פורסם על ידי: vandersister | יולי 22, 2007

השופט בן זונה זילברשטיין

ידיעה קטנה אך מחממת לב הופיעה במעריב של היום: צמד הורים טריים וגאים קראו לבנם על שם קבוצת הכדורגל האהובה עליהם, וכך שמו של העולל הוא "חסאן הפועל תל אביב". נאמר בידיעה שאמנם לפי נוהלי רישום השמות במנהל האוכלוסין אסור לרשום אדם על שמה של קבוצת ספורט – אלא שהפקידה בבית החולים, שרשמה את שמו של הפעוט בתעודת הלידה, לא היתה מודעת לזה, לדבריה (או שפשוט היתה בגילופין, זה הניחוש שלי). עוד נאמר בכתבה:

"'אביו של חסאן לא ידע שהדבר לא מקובל, וחשב שיש הרבה ילדים בישראל שנקראים על שם קבוצת הכדורגל האהודה על משפחתם', סיפר בסוף השבוע אחד מקרובי המשפחה."

אמנם ישנם היום שמות מוזרים הזויים מקוריים למכביר בקרב ילדי הגן ובית הספר, אבל בדרך כלל הם מתמצים בדוגמאות כמו "יהל", "תהל", "ריף", "ציף", "מיץ", גיז", "קוץ" וכדומה. טרם נתקלתי ב"מכבי גולדברג", "הפועל כהן" או "בית"ר רוזנשטיין". בה בעת, קצת מרגיזה אותי התקנה במשרד הפנים לפיה אסור לאדם לקרוא לעצמו בשם של קבוצת כדורגל. מה יש? למה לא יכול כל אחד להיקרא כאוות נפשו, למה המדינה חייבת לתחוב את אפה בכל דבר? איפה הדמוקרטיה, איפה? מדוע ארגון "בצלם" לא מתערב? מדובר ברמיסה גסה של זכויות אדם בסיסיות, הלא כן? הנה, לדוגמה – הכתבה הוסיפה עוד ש"יש לציין כי בעבר נתקלו במשרד הפנים באדם שרצה לשנות את שמו ל'אבו יו יו קוש קוש קרה'." בקשתו של האיש נדחתה, ולא ברור לי למה. מה רע בשם הזה? יש לו צלצול נאה להפליא. אגב, גם לי עשו בעיות בזמנו, כשביקשתי לשנות את שמי ל"ואן-דר-גראף אחותי". סירבו לבקשתי, ונאלצתי להישאר עם "אחותך". חולירות, בחיי.

בעצם, עולה בדעתי דרך נהדרת לעקוף את התקנה הנ"ל. אם השם של קבוצת הכדורגל הוא הגורם שמפריע למנהל האוכלוסין או למשרד הפנים, אפשר פשוט למצוא ניסוח שמכיל את שם הקבוצה או מתייחס אליו, אבל הוא לא ממש שם הקבוצה עצמה. לדוגמה: "יאללה בית"ר מיכאלאשווילי", "אדום עולה עולה מלחמה רג'ואן", "כולם יודעים שחיפה ירוקה בנלולו". נכון שזה נשמע מצוין, הורים יקרים? העיקר שלילד יהיה שם מקורי. אפשר גם להוסיף קצת "אבו יו יו" ו"קוש קוש קרה" באמצע, אף אחד לא ישים לב.


Responses

  1. גם אני נתקלתי בזה!
    ניסיתי פעם לשנות את שמי ל"שרון לא-שירה-ובטח-לא-האחות-של-אביב-וגם-לא-הבת-של-יהונתן גפן"

    ולא אישרו לי.

    חולירות.

  2. הי, בין אבו יויו וחבריו לבין לקרוא לכל הבנות "רוני" מחשש שמא יאלצו לשאת שם קצת יוצא דופן יש מרחק.

    לא הייתי קוראת לבת שלי בשם הכי נפוץ בשנתון ולא משנה מה יגידו.
    זה שם, בסוף כולם מתרגלים. מקסימום לא הייתי ממליצה לה לעבוד בשירות לקוחות, אבל זו המלצה בריאה לבעליו של כל שם.

    ___
    ולנסיה, שיש לה שם מיוחד, יש האומרים גם מוזר, אבל היא אוהבת אותו.

  3. מעניין אם כל מיני כוכבים הוליוודיים היו מצליחים לתת לילדים שלהם שם בארץ. לדוגמה: קל־אל קופולה (ניקולאס קייג'), Moon unit ודוויזיל (פרנק זאפה) טו (רוב מורו, כך שהשם המלא הוא טומורו, מחר), Audio Science (שנון סוסמון).

  4. ולנסיה – אני בעד שמות מיוחדים, ואני חושבת שזה נפלא שלא לכולם קוראים "רוני" (אם כי רוני הוא שם נהדר! באמת! לכמה מחבריי הטובים ביותר קוראים רוני וכו'. ברצינות, אני אוהבת את השם הזה). אבל יש הבדל בין שם מיוחד לבין שם שלא אמור להיות בכלל שם של בן אדם וההורים השתמשו בו בכל זאת כדי להראות עד כמה *הם* מגניבים. זה פויה בעיני.

    עבדתי פעם בשירות לקוחות (!) עם בחורה בשם "מִבְשָם" (Mivsam), שזה מעין טוויסט על "בשמת". השם הזה עשה לה לפעמים צרות צרורות, בפרט כעובדת בשירות לקוחות, אבל אני חשבתי שהוא מקסים. אבל אם היו קוראים לה במקום זה "טויוטה פריוויה" או "מרק עם שעועית", הייתי חושבת שזה באמת לא לעניין. את מבינה למה אני מתכוונת?…

    ו-ולנסיה זה באמת שם מיוחד 🙂

  5. עידו – אביב גפן זה עתה קרא לבנו "דילן", שם עברי למהדרין. אני מניחה שצריך להגיד תודה שהוא לא קרא לו "אבו יויו" וכל האפשרויות האחרות…

  6. רגע, שאני אבין — את באמת משווה בין דילן ל-Moon Unit? איפשהו בעולם הזה מסתובבת אישה בת 40 שקוראים לה Moon Unit Zappa ואת מדברת איתי על דילן גפן?

     ואנדר: בוודאי שאני לא משווה. האבא של Moon Unit הוא פרנק זאפה, והאבא של דילן הוא אביב גפן. פרנק זאפה הוא אישיות נערצת ומהפכנית בהיסטוריה של הרוק האמריקאי, ואביב גפן הוא אביב גפן. אין שום השוואה!

  7. "למה לא יכול כל אחד להיקרא כאוות נפשו, למה המדינה חייבת לתחוב את אפה בכל דבר?"

    אני לא מבין מה הבעיה כאן. המדינה לא מוכנה לרשום שמות מסויימים. זה לא פוגע בזכות שלנו לקרוא לעצמנו איך שאנחנו רוצים. שהמדינה תקרא לי איך שהיא רוצה – אני מחליט מה השם שלי ולא היא 😛

    ואנדר: בדיוק! למי אכפת מה משרד הפנים רוצה? לפי משרד הפנים, לארקדי גאידמק קוראים "אריה בר-לב". נו, מישהו קורא לו ככה? מה פתאום? קוראים לו בשם האמיתי שלו, "ההוא שיש לו המון כסף"! כמו שצריך 😉

  8. עם כל ההומוריסטיות של הפוסט, באמת עלתה נקודה חשובה והיא – איזה זכות יש למשרד הפנים להתערב בהחלטתו של אדם לגבי בחירת שמו? שם זה דבר אישי, ולכל אחד צריכה להיות הזכות להחליט עבור עצמו איזה שם הוא נושא (או לפחות לקבל את הסכמת ההורים שלו לדבר הזה – לא של המדינה).

     ואנדר: בוריס, אני חושבת שהבעיה מתחילה כשמדובר בהורים שבוחרים שם לילדים שלהם. כלומר, אם אדם בוגר ואחראי (נגיד) רוצה לקרוא לעצמו "מכונת כביסה גולדברג", לא צריכה להיות בעיה עם זה, לדעתי. אבל לילד שלו?… אולי בכל זאת רצוי שתהיה הגנה כלשהי. ברור שכל שם נורמלי אפשר לעוות, אבל למה לעשות לילד חיים קשים מלכתחילה?

  9. זה באמת לא עניינה של המדינה, לאדם שמורה הזכות להיות יצירתי (או דביל. הגבול לעתים דק) כאוות נפשו.
    יחד עם זאת, בסתר ליבי אני מאמינה שהורים ש-
    – קוראים לילדים שלהם על שם חפצים שהיו בחדר באותו רגע (גחמני ובלתי קונבנציונלי!) / חטיפים (כי הם חמודים כאלה?) / ציפורים נדירות שאיש לא שמע עליהן מעולם ולכן הן ודאי טעונות במשמעות רוחנית עתיקה (היה אצל רופא השינים עותק של נשיונל ג'יאוגרפיק);
    – מעוותים מילה נפוצה לגרסה מגוחכת רק כדי שיוכלו לישון בשקט בלילה על עלי הדפנה של מקוריותם האינסופית;
    – נותנים לבנותיהם שמות של מעודדות בתיכון באוהיו למרות שהם גרים בפתח שמיקווה-
    ראוים לחוק שיחייב אותם לשנות את שמם ל"צומיפאתט נזקקינסקי" לשלושים יום ולכתוב אותו על דלת ביתם, מכוניתם וכל בגדיהם באותיות קידוש לבנה.

  10. ההיא – צחקתי בקול בזמן קריאת התגובה שלך 😀 גדול…

    ואגב, בזמן שמחייבים את ההורים לשנות את השם שלהם ל"צומיפאתט נזקקינסקי" (ענק – אני מאמצת), אפשר גם לחייב אותם לשנות את שמו של הילד ל"ההורים שלי אידיוטים אחושלוקי וייצמן" או "האנשים שהולידו אותי חושבים שהם מגניבים, מה דעתכם? כהן".

  11. :mrgreen:

  12. יש את אלה שניצלים מאסון, ובמקום סתם להיאנח אנחת רווחה ולברך הגומל, הם מוסיפים "חי" כשם אמצעי. אם אני אעשה דבר כזה, אני אהיה יוחאי חי. יוחאי חי, 1,2,3, שומע? אקו, אקו.
    או באמריקאית יו דאבל חי.

  13. סיליקון ואדי…

    דרך עידו קינן נודע לי על אתר חדש מבית Themarker שנקרא Themarker IT. למי שעדיין לא נתקל בראשי התיבות האלה, IT זה Information Thechnology – שם קצר וקולע לכל מה שקשור ל…

  14. סתם שתדעו שיש מדינות באירופה (צרפת, כמדומני. הייתה על זה כתבה אתמול) בהן יש *רשימה רשמית של שמות מותרים*, ורק מתוכה מותר לבחור שמות. בארץ קצת יותר ליברלים, אבל יש הרשאה למשרד הפנים לסרב לרשום שמות שיהיו מביכים מדי לילד או פוגעניים מדי לציבור (למשל, אי אפשר להרשם בשם "אלוהים", וכנראה שגם "אדולף ה. ברומברג" לא יתקבל בברכה.

  15. יוחאי (חי חי) -אתה מזכיר לי את הטקסים בבית הספר היסודי… ישבנו בכיתה ושמענו איך מחברים את הסאונד למיקרופונים: "אחת, אחת שתיים, אחת, היי, היי היי, אחת היי, אחת שתיים, היי" :mrgreen:

    iod – אני מכירה את זה. בעיקר ארצות סקנדינביה דוגלות במדיניות הזאת, אם אני לא טועה. משעמם להם עם כל החושך 😛

  16. אני מקווה שלא קוראים לך "רוני" ושלא פגעתי… בחרתי בו כי הוא היה השם הנפוץ ביותר בשנתון או שניים האחרונים.
    אני בהחלט מבינה למה את מתכוונת, אבל מעצבן אותי קצת שיש אנשים שמרחיבים את ההגדרה לכל אחד שמעז טיפה לגוון בשמות ולכנות אותם במגוון שמות (חי חי).
    ונקודתית – לדעתי גם "בשמת" יפה ודי מיוחד בפני עצמו.

    סליחה על התגובה המאוחרת לפוסט המבדר, אבל "ולנסיה", יפה ככל שיהיה הוא רק ניק. זה לא השם שלי יותר משואנדרסיסטר הוא שמך. 😆

    שמי שונית.

    או כמו שאני נוטה להציג את עצמי:

    מקום-עבודה, שלום, מדברת שונית.
    ימית? לא, קוראים לי שונית.
    לא, לא שממית, שונית.
    לא סנאית – שו-נית.
    שנית?! זו מחלה! לי קוראים ש*ו*נית.
    טוב, בסדר, חופית. שיהיה לכם לבריאות, תקראו לי חופית ותנתקו מהר.

    (זה יכול להיות ארוך יותר, עם שמות פחות קשורים ומעצבן או מצחיק לפי מצב הרוח, בדר"כ אני פשוט "זורמת" עם השם הראשון שמדביקים לי).

    ואם אנחנו בנושא:

    כיף בשם מיוחד – תמיד יש מה לספר עליו, יופי של "שובר קרח" או משהו נחמד לדבר עליו כשחייבים לדבר ולא באמת רוצים להציג את עצמך לעומק. זה גם מרגיש מיוחד ונחמד ואני לא מסתובבת בכל פעם שמישהו קורא בשם של עוד 10 בנות בסביבה. גם בשם מיוחד את יוצקת את האופי. אנשים לא מצפים שתיהיי כמו ה "נועה" שהם הכירו בגן. השם לא נושא מטענים קודמים.

    מעצבן בשם מיוחד – אנשים שחייבים להגיד כמה "שונית" הם כבר מכירים. "את הראשונה שפגשתי!" (שמחה לבתק את בתוליך השמיים), "לבת גיסת אח דודתי הצולעת קוראים שונית!" (אני יודעת, אנחנו נפגשות בלילות ירח מלא ומבצעות טקסים אפלים שרק בחורות בשם שונית מכירות! מוהאהאהא) או סתם "את השניה שאני פוגש עם שם כזה." (אז להוסיף עוד V או שזו בת גיסת אח דודתו הצולעת של הקודם?).

    אבל בשורה התחתונה – להכל מתרגלים, אבל לא הייתי קוראת לילדים שלי בשמות מגוכחים. אני בעד שם שיש לו משמעות אמיתי לאנשים שנתנו אותו או לאנשים שלקחו אותו על עצמם. ואז מיוחד או פשוט כבר פחות חשוב.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: