פורסם על ידי: vandersister | אוקטובר 2, 2007

לזכרה של המכשפה הזקנה

כולנו מכירים את זה. בכל אירוע משפחתי, מגיע השלב שבו אחת מקרובות המשפחה הזקנות מתקרבת, אוחזת בזרוענו בלפיתת ברזל – כפי שרק סבתות יודעות לאחוז, כלומר עד שמחזור הדם נעצר לגמרי – ואומרת "ואנדר'לה, חתן כבר יש לך?…"

אחת כזו, אחותה של סבתי, כבר לא תציק לי עוד, כי נפטרה ביום ראשון. זה עתה שבתי מהלווייתה. מדובר באישה שנולדה בפולין ב- 1913; שרדה שתי מלחמות עולם, את כל מלחמות ישראל (עד עתה), כל האינפלציות, כל השערוריות וכל החידושים וההמצאות של מאה שלמה כמעט, בערך מהמצאת הרדיו ועד להמצאת התירוצים של חברת דרעק-וויז'ן לגבי למה החיבור המהיר שלי לאינטרנט הוא בעצם די איטי. כבר משנות ילדותי המוקדמות אני זוכרת בעיקר שהיתה חדת-לשון, חריפת שכל, ודי מכשפתית*, במובן החיובי והשלילי של המילה גם יחד. לפעמים פחדתי ממנה ממש. היתה מעירה, מקנטרת ומעבירה ביקורת על כל דבר ועניין. היא גם נהגה לשחק בקלפים, והיתה מרמה את עצמה במשחקי סוליטייר. ליום הולדתי קיבלתי ממנה פעם בונבוניירה ישנה שישבה אצלה בארון, להערכתי, מימי הצלבנים; כשפתחתי את הקופסה, הציצו בי מבפנים כמה קוביות שוקולד מפוררות ועבשות שהתרגזו על שהפרעתי את מנוחתן. לא ידעתי אם לזרוק את זה לפח או לקרוא לארכיאולוג שמתמחה בתיארוכי פחמן של ממצאים עתיקים. עם סבתא שלי, אחותה, היתה רבה באופן קבוע: נושאי הריב היו בדרך כלל דברים פעוטים שקרו להן בגילאי שש ושמונה, בהתאמה, כגון מי גנבה למי את הגרביים, בבית הוריהן שבפשמישלנה. זו לא שגיאת כתיב, זה שם של מקום בפולין. יש הרבה מקומות בפולין שהשם שלהם נשמע כאילו נופלות לך כל השיניים מהפה בבת אחת: ישצ'ושצ'קליסנשקה וכדומה.

מצד שני… הלוואי על כולנו. בגיל 94, על ערש דווי, המוח שלה היה יותר צלול משלי בימים מסוימים. לא היה דבר שרצתה להשיג בחייה ולא השיגה. היתה נוהגת לנסוע מדי שנה למעיינות מרפא באירופה, עד גיל 90 (!), אז כבר לא יכלה לעמוד בטלטולי המסע. המושג "לא נעים לי", במובן של "אני מתביישת", פשוט לא היה מוכר אצלה, וכל העכבות – חברתיות ואישיות – שעוצרות אותי על כל צעד ושעל, מעולם לא הטרידו אותה. הפעם האחרונה שנלכדתי בלפיתת הברזל שלה היתה ביום ההולדת ה- 90 של סבתי, כלומר לפני שנתיים בערך. כך זכור לי הדבר: סגרה את אחיזתה על זרועי, נעצה בי מבט מלמעלה-למטה, ואמרה לי: "ואנדר'לה, תשמעי לי. את חכמה מאוד, אבל להיות אינטליגנטית, זה לא יעזור לך למצוא חתן. את חייבת לרדת במשקל, להיות קצת יותר יפה, אחרת לא יהיה לך אף אחד". באותו מעמד, חשקתי שיניים, הנהנתי וברחתי בהזדמנות הראשונה. בכל זאת, אישה זקנה, לא אעמוד ואתווכח איתה. ברור לי לחלוטין שכוונותיה היו טובות, ובכל זאת, לא כיף גדול לשמוע את הגירסה הפולנית והאוהבת של "מי יתחתן איתך, יא מכוערת".

אז כעת סבתא שלי אומרת שלא יהיה מי שיבלבל לה את המוח ויציק לה בסופי שבוע, ונראה לי שכולנו נתגעגע להערות העוקצניות שלה, כי דווקא לדברים האלה מתגעגעים ביותר כשאנשים הולכים מאתנו. אבל בצורה אגואיסטית להפליא אני יושבת כאן ותוהה אם אולי, מהעולם הבא או מכל מקום שממתין, אם בכלל, למי שעובר מהעולם הזה – היא תוכל לשלוח לי קצת מהגישה הקשוחה שלה, כדי שבמדינה המנייאקית הזו על האנשים המנייאקים שיש בה, אני אוכל להגיד ביתר קלות "שיקפצו לי" אם וכאשר צריך. כלומר, אין לי כוונה להציק לאנשים על כל צעד ושעל, אבל כשמתחילים לנזוף בי במספרות ולהעליב את השיער שלי או לצעוק עלי בסופרמרקטים בענייני עגבניות, שיהיה לי הכוח לומר להם "ישצ'ושצ'קליסנשקה!" שזה בפולנית, "שקו לי בתחת".

יחד עם זאת, לעת עתה נראה לי שאני אמשיך להיות חכמה ומכוערת. או סתם מכוערת. ולבד. סליחה, אחות של סבתא. נוחי בשלום על משכבך.

* חשוב לי מאוד לציין שבעיני "מכשפה" הוא לא ביטוי גנאי. מדובר בדימוי של אישה חזקה, עצמאית, שאנשים אחרים מפחדים מהכוחות שלה. עבורי, אין בכינוי הזה משום פחיתות כבוד, ואני משתמשת בביטוי "מכשפה" בהקשר של אחות סבתי במלוא ההערכה כלפיה וכלפי האישיות החזקה שהיתה לה.


Responses

  1. משתתפת בצערך.
    נשמע שהיא הייתה גברת לעניין.

  2. תודה. כן, היא באמת היתה אשת חיל. מסתבר שיש משהו בגנים הפולניים האלה, מה?…

  3. גם אני משתתפת בצערך. אני מכירה כמה מכשפות כאלה, דווקא לא פולניות בכלל, ומדי פעם אני תוהה לעצמי איך קורות נשים כאלה. אם זה הגיל, ניסיון החיים, או שפשוט ככה היו עושים פעם נשים.

    ואנדר: תודה. אמא שלי אמרה בלוויה "הולך ופוחת הדור" – ואני חוששת שהיא צודקת 😦 ושבאמת לא "מייצרים" יותר נשים כאלה…

  4. נשמעת סבתא מאגניבה, לפעמים קצת טרוריסטית אך עם חתיכת אישיות.
    אני אוהבת את הכנות שלך, ואת ההספד המורכב הזה.
    חשבי עליה כעל בת תרבות אחרת – פערי דורות הם לעיתים קרובות כפערים בין תרבויות. דיברתן בשפות שונות, חונכתן לערכים שונים בתקופות היסטוריות שונות ובמדינות שונות.
    כמוני כמוך – גם לי מתחשק מנה גדושה כזאת של אסרטיביות. גם אני רוצה לדעת איך לצעוק בחזרה.
    אוהבת את הכתיבה שלך.

    ואנדר: תודה רבה. קראתי קצת אצלך, ויש לי העונג להשיב באותה מחמאה 🙂 ברשותך, אצטרף לקהל קוראייך. ואל תתני להנרי להציק לך יותר מדי.

  5. מוכר ביותר. החריפות והג'דעיות, חוקי ההתנהגות הנוקשים — שכאמור, בשום אופן לא סותרים את הנכונות לנחות בדיוק על היבלת של כל בן משפחה ולרקוד עליה הורה — והאהבה האמיתית והזועפת. כשצפינו ב"מועדון בית הקברות", התנ"ך של דמות הקשישה הפולניה הקלאסית, הייתי צריכה להסביר לאמא שלי שהעובדה שהכל שם נראה לה נייטראלי מעידה יותר מכל על כך שהיא חיה בדיוק באותו סרט.
    בואי נקווה שלגברות פולניות כאלה יש איזו מקבילה לשדות האיליזיים הנצחיים, מקום בו הן יכולות לטחון קרפיונים, לצעוק על בעלים המומים, לחתן נכדות סרבניות באיומי רובה ולשבת על כוס תה עם החברות מתיכון שצ'בצ'נסקה שהן תמיד שנאו, אבל הן מנומסות מדי להגיד משהו.
    נ.ב. אצלי במשפחה כבר התייאשו מלמרפק אותי לגבי החתן הנעלם והדיאטה, וכעת הקשישות מסתפקות במלמול " אוי, ביווה טאקה וואדנה" (היתה כל כך יפה פעם) במה שהן כנראה מאמינו שהוא רמת דציבלים נמוכה מדי בשביל שאני אשמע אותה מעבר לשולחן. נניח, משהו כמו מטוס ממריא. מצד שני, האמת היא שאף פעם לא הייתי וואדנה, אז אפשר לראות בזה סוג של מחמאה רטרואקטיבית, שזה סוג המחמאה היחידה שקיים בפולנית. 😀
    יש לי חיבה לדור הנפילים הזה, בהחלט.

    ואנדר: ושוב, את גורמת לי לצחקק בעליצות 😀 תודה.
    המחמאה הפולנית החביבה עלי היא "לא, את דווקא נראית בסדר גמור". עם דגש על ה"דווקא". שמשמעו: "את נראית זוועה, אבל אני אישה מחונכת ולכן, נו, אבליג". לפי זה, אני "דווקא" יפה כבר שנים
    😉

  6. 😆 וכמובן, ה"דווקא" יכול לשמש גם להבעת פליאה מרוסנת מהצלחתו של צאצא של ענף אחר במשפחה, בעוד שילדך-שלך, בניגוד מוחלט לציפיותיך, טרם כבש את האוורסט.
    לדוגמה: "פגשתי את אשתו של הבן של דויד. דווקא נחמדה. מה? מה הוא עושה עכשיו? נוֹ, יש לו עבודה טובה דווקא." [פאוזה ארוכה ואחריה אנחה קצרה ועגומה] "אורי שלי? הוא החליט לחכות עם האסטרופיזיקה. כן. בשנה הבאה הוא לומד בניית ציפורני נמיות. הוא תמיד היה ילד יצירתי. בטח שאני גאה. לא כל הורה יודע לעודד את הילד שלו" [כאן השיחה מופרעת ע"י צליל מוכר של סכין מטבח משפשפת וורידים].


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: