פורסם על ידי: vandersister | יוני 8, 2007

הוא לא נושם, ואני גם לא רוצה שהוא ינשום

הקוראת ע.כ. (AKA גורה של אפרוחים) מתבקשת להפסיק לקרוא את הפוסט הזה עכשיו. כלומר, כמובן שהייתי צריכה ללכת למספרה בגבעתיים שהמלצת עליה. אבל, אחזה בי רוח שטות, ואמרתי בליבי, בכל זאת פתח שמיקווה היא מעצמת מספרות – אנסה איפוא את זו שקרובה למדי לביתי-שלי, אולי אופתע ובכל זאת ייצא מזה משהו יפה? ובכן, נכנסתי ברגל קלה למספרה המעוצבת היטב וביקשתי לקצר את הזהו שצומח לי על הראש, אם אפשר בבקשה. נעניתי בחיוב, ונשלחתי לחפיפה. כששבתי עם המגבת על הראש והתיישבתי על הכיסא, נפתחו ארובות השמיים, או לפחות פיו של הספר.

הדבר הראשון שבישר לי האיש עם המספריים הוא ש"השיער שלך כמו מסטיק, הכל שרוף". לא הכל, ניסיתי להתגונן. בכל זאת יש קצת שיער לא נגוע… "הנה, תראי", המשיך המספריים ונתן כמה משיכות נדיבות עם המסרק התקוע, "הכל דבוק, הכל מסטיק. את צריכה להסתפר כל הזמן, ככה השיער יצמח יותר. כשאת לא מסתפרת, הוא צומח רק ב- 20% מהקצב הרגיל". מחקרים מצביעים על כך שהשיער צומח באותו קצב בלי קשר לכמות התספורות, אמרתי לו. השיער הוא חומר מת, בדומה לציפורניים. "נו תחשבי – צמח, שיח, כשמקצרים אותו, הוא מתחיל להתפתח פתאום, נכון? הוא צומח יותר, נכון? הוא יכול לנשום בקצוות, אז הוא צומח, נכון? ככה גם השיער. תכניסי קצת אוויר לקצוות, תני לו לנשום, הוא יצמח לך יפה". השיער צומח מהשורש, הזכרתי לו, ולא מהקצוות. עזבתי את החלק של "שיער נושם", כי אם האיש עוד לא מודע לזה שאיבר הנשימה הוא הריאות ולא השיער, באמת שאין לי איך לשכנע אותו. "נו בטח מהשורש, אבל אם הקצה שרוף, השורש לא עוזר, נכון?" נאנחתי כבדות. חצופה שכמותי, לא מספיק שיש לי כל כך הרבה שיער שרוף, אני עוד מעזה להתווכח עם המאסטר? פויה.

"את משתמשת במסיכה?" שאל המספריים. "מוס, קרם הגנה, סיליקון?" לא, הודיתי בשפה רפה, ממש לא. "נו", התחלחל האיש, "אז איך את מצפה שהשיער לא יישרף? שיער צריך לטפח, לטפל – חבל, ככה את יכולה להעניק לו נפח, רק טפלי בו כמו שצריך". תאמין לי שניסיתי כבר הכל, הסברתי לו: סוגים שונים של שמפו, מרכך, מוס, ספריי, מסיכות, רעשנים, אוזני המן – שום דבר לא משנה. יש לי שיער דק מאוד, והוא נשאר דק וחלק ושברירי, וכל הטיפולים הכימיים רק מחלישים אותו עוד יותר. "חומד, אני", הצביע האיש על עצמו עם המספריים – "יש לי 25 שנים ניסיון בעיצוב שיער. אני יודע על מה אני מדבר". נו, ולי יש 30 שנה ניסיון עם השיער שלי, עניתי לו, גם לי יש קצת מושג על מה אני מדברת. "חבל, מותק", נאנח המספריים, "קצת השקעה, זה יכול להיראות הרבה יותר יפה". ניכר היה שהוא מאוכזב ממני קשות.

כשהגענו לשלב הפן, המספריים התעקש להשתמש בכל מיני מוסים וחומרים בעלי ניחוח פטרוכימי, ונפנף את שערי הגזוז במרץ: "את רואה? ככה אני מכניס לו נפח". זה יחזיק מעמד בדיוק עשר דקות, אמרתי לו. "לא נכון", גיחך האיש בביטול, "ככה אנחנו יוצרים קצת סלסול, המוס מחזיק את השיער יפה, בתלתלים פתוחים כאלה. הנה תראי", אמר והצביע על המראה. נעצתי מבט. אכן, כפי שחשבתי: בכוחם הפלאי של המוס וכל הנפנופים עברתי ממצב של שיער דק, עדין וחסר נפח, למצב של שיער דק, עדין וחסר נפח אבל עם המון דבק וחוסר סדר, מעין מטאטא מרוט. תעשה לי טובה, התחננתי בפני המספריים, תיישר את זה. "את לא רוצה שזה יהיה נפוח?" נדהם האיש. לא, השבתי. ממש לא. שערי הוחלק מעט, שילמתי והלכתי הביתה.

כל פעם זה בדיוק אותו סיפור, תרתי משמע. הספרים מתעקשים להציל את השיער שלי מדקותו האומללה, ולנסות לנפח אותו בכל מיני צורות ועם כל מיני תרגילי אקרובטיקה קוסמטית. אנשים, השיער שלי לא זקוק להצלה. הוא בסדר כפי שהוא. מותר לו גם להיות לא נפוח. מותר לו להיות, למשל, חלק ועדין, כפי שהוא באמת. לא צריך להתחלחל מזה, או להזמין כוחות חילוץ. אגב, התספורת באמת לא איומה – זה לא שאני מתביישת לצאת לרחוב עם הראש הזה. אבל אין לי כוח לזיוני השכל… אפרוחים, נראה לי שבכל זאת אגיע אל האיש שלך בגבעתיים. בהנחה, כמובן, שהוא לא ינסה להוכיח לי באותות ובמופתים שהשיער שלי זקוק לנפח או לחמצן או לעירוי תוך-ורידי. ועכשיו, אם תסלחי לי, אני הולכת לשטוף מהשיער שלי את המפעל לכימיקלים.


Responses

  1. העניין הוא ששיער הוא איבר מת. כל השאר זה חרטא.

    עם כל חיבתי הרבה לשיערי, המתבטאת בסירוק אובססיבי עד אין קץ, צביעה, חפיפה, מסיכות, ועוד הרבה סירוק ומה לא – הרי שכל המוסים האלה הם בערך כמו למרוח פוליטורה על שולחן עץ. זה יכול לעשות אותו מבריק יותר, אבל למעשה, זה לא משנה שומדבר לגבי איך שאותו עץ אומלל (ז"ל) היה צומח לו לא היה מת.

  2. עם שיער נסוג בכל החזיתות, אני בדרך כלל מקנא בבעלי שיער ארוך (גם אם דק). אבל אני רואה שגם כאן יש צרות…

  3. שרון – מת או לא, לפחות השולחן שלך נושם יותר טוב! :mrgreen:

    וכן, יוחאי, השיער של השכן תמיד ירוק יותר, כפי שאומרים…

  4. אם את רוצה מעצב שיער שלא ימכור לך חרטא, ועושה תספורות מוצלחות מאד, אני ממליצה (קבל עם ועדה) על אחד, דורון שדה, במדרחוב ירושלים בכפר סבא המעטירה. אמנם קצצתי בשיערי באכזריות באוגוסט שעבר, אבל האיש עושה נפלאות. פעם הוא סיפר אותי כך שיהיו יותר בקבוקים (!!!) בלי לקצר (!!!). כמובן שמאז עברתי פאזה או ארבע. 😉

  5. ככה להתווכח עם אמונותיו החצי-דתיות של אדם שמופקד על שיערך?8O את חיה על הקצה.
    אני מרגישה קצת מחוץ למעגל. הפסקתי להסתפר לפני שנים רבות, ולכולם יש סיפורי ספר מצמררים. אבל עקב העובדה שבערך בכיתה ג' השיער שלי הפך לצמר פלדה עצבני שאיש לא ידע מה לעשות איתו, אני זוכרת גם זוכרת את החוויה המופלאה של המספרה ואת נאומי התוכחה של האוחזים במספריים. גם את הבטונאדה על הראש. ואת אמא שלי מבררת בווליום מחריש אוזניים אם "את בוכה?!!! את לא אוהבת את התספורת???!!! את בוכה!!! אני רואה!!!!" בעוד אני בוהה באימה באבטיח הליפה על הראש שלי וטוענת בתוקף ש"רק נכנס לי משהו לעין".
    אולי בעצם אין למה להתגעגע.
    במראה שיער בריא ומלא חיות תנוחמי, אמן סלה.

  6. מורין – האם האיש גם גובה שכר אסטרונומי, או שהמחירים סבירים?…

    ההיא – אני יודעת שלא חכם להתווכח עם איש שאוחז בחפצים חדים ליד פרצופך, אבל היות שהוא כבר בהתחלה העליב את שערי עד עמקי שורשיו – "כמו מסטיק" וכו' – הרשיתי לעצמי להשמיע קול… הלו, אף אחד לא קורא לשיער שלי מסטיק 😕

  7. גם אני ממליצה מקרב לך על ספר במדרחוב ירושלים בכפר סבא, אבל דווקא על גילי בר. (שני ספרים במדרחוב בכפר סבא???).

    כאוחזת בשיער דק וחלק וב6 חברות בגילאים ומצבי שיער שונים שמסתפרות גם הן אצל גילי אני יכולה להעיד שלאיש יש יכולת נדירה להתאים הן את התספורת והן את התנהלות תהליך ההסתפרות לאופיה של המסתפרת. הוא לא זול בכלל, אבל לדעתי הוא שווה את המחיר (ואת הנסיעה לכפ"ס).

  8. ואני דווקא ממש לא ממליצה על גילי בר! בהיותי כפר סבאית (גאה) במקור, ביקרתי אצל האיש יותר מפעם אחת. ולעולם לא אשכח את התספורת הקצוצה והמלאה ג'ל שהשוותה לי מראה של חולת סרטן בשלבי כימותרפיה מתקדמים. 😦

    אני לא אגיד "אמרתי לך", כי אין בזה טעם. מה שכן אגיד זה שאני חוזרת על המלצתי: מאיר מגבעתיים הוא ספר עדין וחביב, שלא ינסה למכור לך מסיכות, מוסים ושאר ירקות; מה שהוא כן יעשה, בדרך כלל תוך שתיקה מבורכת, זה להעניק לך תספורת מושקעת ומעוצבת למשעי.

    אמרתי לך… 😈

  9. גורה של אפרוחים, בתור כפרסבאית גאה (במקור) שמת לב פעם לתופעה הבלתי ניתנת להסבר סטטיסטי שבכל מקום שמגיעים אליו יש כפרסבאים?

    ובעסה לגבי גילי, לא נעים בכלל. (למרות שאני דבקה בהמלצתי)

  10. גורה של אפרוח. מיליון התנצלויות על עיוות הניק.

  11. בלונדינית, דווקא אני זו שצריכה להתנצל – עיוותתי בשוגג את הניק בפוסט; שכחתי לחלוטין שמדובר באפרוח יחיד ולא בלהקת אפרוחים… אז, התנצלות לך וגם לאפרוח 🙂

    ותודה על ההמלצות – כנראה שגם כפר סבא, ולא רק פתח תקווה, היא מעצמת מספרות?…

  12. כפר סבא היא אכן מעצמת מספרות, אבל אין על גבעתיים: ברחוב כצנלסון לבדו קיימות עשרות מספרות.

    ועדיין – אין כמו מאיר (ע"ע "אמרתי לך").

  13. ספרים, או מעצבי שיער כפי שהם מכנים עצמם בימים אלה, הם אכן זן מיוחד…
    אני יכולה להמליץ לך על אחד מצויין בנתניה (מה שאומר שתצטרכי גם להגיע לביקור …)
    קיבלתי עליו המלצות חמות ולא התאכזבתי. זה הספר הראשון שפגשתי שאמנם ממליץ לך מה לדעתו יתאים, אבל עושה בדיוק מה שאת מבקשת.
    אמא שלי (שונאת מספרות מושבעת) כ"כ התרשמה מהתספורת שלי שהיא מייד הפקידה את מחלפותיה בידיו וגם היא יצאה מרוצה.
    בקיצור, בפעם הבאה דברי איתי, נלך ביחד ונמשיך משם לבראנצ' 🙂

  14. אני התלבטתי האם אם-וכאשר יבוא היום בו אתחתן האם ללכת לראשונה למספרה לכבוד האירוע. בעקבות הדברים הנקראים פה הסיכויים אפילו פוחתים. נראה לי שגם אז, כמו לכל אירוע, אתן לשיער שלי להתבטא כמו שהוא יודע הכי יפה – נהר תלתלים חמוד. מקסימום קצת קרם שיעזור לו להחזיר מעמד כל הערב בלי לשנות פאזה לליפה מלאת קשרים…

    עד היום אפילו כשניסיתי לצבוע אותו עשיתי הכל בבית (ואני דווקא מטפלת בו לפעמים) והוא לא נראה כמתלונן. לספרים, מעבר לחיבתם למוס ולאמונות הטפלות לגבי נשימה של חומר מת, יש איזו שנאה עמוקה לשיער ארוך-ארוך ואני יודעת שאם אגש לאחד אסיים עם חצי ממה שנכנסתי (והקצוות יראו רק יותר דקים ומפוצלים, כי קשה לארטיסיטים לגזור י-ש-ר). אז נתתי לחברות וקרובות משפחה להיות שפני הנסיונות. אני גוזרת את השיער שלי בבית. קו ישר על הקצוות. הוא גם ככה מתולתל מכדי שמישהו ישים לב אם גזרתי עקום :-).

  15. ולנסיה – ניסיתי את זה פעם, אבל אני לא מסוגלת לצייר קו ישר בלי סרגל, ולכן התוצאה היתה עגומה 😦 כל הכבוד לך על התעוזה והכישרון!

  16. הישמרי לך, ולנסיה! מאז שאני החלטתי לגזור קצוות בבית מדי פעם, פיתחתי אובססיה לקצוות פרומים שמציצים לי מהקוקו או הצמה או סתם משיער פזור, ואני מוצאת את עצמי בתנוחות אקרובטיות משונות עם מספריים ככה סתם, באמצע היום, מנסה לתפוס קצווה סוררת. כמתולתלת את וודאי מכירה את התרחיש: את מקפדת קצה סורר באנחת רווחה, רק כדי לגלות למחרת שזה היה פשוט תלתל שהתיישר יתר על המידה, ולאחר החפיפה הבאה הוא חוזר למימדיו הטבעיים – שהם עכשיו כשל ביסלי גריל קטום. ואז, הו אז יש לך שדה חדש של קצוות בלתי-שווים ליישר.
    אני קצצתי ככה איזה שבעה סנטימטר בשנה האחרונה. ראי הוזהרת. 8)

  17. אין כמו קרחת!

  18. ההיא – מזה אין לי חשש, אי אפשר לשחק בשיער יותר משאני משחקת בו כיום. אם כבר יש אובססיה, החשש ממנה לא קיים :-).

    לפני שקצצתי את קצוותי שלי, אמא קצצה לי אותן, כך שזו ממש מסורת משפחתית! מדובר על קיצוץ פעם בחצי שנה לערך ואין לי שום יומרה להגיע לקו ישר, כמו שאמרת – הקו הישר של היום הוא התלתל הקצר של מחר.

  19. 😀 נחה דעתי.

  20. למי שכתבה את הקטע הזה – את מצחיקה בהיסטריה וגם יש לך כשרון כתיבה לא מבוטל! 😀

  21. תודה, סילבי! I aim to please :mrgreen:


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: