פורסם על ידי: vandersister | ספטמבר 23, 2007

ואן דר גראף אחותכם

הימים ימי סליחות הם, ואני בטוחה שיסולח לי על ההיעדרות מעדכון הבלוג. במשך כל השבוע שעבר הייתי עסוקה עד הגג בהפקת הסרט שובר הקופות "סינוזיטיס קטלני 3 – נקמת הנחיריים", בכיכובו של האף שלי, מספר כדורי נוסידקס נבחרים וים של ניצבים בצורת ניירות טישיו בשלל גוונים. יצוין שהגוף שלי הביא על עצמו את המחלה המשובחה הזו בתיאום מושלם עם המעבר לשעון החורף, ועל כך זכה לקללותיי הנמרצות והמאונפפות ביידיש ובשלל שפות מזרח-אירופאיות, שאת רובן איני דוברת כלל ועיקר אלא ברגעי מצוקה קשים בלבד.

על כל פנים, דומה שביחד עם הקינוחים הרבים* שעברו עלי בימים נוראים אלה, הצלחתי לנשוף החוצה גם מספר לא מבוטל של תאי מוח, ובאין רעיונות אחרים, החלטתי להקדיש את הפוסט הנוכחי כדי למלא חוב ישן. היו ששאלו בעבר מה פשר השם שבחרתי עבור בלוגי – הרי לפניכם ההסבר, כולל הדגמה: 

ואן דר גראף ג'נרייטור (Van der Graaf Generator, ובקיצור VDGG) היא להקת רוק מתקדם, או פרוג-רוק, מהבולטות שפעלו בשנות ה- 70, ושמה נודע לתהילה בקרב חובבי הז'אנר. מסיבות שלא ברורות לי די הצורך, הלהקה נחשבת לאבן דרך בהתפתחות התחום המוסיקלי הלז, וסולן הלהקה – פיטר האמיל – אף המשיך ופיתח קריירת סולו מצליחה, והפך גם הוא לשם דבר בדברי ימי הפרוג-רוק. ולמה זה מפריע לי, בעצם? זה לא, כל עוד לא מכריחים אותי לשמוע את יצירותיהם של נכסי צאן הברזל החלוד המופלאים הללו. אלא שאיתרע מזלי ואחי הבכור, להלן ואן-דר-אח, סבור שפיטר האמיל הוא אלוהים וששאר חברי הלהקה הם שיירת מלאכיו, ולכן הקדיש נתח נכבד משנות חייו המוקדמות לסגידה ללהקה בווליום עצבני ביותר, על אף תחנוניי החוזרים ונשנים. הוא מצדו תמיד טען שהטעם המוסיקלי שלי לא מעודן מספיק בשביל להעריך את הניואנסים הדקים של המוסיקה המתקדמת של הלהקה. אני מצדי טענתי שהוא פלצן. ברם, הוא יותר גדול וחזק ממני ואני, כאמור, לא אוהבת שמרביצים לי, ולפיכך שנות נעוריי היו מלאות וגדושות בצלילים בסגנון הבא – נא ליחצו על המשולש הקטן והנאה למטה כדי לשמוע במה מדובר. אני מזהירה מראש, איפשהו בסביבות השניה ה- 20 של הרצועה תיפלו לתוך עולם זר ומוזר ש"אליס בארץ הפלאות" אפס לעומתו. שלא תגידו שלא הזהרתי:

הנעימה הנוגעת ללב הזו** היא שיר בשם "Angle of Incidents", מתוך אלבום בשם "Pawn Hearts", שנחשב בעיני רבים לפסגת היצירה של הלהקה. בתור מישהי שחוטאת בעצמה בהאזנה ללא מעט סוגי מוסיקה תמוהה והזויה (האלוהים המוסיקלי שלי, לשם דוגמה, הוא פיליפ גלאס), והיות שממילא דעתי משוחדת למדי, חשבתי שהדבר ההגון ביותר יהיה לאסוף כמה שיותר דעות מאנשים אחרים כדי לשמור על אובייקטיביות יחסית בנוגע להערכת איכותו של הקטע הנ"ל. ובכן – מה דעתכם? דרגו נא את השיר בסולם של 1 עד 10, כאשר 1 פירושו: "הצילו!! זוועה!! אסון!! מה זה??? שמישהו יזמין אמבולנס, המוח שלי מתפרק! אני מעדיף ללעוס נייר זכוכית ולא להאזין לדבר הזה! אפילו שברי זכוכית! שמישהו ישבור את החלון ויביא לי מזלג, עכשיו! נו??" ואילו 10 פירושו: "מדהים!! זו היצירה המופלאה ביותר ששמעתי מעודי! מיד אצא וארכוש לא רק את האלבום הזה, אלא את כל הדיסקוגרפיה של הלהקה! איפה סניף ואן-דר-רקורדס הקרוב ביותר? האמיל, אני בא!!!"

האזנה נעימה. *צחקוקים מרושעים*

*ברור שהכוונה לא לדברים סימפטיים כמו טראפלס, טארט טאטן וקרם ברולה, כן?

** ותודה גדולה לשרון ד. קטנים על אירוח השיר בשרת שלה. אני מתנצלת בפני השרת על הטראומה.


Responses

  1. זוועה. פחד אלוהים. טראומה לאוזניים ולנשמה.
    תודה שחלקת זאת איתנו.

    (שמחתי לארח את הקובץ, ואני מקווה שהשרת שלי לא יתפוצץ מרוב גועל נפש.)

  2. הפוסט מוצלח, המוזיקה קצת פחות.

  3. אני לא אוהב לדרג דברים, אז אני לא אדרג, אבל לטעמי מדובר בקטע מצויין. למרות שאני לא בטוח שהייתי משייך אותו לז'אנר ה-"רוק המתקדם".
    אני לא מכיר ממש טוב את VDGG אבל מכמה דברים שלהם ששמעתי נראה לי שבחרת קטע "קיצוני" במיוחד ביחס לשאר המוזיקה שלהם.

  4. הצלחתי להחזיק בדיוק 43 שניות, זה הרבה או מעט?

  5. כמעט30 – תודה! וסליחה!

    פרסטו – כאמור, גם אני חובבת סוגים אחרים של מוסיקה הזויה, אז בכיף – אני שמחה שמצא חן בעיניך ונפתחת לעולמות חדשים של מוסיקה משובחת. גם אני לא שייכתי אותם לז'אנר הפרוג-רוק, אלא שכך, מה לעשות, החליטו גדולים וטובים מאיתנו לקבוע כשתיעדו וקיטלגו את המוסיקה של שנות ה- 70. אני מסכימה איתך שמדובר בקטע "קיצוני", אבל – האם האזנת במקרה לאלבום כולו? יתר השירים שם אולי יותר סבירים, אבל לא עד כדי כך רחוקים מהקטע שבחרתי. וכאמור, בקרב מעריצי הלהקה שמבינים במוסיקה שלהם הרבה יותר ממני מקובל שמדובר באלבום מופת; אז שיר מתוך אלבום מופת הוא דוגמה טובה לפועלה של להקה כלשהי, לא?

  6. CrazyVet‏ – שיא עולמי 😉 סתם, אני חושבת ששרון הצליחה להאזין לקטע כולו. אמנם תוך זעקות שבר, אבל, הצליחה. שנים של האזנה ל- NIN בכל זאת השתלמו!

  7. הקטע ללא ספק מתחרה ראוי ליצירה "קינה – לקורבנות הירושימה" (1960) לקשישטוף פנדרצקי, המשחזרת באופן נאמן להפליא את זוועות הפצצה האטומית.
    מחזיר אותי לימי הנעורים האפלים שלי, עת נהגנו להתכנס מדי לילה ולצפות בקלטת ווידאו שרוטה ובלויה של פינק פלויד בהופעה חיה בפומפי.

  8. כן, אני יודע שהם משוייכים בדר"כ לפרוג-רוק אבל הקטע הספציפי הזה לא נשמע לי פרוג-רוק. זה יותר הזכיר לי דברים כמו Captain Beefheart וכו'

    וכן אני מניח ששיר מתוך אלבום מופת הוא יצוג לא רע, פשוט משירים אחרים שלהם ששמעתי אני זוכר אותם קצת יותר רגועים. אבל כמו שכבר אמרתי אני לא ממש מכיר טוב את המוזיקה שלהם.

    בכל מקרה, אני מאוד אשמח אם תכתבי בבלוג עוד קטעים על המוזיקה ה-"הזויה" שאת אוהבת 🙂

  9. נתאי – אח, הנוסטלגיה 🙂

    פרסטו – לצורך האיזון, הפוסט הבא יוקדש למוסיקה ההזויה שלי – מבטיחה :mrgreen: ואין לי ספק שיהיו מי שכבר יעדיפו את ה- VDGG על הבחירה המוסיקלית שלי…

  10. אכן, הצלחתי להאזין לקטע כולו, אך הנזק הנפשי היה כבד מנשוא. אין ספק שיידרשו לי שנים ארוכות של תרפיה על מנת להחלים מן הטראומה.

     ואנדר: נהפוכו – זה כמו טיפול בהלם, כך שלמעשה כבר קיבלת את התרפיה!

  11. מזעזע.
    יצא לך לשמוע פעם את גיל שוחט?

     ואנדר: אני חושבת שנתקלתי בכמה צלילים נבחרים של האיש בערוץ 8 פעם. אני מאוד מעריכה את פועלו, אבל זו ממש לא כוס התה שלי. אפילו לא כוס המים המינרליים.

  12. עוכר שלווה (למעשה,בדיוק כמו שמוזיקה דיסקורדיאנית צריכה להישמע).
    איתך במאבקך הצודק, ואן-דר-סיסטער.

    ואנדר: תודה 🙂  זה מסוג הדברים שאמא שלי אומרת שהם "בשביל להפחיד ילדים קטנים בחושך".

  13. אוי ויי…

    ואנדר: *pat pat* אכן, גוועלד.

  14. אפשר כף לשברי הזכוכית שלי?

  15. משמש לעינוי מתנגדי המשטר, נכון?

    יחד עם קירות צבועים בסגנון פוסטמודניסטי.

    זה לא יפה, צריכה להיות פה אפשרות הוגנת לבחור את שברי הזכוכית.

  16. אותי זה הרגיע.
    אבל אני מניח שזה קשור גם למצב רוח כללי ולא רק למסוגלות הכלה התחלתית.
    אני תוהה אם להמשיך כעת לפוסט המובטח שבו את דנה במוזיקה שאת אוהבת (שכנראה משובחת) ו/או האם בכלל היה טעם להשאיר את התגובה שאת כתיבתה אני מסיים כעת

  17. הייתי נותן 3, לא טוב, לא סבל, אבל ממש ממש מוזר לדעתי, ואני מכיר כמה ז'אנרים די משונים של מוזיקה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: