פורסם על ידי: vandersister | יולי 3, 2007

בעעעעההה בהצטיינות

אחרי שלוש שנים של שינון, מחקר, חריקת שיניים וסריגת כיפות בלתי פוסקת, הגעתי אל נקודת הסיום של לימודי התואר השני. חשוב להבהיר – סריגת הכיפות לא בוצעה על-ידי, אני לא מסוגלת לסרוג אצבעון לחתול (תחשבו על זה לרגע – זה יבוא לכם). מדובר בחברותיי לספסל הלימודים בברילן, שכפי הנראה התנועה השבלונית של המסרגות סייעה להן לעבד את החומר בהרצאות. בסופו של דבר מתרגלים לצלילי הקרקושים, ואי אפשר שלא להתפעל מפס הייצור הנמרץ ומהתוצרת הצבעונית והשימושית להפליא. אמנם אין לזה שום קשר ללימודים אקדמיים, ובעיני גם יש טעם לפגם בזה שבכל הרצאה ישבה לפחות סטודנטית אחת שסרגה לה בנחת אל מול פרצופו/ה של המרצה, אבל למה להיות קטנוניים. 

כבר התייחסתי בעבר לזה שהרגעים האחרונים של המסלול לתואר – כלומר, "ועדת הבחינות" וקבלת הציון על התזה – היו קצת מרירים, וחבל. אבל כשהוזמנתי לטקס חלוקת התעודות, אמרתי בליבי שבכל זאת, עשיתי מאמצים כבירים, ומגיע לי לחגוג את המאורע בלב שלם. ההורים, ואן-דר-אמא וואן-דר-אבא, התרגשו מאוד והצטרפו אלי לטקס, ביחד עם שתי הואן-דר-סבתות. הטקס כלל כמה נאומים קצרים מפי אנשים חשובים – ראשי פקולטות וכדומה – והרצאה קצרה, באמת מעניינת, בנושא "המקור האבולוציוני של האלטרואיזם". היתה לי תחושה שואן-דר-סבתא מצד אבא דווקא מאוד נהנתה מההרצאה, בעוד שואן-דר-סבתא מצד אמא תהתה מה לעזאזל רוצה האיש המוזר הזה שמדבר על נמלים ולהקות זאבים.  

דבר נוסף שנפוץ בברילן, מעבר לסריגת הכיפות, הוא תעשיית ייצור הילדים. כלומר, מרבית הסטודנטיות מתחתנות בשנה הראשונה, נכנסות להיריון בשנה השניה ובדרך כלל מספיקות ללדת לפני סיום המסלול לתואר. התוצאה: בטקסי הסיום ניתן לשמוע לא רק דברי ברכה ומחיאות כפיים, אלא גם (ואולי בעיקר) יללות, גרגורים וצווחות של עוללים. לא שיש לי התנגדות לחשוף את הדור הבא לחשיבות המחקר האקדמי כבר בגיל צעיר, אבל תארו לכם את הסצינה הבאה: 

ראש הפקולטה ללימודים בינתחומיים: "במעמד זה של חלוקת התארים, אני מתכבד לברך את כולכם…" 

עולל רנדומלי א': "אאאאאאאאאאאאאההההההה"

ראש הפקולטה: "השקעתם מאמצים רבים ועשיתם ימים כלילות כדי לעמוד בכל חובותיכם…"

עולל רנדומלי ב': "אגאגאגאגאגווווווו"

הראש: "אנו גאים ושמחים לציין, שחלקיכם ממשיכים איתנו גם לדוקטורט…"

עולל רנדומלי ג': "ווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההה!!!!!!!!"

התוצאה היא שכאשר צעדתי אל שולחן הנשיאות לקבלת התעודה, ליוותה אותי קקופוניה בלתי-אקדמית בעליל. ניחא. התעודה עצמה, אגב, עברה למינציה, כלומר היא בעצם יריעת פלסטיק קשיח שנתונה בתוך תיקיה חומה ונאה עם הטבעה בזהב של שם האוניברסיטה. הבנתי שתארים מקבלים מעמד של "הצטיינות" או "הצטיינות יתרה" בהתאם לעקומה, כלומר, תלוי מה קיבלו הסטודנטיות האחרות במחזור שלי. ובכן, מסתבר שהן הצליחו יותר מדי, כיפות סרוגות שכמותן. עם ממוצע של 95.7, הייתי אמורה לקבל תואר בהצטיינות, אבל התעודה שלי מציינת שאני "מוסמכת אוניברסיטה" בלבד. העיקר שכתוב "בע"ה" בצד ימין למעלה. היות שאני כופרת ועוכרת ישראל, כאמור, בפעם הראשונה שראיתי את האותיות שם בראש התעודה, קראתי את זה בתור "בעה" (כלומר, הצליל baah). אולי זה הזמן להחליף את שמי לואן-דר-בעעעה אחותך?… אם לא הצטיינות, אז לפחות זה.


Responses

  1. בעעעעעה על ההצטיינות שנחטפה ממך ע"י סורגות כיפות הריוניות!

  2. מזל טוב מאוד ונראה לי שאנחנו לומדות כמעט באותה מחלקה, אפשר לשאול מה למדת?

  3. מזל טוב ואפילו קולולולו!

  4. מז"לט-בעעה לך. ^_^

  5. שרון – את לא חושבת שמחטף-סריגה כזה נוגד את חוגי האתיקה של הסריגה?… אולי צריך לכתוב קוד אתי לסורגים :mrgreen:

    הבלונדינית – למדתי במחלקה ללימודי מגדר. הגם את במגדריות? 🙂

    מורין – תודה תודה!

    conti – תודה רבעעעעהההה… 😛

  6. גם אצלי יש סטודנטית שסורגת כיפות. אני ממש מתפתה להתחיל גם

  7. לא במגדריות, אבל אני מהחדר ליד (מדע, טכנו וחברה).
    צר עולמי כעולם נמלה וזה
    :+)


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: