פורסם על ידי: vandersister | מאי 13, 2007

השטינקמוביל מכה שנית

מי מכם המשתייכים לציבור נוסעי השטינקמוביל הישראלי, מוזמנים לבחון את ידיעותיהם בנושא באמצעות השאלון הקצרצר הבא:

1.  הדרך לטפל באנשים שמניחים רגליים על המושבים באוטובוס היא:

  • א. להעיר להם בנימוס שיורידו את הרגליים בבקשה.
  • ב. לקרוא לנהג שיגיד להם את זה כי הם ערסים מפחידים שעלולים לשלוף עליך סכין.
  • ג. להתעלם ולא לעשות כלום כי הם ערסים מפחידים שעלולים לשלוף עליך סכין.

2. הדרך לטפל באנשים שמניחים רגליים על המושבים באוטובוס וגם מדברים בפלאפון בקולי-קולות היא:

  • א. להגביר את הווליום באוזניות של האייפוד עד לסכנה ממשית של חירשות כדי לחסום את הרעש.
  • ב. לגלגל עיניים ולצקצק חרישית לאות מחאה על הנוער חסר הנימוס של ימינו.
  • ג. לגלגל עיניים ולצקצק חרישית תוך החלפת מבטים עם האנשים מסביב, שגם הם מגלגלים ומצקצקים אבל מפחדים לומר משהו (ערסים עם סכין וכו').

3. הדרך לטפל באנשים שמניחים רגליים על המושבים באוטובוס וגם מדברים בפלאפון בקולי-קולות וגם מחטטים באף במשך כל הנסיעה, היא:

  • א. לעצום עיניים חזק ולהתפלל שלא יהיה פקק אחרי פרדס כץ והנסיעה הזאת תיגמר כמה שיותר מהר.
  • ב. להקיא בעוז החוצה מהחלון.
  • ג. לרדת בתחנה הקרובה ביותר ולהחליף אוטובוס, בתקווה שיתר מחטטי-האפים החליטו להישאר בבית היום.

סכמו את הנקודות משלוש השאלות, הכפילו במספר הפעמים שבהן התקלקל האוטובוס באמצע הנסיעה בחודש האחרון, וסעו הביתה במונית.


תגובות

  1. ד. לגלוש באינטרנט הסלולרי, וככה להסיח את הדעת מהמראות של הרגליים על המושב והחיטוט באף.
    בקשר לשיחות בפלאפון, יש מקרים שהשיחות די מצחיקות…

  2. יצא לי ניקוד גבוה…
    אם הערס עם הסכין והאף המנוזל נמוך ממני ונראה חלש יותר(לא סביר), אני גם אומר את דעתי.
    אבל באופן עקרוני, היכן שאפשר אני מעדיף ללכת ברגל, או לשיטתך, להגביר הווליום באוזניות.

    אבל אין מה לדאוג, תוך 20-50 שנה תהיה רכבת קלה/תחתית בת"א והנסיעות במחיצת הפוחזים תתקצר ל3-5 דק'(ממש…).

  3. כמעט30: וגמדים יבואו מקצה הקשת בענן ויתנו לך דלי של זהב.

  4. יוחאי, במקרה הזה הוא היה עסוק בלהגיד לחבר שלו מה סידור העבודה שלו לשלושת החודשים או הקרובים או משהו כזה… אוי!

    כמעט30: לדעתי אחייני בן השנתיים וחצי יהפוך לסבא לפני שזה יקרה.וגם הגמדים יבואו וכו', כמו שעידו אומר 😉

  5. בסוף יהיה איזשהו סטארט-אפ ישראלי שיזהה שהונחו רגליים על הכסא ויתן שוק חשמלי לבעל הרגליים 🙂

  6. הופה! רעיון גאוני 🙂 אהבתי! ואפשר גם לעשות את אותו הדבר עם אלה שמתעקשים לכתוב "יוסי המלך", "שרית הכוסית" או "לימור + אסף = Love" בטוש על המושבים.

  7. אני נוהגת ללטוש מבט זועם ולא להגיד כלום, כי אני פוחדת. וגם כי תמיד יש איזו קשישה עצבנית שמתנדבת להעיר לסוציומאט המגורמט, כי היא חיה תחת הרושם המוטעה שאנשים עדיין מכבדים זקנים במדינה הזאת, והוא וודאי יתבייש בעצמו.
    ביג מיסטייק. יוג'.
    לגבי מחפשי המגילות הגנוזות במערות האף, אני כ"כ נגעלת שאני עושה פרצוף שקשה לפספס. לצערי זה לא ממש עושה עליהם רושם. הם מכווני מטרה – שקועים עמוק, תרתי משמע, בחיפוש. ועוד לא אמרנו כלום על אלה ששולפים ומביטים בזה באור מרותקים, כמו באבן יקרה.

  8. ושלא נדבר על חבורת הפרחות (שתמיד מונה שלוש פרחולות, משום מה), שמתעקשת להשמיע בטלפון הסלולרי מוסיקה בקולי קולות, להנאת כל יושבי האוטובוס.

    👿

  9. בחיי שזה תמיד שלוש. אולי זה חוק פיזיקלי או משהו… 😯

  10. ויש גם את הנטייה של נהגי האוטובוס להפוך את אזור הכניסה לשטינקמוביל למרחב הביטוי האמנותי שלהם. אין לי שום דבר נגד זה – בובת פרווה שמתנדנדת בפראות מהמראה, דגלים למיניהם, שרשראות זכוכית צבעוניות הישר מדלתו של איזה בורדלו, הכל רק מספק עניין בנסיעה המשמימה. אבל אני מתחילה להתרגז במקרים שבהם, כמו היום, אני נוחתת באנחת רווחה על המושב שלי רק כדי למצוא את עצמי בוהה בסטיקרים שמבהירים לי את תפקידי כבת ישראל (להתלבש צנוע) ומבטיחים לי את הדיל של החיים (אני אשמור את השבת, היא תשמור עליי). לכל אחד יש גבול, שלי עובר איפשהו באזור של חינוך דתי בתחבורה הציבורית. 😕


כתוב תגובה לההיא לבטל

קטגוריות