פורסם על ידי: vandersister | יולי 15, 2007

חופשי חודשי מוקפץ ברוטב טריאקי

בבוקר מוזר ואפוקליפטי זה (ראיתם את מזג האוויר בחוץ? ביזארי), בעוד ביורק שואגת באוזניותיי בחינניות סקנדינבית, עלה לשטינקמובילי איש חובש כיפה וחמוש בהמבורגר חצי אכול. המבורגר. בפרהסיה. עם החמוצים מבצבצים החוצה והכל. אני שואלת אתכם. כמובן שתוך שניות נשטף כל האוטובוס בניחוח הקציצה המטוגנת, המיונז, ותוספת הבצל. קהל הנוסעים נחלק לשתי קבוצות: אלו ששנאו את זולל ההמבורגר כי הריח עשה להם בחילה, ואלו ששנאו את זולל ההמבורגר כי הריח גרם להם לרצות לקפוץ מהחלון ולשעוט לעבר ההמבורגריה הקרובה ביותר.

הדבר גרם לי לחשוב על הבעיה הסבוכה של תזונה בשטינקמוביל. מה לעשות, נסיעות מתארכות לעיתים, ובני אדם עדיין פועלים על דלק פחמימתי וחלבוני ולא על אנרגיה סולארית וצריכים לחדש את המשאבים מדי פעם. אז מה האופציות, בעצם?

1. כריך. הנזק שגורמים מרבית הכריכים ליתר יושבי האוטובוס הוא מזערי, ומתמצה בדרך כלל ברעשי הרשרוש של השקיות שנשמעים עד שהבעלים של הכריך מצליח לחלץ אותו מתוך 2-3 השקיות שהוא בדרך כלל עטוף בהן. לעיתים יש וריאציות כגון נייר אלומיניום או נייר סנדוויץ' (מעין נייר פרגמנט עם ציפוי שעווה שמשמיע רחש נעים לאוזן, כמעט פסטורלי). אם הסנדוויץ' מכיל איזשהו ממרח סביר, או גבינה צהובה וכדומה, פקטור הניחוח לא מהווה בעיה חריגה. היוצאים מן הכלל הם כריכים שמכילים טונה, ביצה קשה, או שילוב של טונה וביצה קשה (קטלני – לברוח מיד מהאוטובוס).

2. פרי. פה המצב מסתבך. אם מדובר בתפוח, רוב הנזק הוא שמיעתי (אני מנסה להיזכר בפרי שמשמיע יותר רעש בזמן הלעיסה. אולי אגוז קוקוס), והריח בהחלט נסבל. הבעיה מתחילה עם פירות רב-שכבתיים, דהיינו, שיש לקלף את קליפתם בטרם הזלילה. בננה היא דוגמה מצוינת: גם קליפה ראויה לשמה, וגם ניחוח בעל עוצמה מרשימה. פירות הדר מזעזעים לא פחות, והדוגמה האיומה ביותר, בלי שום ספק, היא קלמנטינה. הקלמנטינה אולי נראית כמו פרי קטן-ממדים ובלתי מזיק, אבל כשהמדובר בשטינקמוביל, היא מספקת לבעליה אפשרות להשיג שלושה אפקטים של מטרד סביבתי בו זמנית:

  • א. לקלף קליפות קטנטנות שנאספות בדרך כלל בשקית ניילון קטנטנה, ולעיתים קרובות חלק מהן מגיע למושבים/רצפה;
  • ב. להפיץ ריח עז של קלמנטינה בכל האוטובוס, עד כדי בחילה של ממש;
  • ג. לירוק את הגרעינים לתוך כף היד ומשם לשקית הקטנטנה, שזה מגעיכס.

תת-סעיף של הפירות, אגב, בפרט בהקשר של קליפות, הוא הפיצוחים: יש אנשים שמסוגלים לשבת באוטובוס נוסע, לפצח גרעינים שחורים במהירות ויעילות של תוכי מיומן ולהשליך את הקליפות לתוך – נכון מאוד – שקית קטנטנה, הפעם מנייר. יש הסבורים שמדובר בסוג של מדיטציית זן: האדם הבודד ושקית גרעיניו, בהרמוניה עם היקום. יש הסבורים שזה פשוט מנהג מקומי חביב. אני סבורה שזה פויה.

3. מזון מהיר (ג'אנק פוד). האפשרות הנוראה מכולן. בין אם מדובר בהמבורגר, צ'יפס, שווארמה, פלאפל, פיצה – הריח נישא למרחקים ומעורר בנוסעים הרעבים רצון עז לסקול את הזולל במסטיקים משומשים ובקליפות הקלמנטינה והגרעינים מהסעיף הקודם.

תת-סעיף של המזון המהיר: חטיפים פופולריים בשקיות. במבה, ביסלי, כיפלי, תפוצ'יפס וכל סוג אחר של חטיף עתיר קלוריות וניחוח ומשולל כל ערך תזונתי. מה גם שחטיפים מיועדים מעצם הווייתם לשיתוף (עם כי- בו – דים! זוכרים?), אז מדוע בדיוק אסור לשאר הנוסעים לתחוב יד לתוך השקית ולהתכבד? תביאו ביס, קמצנים!

השיא, מבחינתי, היה אותה נסיעה הזויה לפני שנתיים בערך: עליתי לאוטובוס מלא עד אפס מקום – בלי גוזמה – ונער גבוה וצנום מ"בני-עקיבא" שעמד בחלק המסתובב של האוטובוס הארוך שלף שקית מתרמילו: מתוך השקית שלף ביצה קשה בקליפתה, דפק אותה קלות במעקה (!!) של החלק המסתובב, גלגל עד לריסוק הקליפה לשביעות רצונו, קילף ואכל. טוב שלא הדליק גזיה עם פינג'אן באמצע האוטובוס ושלק את הביצה בשידור חי. האמת, זה רעיון לא רע: אולי צריך לשים בכל מושב של האוטובוס מחבת אישית קטנה, מעט שמן לטיגון ופלטה חשמלית, וכך כל נוסע יוכל לבשל לעצמו ארוחה חמה תוך כדי נסיעה. או לפחות לחבוט בראש של ההוא עם הגרעינים השחורים.


Responses

  1. שכחת כמובן את אוכלי האפרסקים/נקטרינות, שהמיץ נמרח להם על הידיים והם מורחים אותו על כל משטח אפשרי באוטובוס, למען זה יהיה דביק ונעים למגע.

  2. מי לכל הרוחות אוכל המבורגר כל כך מוקדם?

  3. הזכרת לי עם המחבת… פעם תפסתי טרמפ עם משאית לנסיעה יחסית ארוכה. באמצע הדרך הנהג שואל אותי אם בא לי קפה. פתאום הנהג מוציא גזייה קטנה ופינג'אן ומניח אותם ליד ההילוכים ומתחיל להכין קפה שחור תוך כדי נהיגה במשאית! מי אמר שגברים לא יכולים לעשות 2 דברים בבת אחת?

  4. שרון – בעיה כפולה ומכופלת כשמדובר בילדים, שאין להם שום אלוהים כשמדובר במריחת אצבעות דביקות על כל משטח אפשרי (כולל המכנסיים שלך).

    כלכלן – שאלתי את עצמי את אותה שאלה בדיוק!! אמנם זה לא היה כל כך מוקדם, כלומר בסביבות 10 בבוקר – ועדיין, מי רוצה המבורגר בשעה כזאת?… אני בקושי מצליחה לעכל קפה וטוסט לפני 12 בצהריים…

    כמעט30 – עכשיו אני מתחילה להבין למה שומעים כל פעם על משאית שהתהפכה בכביש זה או אחר… הנהג כפי הנראה היה עסוק בבישול קפה שחור ולא שם לב לסיבוב במחלף 😯

  5. כמו שאמרתי לך זה עתה – מעולם לא ראיתי מפצחי גרעינים שפולטים את הקליפות שלהם לתוך שקית. המקרים שבהם נתקלתי עד עתה כללו יריקה חיננית לכיוון הרצפה, במקרה הטוב, ולכיוון הנוסע במושב לפניהם, במקרה הפחות טוב.

    כנראה שבקו 67 לא שמעו על נימוסים מינימליים. 😡

  6. רק רציתי לחדד את ההמבורגר – ברכבת שעוצרת בתחנת השלום תמיד עולה איזה חסר התחשבות עם פיצה, טוסט או תאילנדי. למרות שבשר אני אוכלת אבל לא בכל שעה משעות הבוקר, פיצה יכולה לגמור אותי עוד לפני שפקחתי עיניים.

    תנחומיי על החוויות אבל מצד שני – זו חוויה, לא ? 😉

  7. חושפת – ברור שחוויה… וזה גם נותן תירוץ מצוין לכתוב פוסט :mrgreen:

  8. חובש כיפה וחמוש בהמבורגר? היום? כל הדרוש הוא למלמל בצדקנות מתחת לשפמך (המרוט היטב, אני משוכנעת) תשעת הימים, צוצוצו, תשעת הימים ועוד בפרהסיה… תראי איך מיד יעלם ההמבורגר עם המטריד הצמוד אליו.

  9. בלונדינית – סליחה על הבורות המשוועת (עוכרת ישראל וכולי) – מה זה "תשעת הימים"?… 😳

  10. הימים שלפני ט' באב. ראי כאן: תשעת הימים: "…כמו כן נהגו ברוב העדות שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בתשעת הימים".

  11. יפה – החכמתי! תודה. אז כנראה שבעל ההמבורגר הוא לא אדוק כל כך. או שהוא שייך לעדה הספציפית שבה מצפצפים על האיסור הזה :mrgreen:


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: