השופט בן זונה זילברשטיין

ידיעה קטנה אך מחממת לב הופיעה במעריב של היום: צמד הורים טריים וגאים קראו לבנם על שם קבוצת הכדורגל האהובה עליהם, וכך שמו של העולל הוא "חסאן הפועל תל אביב". נאמר בידיעה שאמנם לפי נוהלי רישום השמות במנהל האוכלוסין אסור לרשום אדם על שמה של קבוצת ספורט – אלא שהפקידה בבית החולים, שרשמה את שמו של הפעוט בתעודת הלידה, לא היתה מודעת לזה, לדבריה (או שפשוט היתה בגילופין, זה הניחוש שלי). עוד נאמר בכתבה:

"'אביו של חסאן לא ידע שהדבר לא מקובל, וחשב שיש הרבה ילדים בישראל שנקראים על שם קבוצת הכדורגל האהודה על משפחתם', סיפר בסוף השבוע אחד מקרובי המשפחה."

אמנם ישנם היום שמות מוזרים הזויים מקוריים למכביר בקרב ילדי הגן ובית הספר, אבל בדרך כלל הם מתמצים בדוגמאות כמו "יהל", "תהל", "ריף", "ציף", "מיץ", גיז", "קוץ" וכדומה. טרם נתקלתי ב"מכבי גולדברג", "הפועל כהן" או "בית"ר רוזנשטיין". בה בעת, קצת מרגיזה אותי התקנה במשרד הפנים לפיה אסור לאדם לקרוא לעצמו בשם של קבוצת כדורגל. מה יש? למה לא יכול כל אחד להיקרא כאוות נפשו, למה המדינה חייבת לתחוב את אפה בכל דבר? איפה הדמוקרטיה, איפה? מדוע ארגון "בצלם" לא מתערב? מדובר ברמיסה גסה של זכויות אדם בסיסיות, הלא כן? הנה, לדוגמה – הכתבה הוסיפה עוד ש"יש לציין כי בעבר נתקלו במשרד הפנים באדם שרצה לשנות את שמו ל'אבו יו יו קוש קוש קרה'." בקשתו של האיש נדחתה, ולא ברור לי למה. מה רע בשם הזה? יש לו צלצול נאה להפליא. אגב, גם לי עשו בעיות בזמנו, כשביקשתי לשנות את שמי ל"ואן-דר-גראף אחותי". סירבו לבקשתי, ונאלצתי להישאר עם "אחותך". חולירות, בחיי.

בעצם, עולה בדעתי דרך נהדרת לעקוף את התקנה הנ"ל. אם השם של קבוצת הכדורגל הוא הגורם שמפריע למנהל האוכלוסין או למשרד הפנים, אפשר פשוט למצוא ניסוח שמכיל את שם הקבוצה או מתייחס אליו, אבל הוא לא ממש שם הקבוצה עצמה. לדוגמה: "יאללה בית"ר מיכאלאשווילי", "אדום עולה עולה מלחמה רג'ואן", "כולם יודעים שחיפה ירוקה בנלולו". נכון שזה נשמע מצוין, הורים יקרים? העיקר שלילד יהיה שם מקורי. אפשר גם להוסיף קצת "אבו יו יו" ו"קוש קוש קרה" באמצע, אף אחד לא ישים לב.