פורסם על ידי: vandersister | ספטמבר 27, 2007

ואן דר גראף אחותכם, Vol. 2

הבטחתי המשך לפוסט הקודם? הבטחתי. אז הנה:
במהלך לימודיי לתואר הראשון, אחד הקורסים שלי נקרא "רב-תרבותיות ואמנות", או "אמנות רב-תרבותית", או "תרבות רב-אומנותית" או משהו בסגנון זה. רוב הקורס הוקדש לצפייה בקלטות וידאו של מופעי מחול מודרני, פסטיבלי מוסיקת עולם וסרטים תיעודיים על נשים זקנות בפאלמה דה-מיורקה שעוסקות למחייתן בפיסול דמויות קטנות של עיזים מחימר.

על כל פנים, רצה הגורל, ובאחד השיעורים הביאה מרצתנו הנמרצת קלטת נאה ובה סרט תיעודי על חייו ופועלו של אדם בשם פיליפ גלאס. מה אומר ומה אגיד – נפלתי שדודה בקסמיו של האיש, או יותר נכון בקסמי יצירתו המוסיקלית. גלאס משתייך לזרם במוסיקה הקלאסית המודרנית שרבים נוהגים לכנותו "מינימליזם"*, על שום כך שעיקרון החזרה, או המחזוריות, הוא אחד המאפיינים הסגנוניים הבולטים ביותר בו. הקטעים בדרך כלל מורכבים משבלונות מוסיקליות שחוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב ושוב (איפה אלי אשד כשצריך אותו?) ושוב, ובכל פעם – יש שינוי קטן. וריאציה על גבי וריאציה על גבי וריאציה. אותי זה מרתק – בו בזמן, יש "עוגן" של קו מוסיקלי שלא משתנה, ושינויים קטנים בכל כך הרבה רבדים בבת אחת, שזה ממש עוטף את כל החושים בדומה לחוויית זן אינטנסיבית, אם יורשה לי לרגע להיות פלצנית בעצמי (ויורשה לי, זה הבלוג שלי. נה נה נה נה נה.). בעיני אנשים אחרים זו זוועה חיה, ולא רק שאני מבינה אותם, אני גם מצדיקה אותם. ברור לי לגמרי שזה מסוג הדברים שאו שאוהבים אותם עד כלות הנשימה, או ששונאים אותם נפש. יש למשל אנשים שעבורם ביורק היא התגלמות האלוהות המוסיקלית; ואילו אחרים סבורים שהיא גמדה סקנדינבית צווחנית ותו לא. אני עם הסוגדים במקרה זה, אבל שוב, על טעם ועל ריח אין להתווכח. במיוחד באיסלנד, קר שם מדי.

אז ברור לגמרי מדוע, כתום השיעור ההוא של אמנותיות תרבותיסטית, קפצתי חיש לחנות מוסיקה ורכשתי ביד קלה את Einstein on the Beach, מן המפורסמות שבאופרות של פיליפ גלאס, והאזנתי לה בשקיקה. יומיים אחרי זה, אגב, נפגשתי עם חברה והשמעתי לה שתי דקות מתוך אחד הקטעים באופרה. חברתי האזינה ועל פניה שפוכה הבעה שחציה תדהמה וחציה הלם קטטוני. "נו, מה דעתך?" שאלתי בהתלהבות. "זה כמו מסור חשמלי במוח", השיבה האומללה ברעד, "אני לא רוצה לשמוע את זה שוב לעולם".

את הקטע ההוא אני דווקא לא אשמיע, אבל מסיבות טכניות בלבד – אורכו למעלה מ- 22 דקות. במקום זה בחרתי קטע אחר שבהחלט אפשר לומר שהוא מייצג נאמנה את ה"קיצוניות" שביצירתו של פיליפ גלאס. בחרתי יצירה "קיצונית" של VDGG, אז צריך לשמור על איזון, לא? הקטע נקרא "Rubric", ולמעשה הוא הולחן במיוחד עבור קטע ריקוד שיצר הכוריאוגרף ג'רום רובינס. כן כן, אנשים ממש רקדו לצלילי הדבר הזה. נבצר ממני להבין איך, אבל לרקדנים ולרובינס הפתרונים. הסכיתו:

שוב, למען הסדר הטוב, אבקשכם להצביע בסולם של 1 עד 10 כדי לחוות דעה על טיב הקטע. 1 יכול להיות, למשל, "תגידי לי, את נורמלית??? את שומעת את הדבר הזה מרצונך החופשי??? ואת עוד ירדת על VDGG??? הרי היצירה הקודמת היתה נופת צופים, זהב טהור לעומת הדרעק הזה. מסור חשמלי במוח? איפה! שואה גרעינית במוח!" וכו', ואילו 10 יהיה: "אני מאזינ/ה ליצירה הזו בפעם השמינית ברציפות ואיני יכול/ה לחדול. לעולם לא אקום שוב מהכיסא. כל מה שדרוש לי נמצא כאן, במוסיקה המופלאה הזו, ונשמתי מרחפת לה בעולמות גבוהים של הארה ואהבה. הפכתי לאחד עם היקום. שמישהו רק ישקה את העציצים במקומי בבקשה".

זהו זה! האזנה נעימה. אגב, למי שהחליט להפסיק לקרוא את הבלוג בעקבות ההאזנה ל- Rubric וההבנה שאני אכן, אשכרה, באמת ובתמים *אוהבת* את הדבר הזה – נעמתם לי מאוד. היו שלום, ואל תשכחו להשקות את העציצים בדרך החוצה.

*אם כי הוא-עצמו ומינימליסט מפורסם נוסף, סטיב רייך, לא ממש אוהבים את המונח. רייך אמר פעם בעדינות ש"המונח הזה טוב בשביל מבקרי מוסיקה". במילים אחרות, "בואו נעשה עסק – אתם תקראו לזה איך שאתם רוצים, ואני אמשיך להלחין בשקט". עוד איש יקר.


Responses

  1. ראשית, היצירה הזו אמנם פחות מזעזעת מ-VDGG, אבל זה פשוט מטריד.
    אפילו הדפדפן שלי החליט לקרוס לאות מחאה!

    אני חושבת שאפשר לתת לזה 8 בסולם הזוועה, בעוד VDGG זכו, בדומה לנדיה קומנצ'י, ל- 10 מושלם.

  2. שרון, זו בכל זאת מוסיקה לריקודים – יכול להיות שהדפדפן ניסה לרקוד לצלילי הזהו, ולכן קרס?… 😐 על כל פנים, התנצלותי הכנה…

  3. אני דווקא ממש אהבתי את הקטע הזה. עד כדי כך שמייד אחזור לפוסט הקודם ואקשיב שוב ל VDGG , אותם סגרתי בבעתה אחרי בערך 18 שניות.

  4. אני אוהבת! וגם הייתי יכולה לרקוד לצלילי המוזיקה הזו, אבל לא בציבור. שמנות מפזזות זה כל כך "היירספריי". 🙂

  5. בלונדינית – הידד! 🙂 עד עכשיו, 3:0 לגלאס… איך VDGG לאחר שמיעה שנייה?

    מורין – :mrgreen: הרגת אותי עם ה"היירספריי"….

  6. מייקל נימן עושה את זה עם הרבה יותר חן, לטעמי.
    🙂

    ואנדר: זו ש – תרגישי חופשיה להוסיף קישורים! המלצות! בכבוד 🙂

  7. כפי שציינתי בפוסט הקודם, אני מעדיפה את שברי הזכוכית שלי עם כף במקום מזלג, אם לא אכפת לך.

    ואנדר: מזלג, כף, צ'ופסטיקס… מה שתרצי, על חשבון הבית…

  8. ככה: המנגינה והאלתורים סביבה מאוד יפים. מנגד, הרפטטיביות והמהירות מעט עוכרי שלווה.
    בשתי מלים: תופת צופים.

    ואנדר: "תופת צופים" – מעולה 😀 אימצתי!

  9. זה כמעט מדהים. מאוד (מאוד!) נהנתי, אבל רק משלוש הדקות הראשונות. היה אפשר לגזור חצי מהיצירה ולא היה נגרע ממנה שום דבר.

    ואנדר: כן, אבל דווקא החלק השני הוא המותח… 😉 סתם, סתם. וזה עוד אחד הקטעים הקצרים – ויתרתי, כאמור, על הקטעים הארוכים יותר של 15, 20 דקות ויותר. אפילו יש לי דיסק של גלאס עם יצירה בשם Music With Changing Parts, שאורכה 61 דקות ו- 38 שניות. רצוף. ממש חוויית זן. מה שלא ברור לי הוא איך הנגנים לא התעלפו באמצע.

  10. פיליפ גלאס שולתתת!!!1 🙂
    אם כבר עוסקים במוזיקה "קיצונית", קבלו עוד כמה המלצות כאן:http://presto.blogli.co.il/archives/34

    ואנדר: תודה על הרשימה! עוד אעיין ביתר תשומת לב, אבל כבר השם הראשון תפס את תשומת ליבי – Diamanda Galás! אם זכרוני אינו מטעני, הזמרת הזו השתתפה בשיר של Recoil, שהוא הפרוייקט של אלן וויילדר, יוצא "דפש מוד" – היא שרה ביצירה בשם Strange Hours. יש לה קול גיהינומי בצורה מופלאה ממש 🙂

  11. זה קצת צורם לא ? ודי משעמם אחרי הארבע שניות הראשונות (מה עושה את הרעש הצורם הזה בכלל ?) הייתי נותנת לזה 3 . בכל אופן עדיין לא שואה גרעינית.

    ואנדר: ארבע שניות הספיקו לשעמם אותך? וואו. אולי הסולם של 1-10 לא מספיק, וצריך את הקטגוריה "מינוס חמש – לא מוכן/ה לשמוע את זה, זה פויה". לגיטימי בהחלט, מדובר בחומר קשה.
    אני מאמינה שאת הרעש הצורם עושים כלי נגינה שונים, כגון אורגנים, כלי מיתר, כלי נשיפה, כלי הקשה…

  12. טוב, אני משוחדת. עוד מילדות (מאז שדוד שלי הביא לי מתנה קלטת עם "Islands") אני מחובבי פיליפ גלאס.
    מצד שני, במצב הרוח המתאים, יוצא לי גם להאזין מרצוני לואן דר גראף (אבל גלאס עדיין חביב עלי יותר).

    ואנדר: וגר זאב עם כבש! ממש חזון אחרית הימים 🙂 האמת היא שיש כמה שירים נבחרים של VDGG שאני מסוגלת לשמוע (ששש, לא לגלות לאף אחד) וסביר להניח שרמת האוורסיה שלי כלפיהם לא היתה כה גבוהה אלמלא נתחבו שיריהם בכוח לתוך אוזניי. ועדיין, להקת הפרוג-רוק החביבה עלי היתה ותישאר ג'נסיס הישנה.
    גם חובבת גלאס, גם חובבת חתולים – שמא הופרדנו בלידתינו?
    😉

  13. דווקא חיבבתי, אמנם לא הייתי קונה את הדיסק, אבל הצלחתי להחזיק עד הסוף ולהנות (במסגרת המגבלות שנובעות מהזיות חום קלות)

    ואנדר: לדעתי החום רק חיזק את ההנאה. בהחלט ייתכן שבמצב של בריאות שלמה לא היית מסכימה לשמוע את זה… 😛

  14. VDGG
    בלי ספק בכלל.

    ואנדר: בכבוד. קבל עציץ חגיגי.

  15. 6 בסולם ואן-דר. נחמד, שמיע, אבל לא הרגשתי התפעמות מיוחדת.
    מצד שני, הטעם המוזיקלי שלי הוא מאוד… ביזארי (וכשאני אומר ביזארי אני לא מתכוון "מיוחד ואזוטרי", אלא "איך לעזאזל אתה יכול לאהוב גם את זה וגם את זה?!")

    ואנדר: מוכר, מוכר. לא פעם חשבתי שאם מישהו ינסה לנתח את אישיותי לפי בחירת השירים באייפוד שלי, הדבר יביא לאשפוזי המיידי.

  16. אני ממליצה בחום על הפסקול של הסרט "טובעים במספרים" (drowning by numbers), סרט של פיטר גרינאווי, אשר כברוב סרטיו, מייקל נימן כתב את המוזיקה הנפלאה. זה מזכיר קצת את גלאס אבל הקצב פחות מנסר בראש, והמלודיה שמיימית (נימן מאלתר הרבה סביב מוצרט).
    (עוד פסקול מופלא של גרינאוויי הוא לסרט "כרס של ארכיטקט" (belly of an architect), אותו כתב דווקא וים מרטנס המצוין)
    ונחזור לנימן: הוא כתב גם את הפסקול היפהפה של "הפסנתר" לג'יין קמפיון, והלחין לא מעט גם עבור מייקל ווינטרבוטום. לדעתי השמות הללו הם המלצה טובה בפני עצמה.
    http://www.michaelnyman.com/

    ואנדר: אההה… גרינאווי. כמובן… כשגאונים נפגשים 😀 תודות על ההמלצות! אגב, "כרס של ארכיטקט" הוא הסרט החביב עלי מבין סרטיו של גרינאווי, סביר להניח שבגלל משחקו המצוין של אחד השחקנים החביבים עלי, בריאן דנהי.

  17. בימים האחרונים אוזן ימין שלי סתומה חלקית. זה מאוד עזר לי להתגבר על הזוועה. במצבים מסוימים אני מניח שהקקפוניה הזו יכולה לגרום להקאה לא?
    אפילו ג'ז מודרני יותר שמיע מזה.

    ואנדר: הקאה? קטן עלינו. נסה לשמוע את זה 3 פעמים ברציפות, ומובטח לך החוקן המוצלח ביותר שידעת מימיך. בהצלחה!

  18. למרבה ההפתעה, ממש נהניתי. המנגינה ממש סוחפת, וכל הווריאציות משתלבות להרמוניה אחת גדולה.
    ל-VDGG עוד לא העזתי להאזין. אולי אנסה אח"כ.
    10 בסולם אפרוח.

    ואנדר: סולם אפרוח שולתתת!!!11 😀

  19. מזה שרדתי כמעט עד הסוף, הוא מקבל בערך 6 – שמיע, לא נורא, לא הייתי יוצאת ממקום כי הוא מתנגן ברקע, אבל גם לא הייתי מכניסה אותו לדיסק אוסף להאזנה בנסיעות משעממות. מוסיקת רקע לא מזיקה.
    ואנדר-גרף, לעומת זאת… מעולה!
    לא הייתי יכולה להמציא נשק זדוני יותר גם אם הייתי מקדישה לכך את חיי. מושלם כנגד השכנים שמשמיעים מזרחית בקולי קולות (או אמנון יצחק, אם להתייחס לשכנים של שרון), רצוי במערכת סטראו חזקה מספיק.
    תנחומי שנאלצת לגדול עם זה.
    אצלי הם מקבלים 3, בכל זאת המזרחית גרוע יותר.

    ואנדר: הו, בהחלט – השתמשי נגד השכנים, ודווחי איך הצליח! ואל תשכחי לשים אטמי אוזניים 🙂 (אם כי יש סיכוי מסוים שסוג לוחמה כזה נוגד את אמת ג'נבה או משהו)
    עד עכשיו, ניצחון סוחף ל- VDGG בסולם ה"אוי ויי".

  20. האזנתי לשניהם. VDGG עד הסוף, פיליפ גלאס עד שהבנתי את הפואנטה.
    VDGG נכנס אצלי לקטגורית ה"מה להשמיע לבחורה הזו כדי לסיים את הדייט הזה כמה שיותר מהר", או "איך לחרפן את האמא הפולניה" – כמובן, אחרי שבדקתי וראיתי שהמחט של הנגן לא שורטת בטעות את התקליט.
    כדי להשתחרר מהרפיטטיביות של גלאס, נאלצתי לשיר לעצמי את "חומוס מטמטם".
    את עוד תגרמי למישהו למות בטרם עת עם ה- Featured Music של הבלוג הזה… (וסביר להניח שזה יהיה שותפי לקיוביקל, או אני – תלוי מי יגיע לסכין קודם).

    ואנדר: אבוי. מגלאס לנייג'ל האדמו"ר? ועוד לא הזכרת את שיר ההמבורגר והפיצה של די-ג'יי אוצי. אולי אני באמת צריכה לעבור לשירים קצת יותר נוחים בבלוג, כדי להפיג את המתחים. למשל, הלהיט "אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי עוגה" של הצמד לשעבר דץ ודצה. כולם אוהבים את השיר הזה! (במיוחד בגן של אחייני בן השנתיים וחצי)

  21. הממ, באיחור של שנה ומשהו…
    את מכירה את מאגמה? להקת פרוג צרפתית קיצונית אפילו יותר מואן דר גראף וגלאס ביחד, שילוב של פרוג-ג'אז ואופרה רפטטיבית בשפה דמוית גרמנית שמנהיג הלהקה המציא, ועוד קוראים לו כריסטיאן ואנדר, אז את בכלל חייבת להכיר. נסי את האלבום הראשון שנושא את שמם או את Hhai.

     ואנדר: הומממ… נשמע מעניין, אם כי כמובן יש לזה סיכוי להיות זוועה חיה מהסוג שאני לא אוהבת. אבל אבדוק את העניין 🙂  תודה!

  22. לקח לי קצת זמן להיזכר איפה שמעתי את זה, כי אני מכיר ואוהב את היצירה מביצוע אחר לגמרי.

    פיליפ גלס וראווי שנקר – Passages

    אותה מלודיה, אבל מוזיקה הרבה יותר נעימה. הנה קצת מאותו האלבום. אני חושב שלא בדיוק המנגינה הזאת.

  23. מזכיר קצת את הפסקול של "מטרופוליס"

  24. אחלה מוזיקה.
    זכרתי אותו הרבה יותר רדום משמיעה לפני הרבה הרבה שנים.
    יש רוח וגשם בחלון, והמוזיקה הזו, אני פתאום מרגיש בחופש בעיר אירופאית מכובדת נעימה כזו. כיף גדול.
    לפני 4 ימים קרובת משפחה נתנה לי את pawn hearts כדי שאדע על מה כולם מדברים.
    את גלאס קל לי להגיד שאני אוהב כבר תוך כדי השמיעה הראשונה בגלל אפקט הרפטטיביות והזן. את ואן-דר-גראף צריך לשמוע עוד לפני החלטה.
    אגב, קריירת הסולו שלו נורא שונה מ- pawn hearts. הוא הרבה יותר אינטימי, פגיע ורגיש. אני מכיר לא מעט אנשים שבשבילם האלבום OVER הוא פאר היצירה הדכאונית.
    http://hasharat.co.il/html/article_7148.php

    ואנדר: שמע, זו לא כוס התה שלי, כאמור, אבל אני בהחלט מעריכה את החיבה לאיש וליצירתו. יחד עם זאת, אני מעדיפה את לחוות את הדיכאון המוסיקלי שלי עם יוצרים אחרים 🙂

  25. אז זהו, שהקודם באמת הרגיע אותי הרבה יותר, וזה נשמע לי כרגע סתם משעמם ברמה מעצבנת (עם הערכה התחלתית שנאלצה לפנות את מקומה לנ"ל ככל שהקטע "התפתח"…)
    פעם, כשלמדתי מוזיקה מודרנית, הכרזתי שמינמליזם הוא מבשר הטראנס. סתם – אנקדוטה.
    בסקציית מוזיקת השוליים המשוגעת שלא מאוד סביר שהרבה אנשים מכירים, שממה שגיליתי לאחרונה עשתה עליי הכי הרבה רושם, יש את ofek.com
    ובטח היה לי עוד משהו לומר, אבל אני אלך לישון במקום לחכות עד שאולי אזכר.
    לא נחמד,
    מנהיג
    (טוב, למה ללכת לנגטיביות – ביזארי)

    ביום מן הימים אני עשוי לחזור וללכת בשביל ההמלצות המוזיקליות שפוזר כאן טיפין

  26. נחמד למדי, הייתי נותן לזה 6, כי בשלב מסוים זה מאוד חזרתי לאוזני הבלתי מיומנת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: