פורסם על ידי: vandersister | מאי 14, 2007

אני ואתה נשנה את השיטה?

עם הפסיכוזה הפרטית שלי בנושא החלקה על הקרח כבר השלמתי מזמן, אבל מסתבר שזו הולכת ומעמיקה. לפני שלוש עונות הוחלפה שיטת הניקוד/שיפוט הישנה של ההחלקה, משיטת ה- 6.0 נקודות לשיטה המכונה CoP, קיצור של Code of Points. מאז שהצטרפתי לעולם ההחלקה בצורה יותר אינטנסיבית, אני שומעת שפע של תלונות לגבי השיטה החדשה. ואז, ברגע של טירוף, החלטתי לנסות ולהבין לעומק על מה בעצם מדובר; מאותו רגע, אני מוצאת את עצמי יותר ויותר חסרת אונים מול השיטה הזו.

לכאורה, הרעיון יפה: השיטה הקודמת התבססה על הערכה יחסית של כל מחליק מול מתחריו, והיתה לא הוגנת במידה מרובה כי למחליקים שהיו אחרונים בסדר ההופעה (הרנדומלי) היה את הסיכוי הגבוה ביותר לקבל את הניקוד הגבוה ביותר, היות שהשופטים שמרו את האופציות של הניקוד הגבוה לסוף כדי לא "לבזבז" אותו על המתחרה הלא נכון. השיטה הנוכחית מבוססת על סיכום הנקודות של כל אחד מהאלמנטים בתרגיל, באופן שהוא לכאורה אובייקטיבי ושופט את המחליק בהתאם להישגים שלו-עצמו, ולא ביחס ליתר המתחרים. אלא מאי? מסתבר שהאובייקטיביות לא מאוד אובייקטיבית, ושבמקרים רבים השופטים בכל זאת מצביעים מרחשי ליבם או לפי הערכה כללית כלשהי, ולא ממש בהתאם להנחיות. ההסבר לזה, לפי מה שהצלחתי להבין עד עכשיו, מתחלק לשני סעיפים עיקריים:

א. השיפוט הוא אנונימי והשופטים לא צריכים לדאוג שיבואו אליהם בטענות אחר כך;

ב. ההנחיות לניקוד עצמן מפורטות ומסובכות מדי, בפרט אלה שקשורות לאיכות הביצוע של האלמנטים, מה שגורם להן להיות כל כך פתוחות לפרשנות שאי אפשר לבוא בטענות לאף אחד.

התוצאה: כמות נאה למדי של כאוס. עכשיו, הרעיון עצמו ראוי וחשוב, בהרבה מאוד מקרים זה עובד, ועובד יפה; אבל לשיטה יש כמה "תופעות לוואי" בלתי נסבלות. קצת קשה בכמה מילים להסביר מה המעמד שלי בפורומים של החלקה – שיש בהם הרבה מאוד אנשי מקצוע ואנשים בעלי השפעה בתחום, כך שאין לזלזל בזה. אבל בואו נאמר שרכשתי לי מוניטין מסוים, ויש לי יכולת לפצוח באיזשהו קמפיין בזעיר-אנפין לגבי העניין הזה. אז בעצם, כל התיאור הארוך הזה מיועד להעלות את השאלה: האם אני עוד מאמינה ביכולת שלי "לשנות את העולם"? או לפחות לשנות משהו בעולם, בצורה משמעותית? האם כבר הפכתי לצינית לחלוטין, או שיש עוד שביב של תמימות נעורים שדוחף אותי לנסות, בכל זאת, לפעול לשינוי השיטה הגאונית-בתיאוריה אך מעוותת באופן מעשי הזו? אנשים קטנים, כמוני, כבר הצליחו לחולל מהפכות. לא? אולי אני פשוט קטנה מדי? או שצריך ללכת עם ג'ון לנון, וכל יתר החולמים?…

אם מישהו תוהה למה לעזאזל אכפת לי מכל זה, התשובה היא שאכפת לי. וזהו. לאנשים יש כל מיני אובססיות פרטיות, ויש גרועות ממנה בהרבה. מה עדיף, הספורט הלאומי של פריצת גדרות באיצטדיון כדורגל, יידוי אבנים בשוטרים ומעיכת כמה אנשים?… אני נשארת עם הקרח.


Responses

  1. אני בעד הקמפיין. לא שאני מבין על מה מדובר, אבל בתור אקטיביסט פוליטי קטן, אני ממליץ.
    קודם כל באמת תמיד יש סיכוי לשנות. חוץ מזה, לעשות משהו עושה טוב למצפון. ובנוסף, את תהני מהתהליך עצמו.

  2. תודה על העידוד 🙂 באמת טוב לדעת שיש עוד כמה אנשים שמאמינים במאבק אידיאולוגי 😉

    בינתיים, אחרי ששברתי את הראש מכל הכיוונים, נראה לי שהגעתי לפתרון קטן אך חשוב שנוגע לסיפור הזה. הידד! יש תקווה :mrgreen:

  3. אם את מאמינה שצריך להילחם,תלחמי! מקסימום לא תצליחי לשנות את העולם,קורה. אבל אם את אוהבת את התחום, ההרגשה שווה את זה.
    אגב, קראתי את הפוסט הקודם על החלקה ויד אליהו(הבית השני שלי כבר 4 שנים), נושא השירותים כנראה תוכנן לימי חמישי הצהובים שלנו, הרבה גברים לא צריכים הרבה שירותים…
    ועוד, גם לנו הצהובים יש לא מעט מאבקים ביד אליהו,ולא תמיד אנחנו מצליחים אבל עושים כי אכפת.

  4. כמעט30, המאבקים שלכם ביד אליהו לא קשורים לעניין השירותים, אני מניחה 😉

    אבל, כן, אני ממשיכה במאבקי הצודק. אולי גם ייצא מזה משהו… דיווחים בהמשך 🙂

  5. אז מה קרה בסוף? הצלחת? אני באמת מקווה. עקרונות זה דבר חשוב בחיים (בלי ציניות בכלל.)


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: