פורסם על ידי: vandersister | יוני 22, 2007

ועוד קצת על טינופת אנושית

עד היום לא ידעתי, שאני מפגע תברואתי. והנה מישהו פקח את עיני לאמת המרה הזו.

כל הסיפור החל במקום שממנו צומחים כל הפוסטים האוויליים ביותר – הסופרמרקט המקומי. חשקה נפשי בסלט לארוחת הצהריים, ולכן ניגשתי בצעד קל לאגף הירקות, ונעצרתי מול מדף נאה של עגבניות אדמדמות ומפתות למראה. נו, חברות, אמרתי בעליצות בליבי, מי רוצה לבוא איתי הביתה? התחלתי למשש את העגבניות כנהוג במקומותינו, כדי לברור את המוצקות והנאות מבין המעוכות והמפוצלחות קלות. בעודי תוחבת את הזוכה המאושרת הראשונה לתוך השקית, ניגש אלי איש גבוה למדי, בשנות ה- 50 לחייו לפי כל הסימנים, ואמר לי: "אל תגעי ככה בעגבניות. אסור למשש ככה, זה פתוח, זה לא דבר סגור. הנה, זה מה שאת צריכה לעשות", אמר והלביש שקית ניילון על ידו כדי להדגים לי איך יש לחפון את העגבניה מבעד לשקית, "אחרת את מלכלכת". אבל ממילא שוטפים את העגבניות אחר כך, השבתי, זה לא סטרילי כשזה מונח כאן. כולם ממששים את הירקות והפירות, ככה זה. "תראי", אמר האיש בתוכחה והציג את ידו המנוילנת, "אני עבדתי עד עכשיו, את רוצה שאני אגע ככה בעגבניות, עם ידיים מלוכלכות?" זה ממש לא משנה, אמרתי לו, ממילא אני מתכוונת לשטוף אותן לפני האכילה. "זה לא יורד", טען האיש. 

בשלב זה היה נדמה לי שאפילו העגבניות בוהות באיש במבט תמה, לאמור "מה קורה איתך, ממילא ממשמשים אותנו כל היום, וחוץ מזה, יש לך מושג איפה היינו לפני שהגענו למדף?…" היה ברור שהאיש סובל מפרנויית-לכלוך קלה עד כבדה. אבל הגערות הללו כלל לא היו לרוחי. אתה תערוך את הקניות שלך, ואני את שלי, בסדר? אמרתי לו. "בסדר", התקצף האיש, "אם את רוצה להישאר פרימיטיבית, זה מה שתהיי". פרימיטיבית? אני? העגבניות שלחו אלי מבט מנחם, בנוסח "אל תיקחי ללב מותק, יש הרבה אנשים משוגעים בעולם".

בקיצור, הריני להודיע שאני לא נוהגת להתפלש בטינופת מרובת-בקטריות מדי בוקר, אני לא עובדת במפעל גרעיני ומפיצה קרינה רדיואקטיבית, ואין לי מזימה סודית לזהם את מאגר העגבניות בישראל כדי להביא להרעלה המונית. כולה רציתי סלט. איזה סוג של לכלוך יכולה אני, הקטנה, להוסיף לעגבניות, כשממילא חומרי הריסוס שעליהן גרועים יותר מכל המשמושים של תושבי פתח-שמיקווה גם יחד? 

בכל זאת, במידה והעגבניות ירצו להגיש נגדי תביעה ייצוגית, אשמח להמלצות על עורך דין טוב. רצוי באריזה סטרילית.


Responses

  1. כדאי היה להזכיר לו שהעגבניות גדלות חשופות לכל מה שבאיזור (כלב משתין מישהו?), ואם הן לא אורגניות, אז יש עליהן (והרבה פעמים גם בתוכם) חומרי הדברה לא מאוד סימפטיים.

    ובלי קשר, הדרך הטובה לבחור עגבניות היא לפי הריח (אם יש ריח של עגבנייה- לקנות. יש ריח של פלסטיק? לא לקנות).

  2. אני הייתי אומר לו שאני הולך עם שקית ניילון על היד כל היום רק כדי שהיד תהיה נקיה כשאני ממשש עגבניות בסופר 😉

  3. האיש הזה מזכיר לי את הטבח הצרפתי מהסרט "החוף" שנדבק לו הריח מהדגים שהוא מבשל, וזה מחרפן אותו.
    חוץ מזה אני מסכים עם XSLF, צריך להגיד לאיש ההוא שגם אם הוא ילך למסעדה הכי יוקרתית שיש, הטבחים מאחורה ממשמשים לו את הירקות, אם לא הרבה יותר גרוע מכך, כמו שדיים.
    אז שירגע.

  4. xslf, חזי – נראה לי שכל ניסיון להתווכח היה מבוזבז על האיש לגמרי. לרגע שקלתי להגיד לו משהו כמו "כן, אבל לאיש שמישש את העגבניות לפני היה הרפס, אז זה ממילא לא משנה". פשוט היה חבל על המילים, היה ברור שהוא חי בסרט משלו…

    לגבי הריח של הפלסטיק – יש לי תחושה שאם הייתי מנסה להריח את העגבניות, ולא רק לגעת, האיש היה מרביץ לי באמצע הסופר… 😯

    אופיר – נראה לי שאיש כזה לא הולך אף פעם למסעדות אלא מכין את כל האוכל שלו בעצמו, וגם מקפיד לשטוף אותו לפני זה באקונומיקה או משהו כזה. מפחיד.

  5. אני חייבת להודות שאני אכן עושה בד"כ את השטיק עם הניילון כשאני בוחרת ירקות ופירות בסופר, או לחמניות (טוב, זה שונה, מתוקף העובדה שאותן לא שוטפים בבית. יש לקוות). כשאני נתקלת בעוד מישהו שאימץ את המנהג, אני מתמלאת בכזאת תחושת אחווה שבעל כורחי אני מזכה אותו בחיוך רב שיניים (מה שבדרך כלל גורם לו לנווט בבהלה את עגלתו היישר אל תוך דוכן הירקות האורגניים).
    אבל ברור לי שזה הג'וק הפרטי שלי, בדיוק מהנימוקים שהבאת כאן, ובטח שלא הייתי מעלה על דעתי לנזוף באנשים זרים בסופרמרקט ולדרוש שיתאימו את עצמם לשריטה שלי.
    ומה זה הקטע הזה עם הפרימיטיביות? זה תמיד נשמע לי כמו עלבון מעלה עובש שלקוח מאיזה פיליטון של שנות החמישים. אח שלו, תתעדכן! מה רע ב“אם את רוצה להישאר מגעולה, זה מה שתהיי?”
    :mrgreen:

  6. עם כל הכבוד לאיסטניסטיות* לחמניות הן לחמניות (ואנשים שנוגעים בהם בידים אכן ראויים למבט נגעל), חמוצים הם חמוצים (כנ"ל), פיצוחים הם פיצוחים ופירות וירקות ששוטפים בבית הם, איך נאמר, קטגוריה שונה לחלוטין.

    * כן, אני יודעת שכמה אנשים שאני מכירה יקראו לזה OCD, אז מה?

  7. ההיא – אכן, פה קבור הכלב, כלומר בעניין של העדפה אישית. יש דברים שהם קונסנזוס וגם הגיוניים: אף אחד לא יתחב אצבע לתוך מיכל יוגורט או יאסוף את החמוצים בידיים, כפי שאומרת הבלונדינית; אבל פירות וירקות?.. אני מעריצה אותך על ההתחשבות (והניקיון הזהיר), אבל מבחינתי זה כמו לקחת סלסלת פטריות סגורה בניילון נצמד עם יד מנוילנת… ממילא הפטריות יעברו שטיפה בהמשך, כי ברור לי שהן לא נקיות ב- 100%.

    אגב, דבר שמשגע אותי במיוחד, אפרופו מנהגים ישראליים: תמיד בחנויות בגדים יש את הקטע שאת נכנסת לתא מדידה ומגלה הר קטן של בגדים שמדדו אלה שביקרו בתא לפניך. מעולם לא קרה לי שהשארתי את הבגדים שמדדתי בתוך התא. אני תמיד יוצאת עם כל הפריטים שמדדתי, ואלה שלא מיועדים לרכישה יוחזרו למוכרת או למדף שמיועד לבגדים שנמדדו. הערימה הזאת בתא המדידה מעצבנת משתי בחינות – ראשית, זה תופס מקום ומפריע לך לזוז ולהתארגן בתוך התא, ושנית – אולי יש בחוץ מישהי שמחפשת בדיוק את מה שמדדת ועכשיו זה תקוע בתא במקום לחזור למדף? למרות זאת, מעולם לא רדפתי אחרי מישהי שיצאה מהתא ונזפתי בה לאמור "בהמה פרימיטיבית שכמותך, תוציאי מיד מהתא את מה שמדדת" וכו' – בסך הכל גם זה מנהג די מקובל אצלנו בחנויות בגדים.

  8. פה אפשר למצוא בסופר כפפות חד פעמיות למשמוש היגייני (כשהדיספנסר לא ריק, כמובן). אני באופן עקרוני נמנעת מהשימוש בהם מטעמי חסכון בפלסטיק. את מה שהידיים שלי משאירות המים ישטפו. את הפלסטיק אי אפשר למחזר, וזה יותר חשוב לדעתי.

  9. מתם מפספסים את העיקר: תחושת עליונות.

    אכיחשוב להביט מלמעלה למטה. אם השני לוחץ את המלון, הסבירו לו כי יש להריח את המלון (ולהפך).

    המהדרין גם מתערבים בשיחות של אחרים….

    המהדרין שבמהדרין מעירים על התנהגותו של השני באזני צד ג' (רצוי מאן דהו שאינו מוכר לאף אחד מהצדדים), בקול רם ובדיקציה ברורה.

  10. אני מקווה שלא נגעת באיש בטעות…

    פעם כשטסתי בבריטיש אירוויז הופתעתי לשמוע את הדיילת לא מרשה לנוסע שישב לפני לקחת בעצמו לחמניה מהסלסלה שהיא החזיקה. במקום זה היא השתמשה במלקחים כדי לתת לו אחת. ברור שבאל-על בחיים לא ראיתי דבר כזה. כשהיא הגיעה אלי אמרתי לי שהיא מאוד קשוחה. היא הסתכלה עלי במבט מזועזע ואמרה:
    It's YOUR roll he's touching!
    שילבתי את ידיי כמו ילד טוב, וקיבלתי לחמניה משלי.

    וחזרה לעגבניות, ברור שממשמשים, אחרת זה לא כייף לקנות.

  11. הבלונדינית הסודית – נכון, ולזה בדיוק התכוונתי.
    ואנדרסיסטר- right as usual. ואני מוסיפה לזה את ההרגל המעצבן של מוכרות ברשת בגדים מסויימת למידות גדולות לפקוח עיניים גדולות כצלחות לוויין ולהגיד לי, "רזית מאז הפעם שעברה שהיית פה, לא?".:roll: לא. וגם בפעם הבאה שתגידו לי את זה התשובה תהיה לא. ולכן אני מגיעה שוב ושוב לחנות שלכן ונוברת בין שפע האוהלים מקושטי הפאייטים ועמוסי ההדפסים שלכן בזעף.
    פעם אחת לא התאפקתי ואמרתי לאחת מהן, תשמעי, את לא צריכה להגיד לי את זה כל פעם, באמת אין צורך. לא עזר, נו מה. כנראה שזה כתוב להן בפרוטוקול.

  12. ואנדרסיסטר, אולי זה כי הייתה תקופה שקניתי בסופרים של זקנים, אבל לאסוף חמוצים/פיצוחים בידיים (וגם לדחוף את האף לקוטג', אם את מתעקשת. תודה לאל על המצאת המכסה הנוסף) הוא מנהג רווח במקומות מסוימים.

    אצלנו בבית נהוג עד היום שכל מי שנכנס למקרר מלא החמוצים של סבתא שלי דואג לוודא קודם אם היא קנתה אותם אצל המוכר הנקי או "בסופר שכולם דוחפים ידיים" (וכמובן שכל פעם סבתא שלי נעלבת שמישהו מעלה בדעתו שהיא קונה בסופר של הנוגעים :+) )

    ההיא: מזעזע עד כדי אין מילים. בעעע

  13. חברות וחברים – אין מנוס, מישהו צריך להמציא את "קונדום המזון" – חליפת פלסטיק/לייטקס דקיקה שתכסה כל איבר שעשוי לבוא במגע עם דברים אכילים. יעבוד יופי בסופרים, טיסות, ארוחות משפחתיות וכו'. אפשר כמובן להרחיב את זה ל"קונדום בגדים" לצורך מדידת בגדים, והאופציה החביבה עלי – "קונדום אוטובוס", כדי להצילנו ממגע עם גורמים לא סימפטיים בעת נסיעה בשטינקמוביל! קדימה, סטארט-אפ 🙂

  14. יחי האנטי-שטינק!


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: