פורסם על ידי: vandersister | ספטמבר 11, 2007

זה לא אני, זו את

נניח שהיה פעם בעברכם הלא-רחוק מישהו (או מישהי, לא חשוב) שהתאהב בכם קשות.

ושלח לכם מכתבי אהבה נוטפי דמעות ומלאי פאתוס.

וגם שלח שלל מתנות לשמח את לבכם.

ועוד מכתבים עם מילות אהבה.

ונניח שבהתחלה, בכלל לא חשבתם על האופציה הזו, וסתם הייתם "ידידים", אבל כל השפע הזה הזכיר לכם פתאום שבעצם, זה נורא כיף להיות מאוהב.

אז קמתם בוקר אחד והיתה לכם בלב מן תחושה חמימה כזו. ואהבתם לחשוב על האדם ההוא שמעתיר עליכם כל כך הרבה תשומת לב.

ואז התחלתם גם אתם להחזיר לו באותה מטבע. חבילות, מתנות, מכתבי אהבה.

התחלתם לתכנן תוכניות ביחד. העתיד נראה מרגש.

אבל אז קרה משהו. המישהו הזה נתקף פחד והתחיל להתנהג בצורה משונה. צורה שגרמה למריבות ביניכם. ואחרי זמן מה הבנתם, שהמישהו הזה מחפש תירוצים לצאת ממערכת היחסים. וכעבור עוד פרק זמן קצרצר, הוא אכן זרק אתכם לכל הרוחות.

ועברו כמה חודשים נוספים. והנה המישהו חוזר ומרחרח אצלכם, ב"ידידות" בלבד. ואז בקצת יותר מידידות. ואז המישהו מתנצל עד עמקי נשמתו על שפגע בכם כל כך, נשבע שאתם, ורק אתם, אהבת חייו היחידה, ושיאהב אתכם לנצח, ולא משנה מה אתם מרגישים כלפיו, הוא תמיד ימתין עד שתאהבו אותו שוב.

והיות שאתם טיפוסים רומנטיים ואידיוטיים בעת ובעונה אחת, אתם שוב נופלים לתוך הבוץ הזה, ומשתכנעים. והמישהו שוב שולח לכם מתנות. אפילו שולח טבעת "קלאדה" (Claddagh) – הזאתי מ"באפי" עם הידיים שמחזיקות לב, שמסמל אהבה נצחית או מה.

ואז… אתם אלה שנתקפים פאניקה. כי אתם יודעים שזה לא באמת. אתם מבינים שהאהבה שלכם כלפי המישהו הזה לעולם לא תהיה מה שהיא צריכה להיות, ושהוא בעיקר מאוהב בתחושה של להיות מאוהב, ולא בכם. אתם טיפוסים הוגנים, אז אתם עושים את הדבר הנכון ואומרים למישהו שאתם לא בטוחים במה שקורה, ואתם רוצים להתרחק לזמן מה. לחשוב. המישהו אומר בנימת ביטחון שהוא מבין – וימשיך לחכות, כי אהבתו אליכם היא, כאמור, נצחית.

עוברים כמה חודשים, היחסים מתקררים ואתם מבינים שעשיתם את הצעד הנכון. אתם מרוצים מעצמכם.

ואז אתם קוראים באיזה מקום שהמישהו כותב בו, שהוא מתחתן. בקרוב. ואתם ממש ממש שמחים בשבילו, כי מגיע לו להיות מאושר, וממילא זה לעולם לא היה עובד ביניכם.

ואז אתם שוכבים במיטה בלילה, ותוהים מה לעזאזל לעשות עכשיו עם הטבעת המזורגגת ההיא. ומתחילים לבכות.


Responses

  1. שלל חיבוקימים ודברי תמיכה בהיעדר משהו אפקטיבי לומר בנדון.

  2. איזה שיט. אני מצטערת לשמוע. 😦
    כמו שרון, הלוואי שהיה לי משהו לומר שיעזור ברגעים כאלה.

  3. תודה לשתיכן. 😦 זה עוזר. באמת.

  4. עשית את הדבר הנכון, בעיקר בשביל עצמך.
    וכן, בוכים על חלב שנשפך ואז יש הרגשת החמצה קלה, אבל היא תחלוף!

  5. !Firm embrace
    (מבוטא כמו אצל מל ברוקס ב"משתגעים באהבה" בתפקיד הדוד מרטי: פייייים אמברייייס).

  6. מצטרפת למצטערים ולמחבקים. מקווה שיעבור מהר.

  7. גם אני מצטרף למחזקים ולמחבקים….
    מאחל לך התאוששות מהירה מהסיפור העכור הזה.

  8. תודה גדולה לכולם. 3>

  9. כל הגברים אותו דבר, יש הרבה דגים בים וזה לא סוף העולם. נגמרו לי הקלישאות.
    והטבעת לא משהו. מקוה שעזרתי 🙂

  10. ואני אומר – יאללה יאללה. הבן אדם היה לחוץ חתונה. בהתחלה את היית על הכוונת ("את ורק את אהבהת חייו היחידה") ואחרי 10 דקות זו הייתה מישהי אחרת. היא דווקא קנתה את המילים. מגיע לה.
    שיחקת אותה.

    ועכשיו לכי לשתות משהו. 🙂

  11. מה שההוא שמעלי אמר 😉
    להתנער ולהמשיך, זה לא נשמע כ"כ מלכתחילה..

    היה לי גם אחד כזה, וגם עשיתי פעם את הטעות של להכנע למלחמת ההתשה שלו, אבל זו תמיד טעות. מה שלא היה טוב מהתחלה סביר להניח שלא יהיה טוב בהמשך.

    וגם מה שמל ברוקס אמר 🙂


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: