האולימפית תחליט שמהיום כל המחליקים על הקרח צריכים להחליק על מיץ פטל קפוא ולא על מים קפואים**; אבל גם אם הוא סיכוי זעיר שבזעירים, אני לא רוצה אותו, אם אפשר להימנע ממנו. ועוד, מעבר לסיכון הממשי, יש אי-נוחות ואי-נעימות: אם בחרתי לא לעשן, משתמע מכך שבחרתי גם שלבגדים ולשיער שלי לא יהיה ריח של עשן. על אותו משקל, אני מניחה שאם בחרתם שלא לאכול עוגיות חמאה דניות משובחות, לא הייתם רוצים להסתכן בכך שבמקרה יפלו לפיכם כמה פירורי עוגיות שמישהו אחר זרק – שלא לדבר על פירורי העוגיות שתצטרכו לנער אחר כך במשך כל היום מהבגדים ומהשיער. וזה עוד לפני שדיברנו על להקות היונים ההיצ'קוקיות שיסתערו עליכם בהמוניהן בשביל לנקר את הפירורים.

טוב, החלק הזה של האנלוגיה לא ממש מתאים, כי יונים לא מעשנות, אלא פאסיבית בלבד, וזה, כאמור-גדי-טאוב, לא נחשב. אבל אני לא רוצה פירורי עוגיות של מישהו אחר בנעליים שלי יותר משאני רוצה עשן של מישהו אחר בריאות שלי, לא משנה כמה הוא מזיק או לא מזיק. ובזה בעצם מתחיל ונגמר העניין. במלוא הכנות, אין לי שום כוונות לנזוף באנשים, להוכיח אותם או "לחנך אותם" שייגמלו מהמנהג הנפסד הזה, יותר משהייתי רוצה שהם ינסו לגמול אותי ממנהגים נפסדים שלי. כל כוונתי היא למנוע פגיעה בעצמי. עזבו את תחנת השטינקמוביל, אפשר להתרחק כמה צעדים ולהימנע מפגיעה, נכון? נניח. אבל מה לגבי מקומות סגורים? מסעדה, קניון? לאן תברחו מאימת הפירורים המעופפים? ברצינות – דמיינו לכם שאנשים עוקבים אחריכם בקניון לכל מקום ומשליכים עליכם פירורים ללא הרף. לא הייתם מתחרפנים ומבקשים מהם להפסיק, אפילו די בעצבים?

בדיוק מהסיבה הזו, חבל לי שהדיון בנושא העישון בציבור נמשך למקומות מיותרים ומטופשים, כדוגמת הכתבה הזו שפורסמה היום ב- Ynet: מחקר (Of sorts) מגלה שילדים להורים מעשנים מגיעים להישגים נמוכים יותר בבית הספר. לדברי הכתבה,

"מחקר אמריקני מצא כי ילדים להורים מעשנים נמצאים בסיכון גבוה להיכשל בבחינות בביה"ס. הסיבה עדיין לא ברורה, אבל החוקרים נחרצים: חשיפה לעישון פוגעת בהישגים אקדמאיים".

האם אני באמת צריכה לומר "נו באמת"? האם גם הוריקן "קתרינה", החור באוזון והידלדלות האוכלוסיה של הטיגריסים הבנגליים היא באשמת המעשנים? להערכתי הבלתי-מלומדת התשובה היא לא, אלא אם הטיגריסים מחסלים בקצב פאקטים של "מרלבורו", ועישון פאסיבי, כפי שאמרנו, לא נחשב. אני לא מעשנת כך שאין לי אינטרס אישי בעניין, אבל המחקר הזה מקומם אותי במלוא מובן המילה, כי הוא מסיט את הדיון מהעניין העקרוני. לא צריך להמציא כל מיני מחקרים מפוקפקים כדי "לשכנע" אנשים שעישון זה פויה, לא צריך למצוא סיבות מתחת לבלטות מדוע העישון מזיק. הוא מזיק. אנחנו יודעים את זה. המעשנים יודעים את זה. הם בוחרים לעשן בכל זאת. זכותם. וכלא-מעשנת, אני מגנה על זכותם זו, בו בזמן שאני טוענת שזכותי לא להיות מעשנת, ולו גם פאסיבית.

בקיצור, אם בכל זאת בחרתם לעשן לידי במקום סגור בניגוד לרצוני (ובניגוד לחוק), הכינו-נא את עצמכם למטר של פירורי עוגיות חמאה דניות משובחות שיושלכו לכיוונכם בקרוב. אם אתם מעשנים סיגר***, יש סיכוי שהם יגיעו אפילו בתוך הקופסה.

* לציבור הקוראים המעשנים, אני אוהבת אתכם בכל ליבי ואתם יודעים שאין לי שום כוונה להציג פה הטפה חוצבת להבות כנגד הרגלי העישון שלכם. אני רק מנצלת במה צנועה זו כדי לדון בנושא ולהציג פרסומת סמויה לעוגיות חמאה דניות.

**תמיד שאלתי את עצמי אם זה אפשרי. שאלה לפיזיקאים בינינו: אפשר להחליק על מיץ פטל קפוא? אולי לימונענע?פסיפלורה?

*** אני לא מצליחה לחשוב על הרבה דברים שמסריחים יותר מסיגרים. ברצינות – למה שמישהו ירצה לעשן משהו עם ריח של גללי פילים חולי-צהבת? מה הכיף בזה?…


Responses

  1. בגלל שאנשים שקרובים אלי מתו מנזקי העישון, הם ועוד 5 מליון בני אדם בשנה ברחבי העולם, לא רק העישון הפאסיבי מפריע לי. עישון זה לרוב לא בחירה של המעשן, זו בחירה שהוא עשה אי שם בתקופת הצבא שהפכה להתמכרות שעתידה להרוג אותו בטרם עת. היחידים שיש להם בחירה הם חברות טבק שמפיקות הנאה מעשיית ג'ובות על חשבון חיי אדם. יותר ממחצית המעשנים היו רוצים להפסיק לעשן, והם ממשיכים לעשות זאת גם אחרי שהתבשרו במחלות ריאה, סרטן, מחלות לב וכיו"ב.

    אהבתי את ההשוואה לעוגיות דניות (עשית לי עכשיו חשק לנישנוש!). אבל עוגיות דניות לא אוכלים כל רבע שעה. אם מישהו קרוב אלי היה מאביס את עצמו למוות בעוגיות דניות 20 פעם ביום ויותר, כל יום במשך עשרות שנים, לא הייתי עומדת מנגד.

    ואנדר: זה נורא כשאנשים קרובים מתים כתוצאה ממשהו שאפשר היה למנוע 😦   אבל זו באמת שאלה של עד כמה אפשר לגרום לאדם אחר להפסיק להזיק לעצמו. לכאורה, יש לכל אחד זכות לעשות גם דברים שפוגעים ישירות בבריאותו-שלו. אבל אני בהחלט מבינה את הצורך לדבר על ליבם של מעשנים, מתוך רצון לא לאבד אותם בטרם עת… הבעיה היא שזה בדרך כלל גורם לתגובה דווקאית. כשמדברים איתי על ענייני משקל, אני בדרך כלל נאחזת תשוקה עזה לאכול עוגת שוקולד (רצוי חמה עם גלידה). הלוואי והיתה דרך להסביר או לעודד בצורה יותר פרודוקטיבית, אבל אני חוששת שאני לא מכירה דרך כזו.

  2. קודם כל, הידד על הפוסט!

    לגבי שאלתך לפיסיקאים שבינינו: אין שום בעיה להחליק על מיץ פטל קפוא, על לימונדה, ואפילו לא על קולה. הנוזלים שלא הייתי מנסה הם אתילן גליקול ופרופילן גליקול 😉

    ואנדר: אבוי לבושה – מה זה אתילן/פרופילן גליקול?… קרח יבש?

  3. מה שאני לא מבין זה למה אי אפשר לפתוח בשבילנו כמה פאבים/מסעדות שמיועדים לציבור במעשנים
    ופה יגמר הסיפור
    אתם תלכו למסעדות שלכם ואנחנו ניחנק בשלנו

    ואנדר: אני בעד. אולי תפתח מסעדה כזו ותוכל להיחנק להנאתך כל אימת שתרצה? ברצינות, אני לא נגד מקומות למעשנים. נהפוכו.

  4. פוסט משובח ביותר! ואכן, אין מעצבן מלעמוד ליד אדם מעשן ולדעת שכשאחזור הביתה אמשיך להריח את העשן מהשיער.

    בעניין הסיגרים, עליהם חל עיקרון ההכבדה. הזכר שמעשן סיגר בעצם מקיים טקס חיזור שבו הוא מצהיר "אני חזק וזכרי מספיק כדי לשאוף ולשרוד את הגועל הנורא הזה – והיי, אני אפילו מצליח לחייך כאילו זה כיף!"

    ואנדר: תודה, לכבוד הוא לי! נשמע לי הגיוני, מה שאת אומרת לגבי הסיגרים ומבחני אומץ. בערך כמו שצעירי השבט בפפואה-גיניאה החדשה (או מקום דומה) מתחרים ביניהם מי ימשוך בזנבו של השור המסתער בלי שהלה ישפד אותו על קרניו. ואז הם מעשנים בצוותא את גלליו של השור כדי לחגוג את ההישג.

  5. זו ש,
    אין כמו קוהיבה טובה…
    ותאמיניל י שאם אחת הייתה עולה לי פחות ממשכורת של שתי משמרות הייתי מעשן אותם כל הזמן…

  6. לגבי ההישגים האקדמיים – יש לזכור שמשכילים נוטים להמנע מעישון, וגם לעשות פחות ילדים, מחסרי השכלה. כמו כן, ילדיהם של משכילים נוטים להפוך למשכילים בעצמם (וראי את הסיכוי לתואר ראשון אם לאחד ההורים לפחות יש תואר). ילדי המעשנים הם, אם כך, בסבירות סטטיסטית מסויימת, ממעמד נמוך יותר, זוכים לפחות תשומת לב ולא זוכים לעידוד אקדמי.
    מתאם סטטיסטי לא מצביע על סיבתיות. יותר סביר שלשני הדברים יש גורם אחד (מעמד סוציואקונומי) מאשר שהאחד גורם לשני.

    מעבר לזה, גם אני הפסקתי לצאת למועדונים, פאבים וכו' בגלל עשן הסיגריות. זה מסריח ומגעיל.

    ואנדר: כן, מורין, אבל למה את מנסה לבלבל את החוקרים עם העובדות?… 😉   לא מעניין אותם גורמים אחרים, הם רוצים להגיע למסקנה מרחיקת לכת ומפוצצת כותרות.

  7. הנה אתר עם כמה פרסומות חביבות:

    http://anti-smoking-ads.blogspot.com/

    החביבה עלי זו זו:

  8. את גדולה!

    אני כבר מזמן זנחתי את הרעיון של להסביר למעשנים מדוע התעקשותם לעשן פוגעת בזכויות הבסיסיות שלי לאוויר נקי – גם בלי לערב ענייני בריאות [דרך אגב, אצל חיות, במיוחד חתולים, מוכח קשר בין עישון אצל הבעלים לסוגי סרטן של דרכי הנשימה בחיית המחמד].

    לפחות הזוגי הפסיק לעשן – בינתיים. כבר שנים שהוא לא מעשן בבית, אבל הפסקה לחלוטין היא משהו אחר לגמרי. פתאום הנשיקות הרבה יותר כיפיות.

    ואנדר: אוי, לא ידעתי שזה משפיע כך גם על חיות מחמד 😦  הגיוני, בעצם. אפסיק מיד לעשן עוגיות חמאה ליד פפריקה 😉

  9. רק שאלה אחת – את מרשה לנסוע לידך במכוניות, נכון?

    ואנדר: כן, אבל רק מכוניות עם פילטר.

    וברצינות, אני לא רק מרשה לנסוע במכוניות, אני גם נוסעת בהן בעצמי. וגם בשטינקמובילים. כי זו בחירתי. כן, אני יודעת שהם מזהמים יותר מסיגריות וכו', אבל זה נכנס, לעת עתה, לקטגוריה של דברים בלתי נמנעים – ואפילו בתחום הזה כבר מנסים לצמצם את פליטת החומרים המזיקים ולעבור למכוניות היברידיות, חשמליות וכדומה. ניסית פעם לעשן סיגריה חשמלית?

  10. איזה פוסט מעולה.
    שנים אני מנסה להסביר את זה בדיוק לסביבתי הקרובה, ללא תוצאות.
    עד עכשיו הצלחתי רק לצעוק בעצבים שאם התקלחתי הבוקר כנראה שבחרתי להיות לא מסריחה, ובאיזה זכות הם באים והורסים לי את זה?
    קהל יושבי תחנת האוטובוס לא הגיב טוב לצעקות מעין אלה, והפסקתי מטעמים של שימור עצמי.
    מעכשיו, אני פשוט אזרוק עליהם פירורי עוגיות (שוקולד צ'יפס נראה לי כבחירה טעימה יותר לנשנש, ככה בהפוגות בין השלכת הפירורים לבריחה המתבקשת).

    ואנדר: תודה! אבוי, אני כבר רואה את הכותרות בעיתונים: "צמד מעשנים נרגמו בשוקולד צ'יפס בתחנה המרכזית בתל אביב על-ידי המון זועם; המעשנים בתגובה: שיט, איך מורידים את הכתמים האלה? זה דביק לאללה; משטרת ישראל: אין לנו את המשאבים הנחוצים להתמודד עם התופעה, אבל זה לא חדש"

  11. מבחינתי הסרחה מיידית של הבגדים והשיער של מי שנמצא בסביבתך הקרובה הוא בפני עצמו אקט לא לגיטימי, שבתור בונוס – התוצאה שלו גם נשארת הרבה אחרי שהמעשן סיים ליהנות מהסיגריה שלו. ולא סתם אנשים רבים בוחרים להיתלות בשאלת "נזק בריאותי – כן או לא?" במקום להתייחס לשאלה האם זה סביר שסביבתו של אדם תיאלץ להתקלח לאחר שהיה במחיצתו רק כדי שהוא יוכל לספק את הצורך הפרטי שלו. כנ"ל לגבי העובדה שמספיק ששניים-שלושה אנשים יעשנו במסעדה כדי ששאר הסועדים, בין אם הזמינו עוף בגריל או מוס שוקולד, יצאו משם בתחושה משותפת שהם אכלו בעיקר עשן.

    אין פה רדיפה, רק עמידה על זכויות שבעבר נרמסו בשקט. אבל לא יעזור, ההתעקשות הזאת תצוייר תמיד כמיליטנטית, צדקנית וקנטרנית. זה מתחיל מהעובדה שקשה מאוד לשכנע חלק מהמעשנים שמה שגורם להם עונג ורוגע באמת יכול להיחוות כמסריח ומעצבן. כאילו, אם מישהו היה אומר לך, "ואנדר, עוגיות חמאה טריות מריחות כמו משלוח לוהט הישר מישבנו של לוציפר", לא היה מקבל סטירה? 😉

    אבל ברצינות. אני בעצמי סוחבת מספיק הרגלים רעים כדי למלא משאית, ואני מתעבת אנשים שחושבים שהשמש זורחת מישבנם [נוט טו סלף: מה זה העניין הזה עם ישבנים?] במידה כזאת שאם רק יסבו את תשומת ליבי לעבודה שאני חיה לא בריא, מייד ייפקחו עיניי ואני אעבור לקומונה ירוקה, בה איהנה מחוקן יומי ואכילת עשבים. בהתאם, לא מעניין אותי כהוא זה אם אנשים רוצים לעשן (מלבד היקרים לי, וגם שם, אני סותמת כי ברור לי שזה לא ישנה דבר). שיעשו מה שהם רוצים, בחיי אדוניי, לא מחפשת לחנך אותם, אני בסה"כ רוצה לא להיאלץ להשתתף בהרגל שלהם.

  12. אגב, אף פעם לא הבנתי את ההגיון בטיעון הפופולרי שהאוויר שאנחנו נושמים הוא מזוהם ממילא. אני יכולה רק להניח שהכוונה היא לרמוז (שוב) שהמניע לחוקים מגבילי עישון הוא קטנוניות ותו לא, בבחינת "מה אכפת לכם מסיגריה פצפונת כשהעולם כולו הוא מאפרה, יא נודניקים". קצת מזכיר את ה"מה, נגמרו לכם כבר הפושעים לעצור?!" שכל שוטר שומע מאזרח שהוא רשם לו דו"ח.
    סליחה, אני לא חושבת שאני צריכה להביא סיכת לוויתן הזהב מגרינפיס (החלטתי שיש דבר כזה), או תמונה שלי עם אל גור שמעידה על מחויבותי לפלנטה, כדי שיותר לי לעמוד על הזכות הפרטית שלי לא לנשום את העשן של מישהו אחר. לפי ההגיון הזה, אפשר גם לטעון שזיהום מי התהום בישראל מהווה אישור להפוך את החצר האחורית שלך לבור ביוב פרטי. ככה, בקטנה. למה להטפל סתם? 🙂

  13. שי30010 – אני לגמרי מסכימה איתך לגבי פתיחת מקומות למעשנים. מי שלא יכול לעמוד במגבלות העישון במקומות ציבוריים (כלומר, לצאת החוצה כדי לעשן וכו') יוכל ללכת לשם ולעשן כאוות נפשו. מן הסתם גם לא-מעשנים שעשן לא במיוחד מפריע להם יגיעו למקומות כאלה. ולאחרים תהיה אופציה נטולת עשן באמת. לדעתי כבר מזמן היו צריכים ליזום דבר כזה.
    טוב, טוב, אני שותקת.

    ואנדר: קודם כל, "ישבנו הלוהט של לוציפר" זה יופי של שם ללהקת טראש-מטאל  😀  לא אתפלא לגלות שכבר יש כזו…

    מעבר לזה, מסכימה עם כל מילה. בפרט לגבי העניין של "ממילא הכל כבר מזוהם פה" – אם מישהו מעשן לידי בטענה ש"ממילא הכל מזוהם", אז לא יהיה אכפת לו אם ארסס אותו במעט גז רעיל, נכון? או שאצוק שמן מכונות מטונף על ראשו? או שאתחב רסיסי זכוכית למכנסיו… טוב, הבנת את הרעיון.

  14. ההיא – השאלה היא למה את תחטפי עלי קריזה אם אעמוד ואעשן לידך, אבל תשארי רגועה אם אעצור ברוורס לידך, כך שהאגזוז צמוד אלייך, ואשאיר את האוטו מונע.
    אחרי השני תהיי הרבה יותר מסריחה.

  15. דרומי – הנקודה היא לא מה מסריח יותר, הנקודה היא שיש פה עניין של התחשבות בסיסית. כרגע, עד שימציאו מכוניות נקיות באמת, אין לך אפשרות לנסוע ברחוב בלי לפלוט גזים מסוימים מהאגזוז. אבל יש לך אפשרות לעמוד בתחנת אוטובוס בלי לעשן. ובטח ובטח שיש אפשרות לשהות במקומות סגורים בלי לעשן.

    תחשוב על הדוגמה הזו: יום גשום בחוץ, ולך אין מטריה. אתה צועד ברחוב ונרטב. כלי רכב עובר בכביש במהירות, קרוב מדי לשוליים, ומתיז עליך סילון של מים. האם תגיד לעצמך "נו, שטויות, ממילא אני רטוב", או שתגיד "כוסאומו, הנהג האידיוט הזה היה יכול קצת להיזהר"?

  16. דרומי: לא, אני דווקא לא נוהגת לחטוף קריזה על אנשים שמעשנים ברחוב, ומצד שני גם לא מביטה בשלווה מחוייכת באגזוז מפוחם שיושב לי ליד האף. אם משאית, למשל, תתעקש לעצור בתחנת אוטובוס ולחנוק את יושביה למרות שיש לה מקום חנייה מטר משם, סתם כי ככה יותר נוח לנהג, אני בהחלט לא אשב שם ואעשה יוגה (מה כן אעשה? ובכן, מכיוון שאני פחדנית, אבהה ברצפה ואבטוש ברגליי בזעם, כמו שאני עושה כשמעשנים לי באוזן).
    נורא קל לצייר את כל מי שיש לו בעיה עם עישון בקרבתו כדו-פרצופי שמאבד עשתונות בתגובה לקולו של מצת נדלק, אבל היה צולל בכיף אל תוך ארובות בתי הזיקוק. רק שזה לא ממש נכון.

    ואנדר מסבירה מעליי בדיוק למה טיעון המכוניות המזהמות לא תופס – שילוב של פרקטיקה ושל מידת ההתחשבות שאדם יכול להפגין. ואני רק רוצה להוסיף שלשמחתי, טרם נתקלתי באגזוז מעשן בתוך מסעדה או מבנה אחר. הרי אף אחד לא דיבר כאן על נסיון לאסור על אנשים לעשן באוויר הפתוח, שם יש למי שסובל מהריח קצת יותר מרחב תמרון. כך שגם מהבחינה הזאת, אין מקום להשוואה. וכמו שאני לא נועצת את טפריי המרושעים באדם שמעשן ברחוב, אני מבטיחה לך שכן, בהחלט תהיה לי בעיה עם מכונית שמפמפמת לי עשן בסלון או בבית קפה.

  17. אה, כן, ואנדר, אני רק רוצה להסב את תשומת לבך לעובדה שמפח הנפש של לתפוס את עצמך מריחה כמו מאפרה הוא כאין וכאפס לעומת שערוריית הרקיק* הדני הגדולה: לקנות קופסת (מה קופסת? קונטיינר) עוגיות דניות משובחות בסופר, ואז לגלות עם שובך הביתה שמדובר בתחליף זול ומפוצץ במרגרינה. 😯
    קופסאות הפח האלה כל כך דומות, לעזאזל! 😥

    *עוגיה ורקיק זה אותו דבר? זה אותו ויכוח שהיה לי עם עצמי בנוגע לאפיפיות בספרים של אסטריד לינדגרן (וופל או פנקייק?).

  18. הערים הגדולות בעולם, יד חרוצים ועישון…

    חזרתי מהכנס על החנייה ואני עדיין מסדר את המחשבות (לפחות אני לא צריך לחפש חנייה). בין השאר הוזכר שם חוק פדיון חנייה שהוגש השבוע בכנסת. אני מתכ…


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: