פורסם על ידי: vandersister | מאי 6, 2007

בתולות בנות 3

אמנם אני לא חסידה גדולה של אופנה, אבל מדי פעם גם לי יוצא לעלעל במגזין כזה או אחר או לראות שלטי חוצות עם פרסומות של ביגוד. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מוטרדת יותר ויותר מהאלמנט הפדופילי בצילומי אופנה: דוגמניות, אפילו מעל גיל 18, מוצגות תמיד כמו נערות בתחילת התבגרותן המינית ובתנוחות פרובוקטיביות ככל האפשר, ואילו ילדות קטנות מוצגות כנערות בוגרות כשהן מאופרות בהגזמה וניצבות גם כן בשלל תנוחות כשל אחיותיהן המבוגרות יותר. בקיצור, כל צילומי האופנה שואפים תמיד להתיישר לקו של גיל 12-14, שבו, כך מסתבר, המיניות הנשית היא המפתה ביותר מבחינה ויזואלית. אותי אישית זה מחליא, אבל מה אני מבינה בענייני אופנה.

למיטב הבנתי, מבוגרים הם מבוגרים וילדים הם ילדים. אמנם לילדים יש אישיות ורעיונות משלהם, והם בהחלט יודעים לעמוד על שלהם ולהיות "ממש כמו אנשים קטנים", אבל זה "כמו" מאוד גדול. בחנויות היום אפשר לראות הרבה מאוד דוגמאות לבגדים לילדים שהם פשוט חיקוי של אותם דגמים למבוגרים, רק בגירסה מוקטנת. זה יכול להיות משעשע, אבל לפעמים פשוט אין לזה מקום. הנה דוגמה: לפני כחודש, ראיתי את אחייני הזאטוט לובש חולצה חדשה ונאה. על החולצה מצד ימין למעלה היה רקום משפט:

"To all you virgins, thanks for nothing".

הילד בן 3. שאלתי את האמא, הלא היא אחותי, מה פשר הדבר, והיא אמרה שזה לא משנה כי הוא לא יכול לקרוא את זה. הילד, אגב, שאל את אמא שלו מה כתוב שם, ואחותי ענתה שכתוב "כל הבנות מתות עלי". גם זה כשלעצמו מסר קצת מטריד, אבל המשפט המקורי מטריד עוד יותר. נכון שאחייני לא יודע לקרוא, אבל מה בדיוק עבר בראש של מי שייצר את החולצה הזאת? שזה בסדר לכתוב משפטים כאלה על חולצות של פעוטות? שזה לא משנה כי הוא לא יודע לקרוא? שיום אחד הוא ממילא ילבש חולצות כאלה, אז מוטב להרגיל אותו לזה כבר בגיל צעיר? ומה יהיה השלב הבא, חולצות של Iron Maiden לילדי גן חובה? אוברולים לתינוקות עם איורים של צבים מזדיינים? חיתולים עם הדפסים של "Fuck the system"?

אולי לילדים זה לא כל כך משנה בגיל הזה, אבל לי זה בהחלט משנה. מגיע להם להיות ילדים, עוד כמה שנים לפחות, לפני שיגלו כמה העולם הזה דפוק. ובין אם האחיין שלי מבין את זה או לא, זה ממש מדאיג אותי שהוא תומך בבלי דעת בתעשייה שמתייחסת לילדים כמו אל אנשים קטנים עם מוח מלוכלך. אפשר להתווכח על מידת הטעם הטוב או הרע של כיתוב כזה, אבל על חולצה של אדם בוגר, המשפט הזה הוא הומוריסטי. על חולצה של ילד שזה עתה למד איך להשתמש בסיר, זה מעורר בחילה. האם אני מגזימה? אולי. אבל אני מעדיפה שנעצור את זה צעד אחד לפני שיתחילו לייצר קונדומים עם הדפסים של הטלטאביז.


תגובות

  1. אני מזדעזעת בכל פעם מחדש כאשר אני רואה את האחיינית בת השש (שאינה דוברת מילה אנגלית) מנווטת באופן מושלם ומופלא, ברחבי אתר ברבי.קום וגרורותיו השונות.
    העמוד החביב עליה באתר MyScene (הבהרה: כאן מדובר בגירסאות ה"בוגרות" יותר של ברבי, כמענה לבובות הבראץ בעלות המיניות המוחצנת להפליא שנראות כמו שרמוטות) מאפשר לזאטוטה לאפר ולהלביש כאוות את בובות הברבי לעיל.

    כצפוי – המלתחה המוצעת שם כוללת את כל הבגדים שלעולם לא הייתי רוצה שבתי תלבש, אפילו לא בגיל 18. ומתוקף היות הילדה פקאצה ורודה בהתהוות, התוצרים שהיא מוציאה תחת ידה יוצאים שרמוטטיים להפליא. והיא אפילו לא יודעת את זה. היא רק יודעת שאם זה ברבי, אז זה מגניב ונכון.

    שלא לדבר על זה שהאתר כולו ממותג כ"מסע קניות", כי הרי אלה הערכים שחשוב להטמיע בקרב בנות השש והשמונה (מצד שני – מהכתבה הזו נראה שמכאן זה רק יילך ויתדרדר)

  2. לי יש בחילה, ממש בחילה פיזית, בכל פעם שמדברים על אפנת ילדים מאז שקראתי את זה. אני לא נוטה לגזור ולשמור, אבל הכתבה הזו תמיד תשב לי בראש איפשהו.

  3. שרון, זה לב הבעיה – ילדים הם פלח השוק הרווחי ביותר, כי הם יושבים להורים שלהם על הראש עד שהם מקבלים את מה שהם רוצים, ולהורים אין זמן וכוח ולהתווכח איתם; ואז חברות הפרסום מנצלות את ההזדמנות כדי "להדגים" לקטנים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, ולהכין את שוק הצרכנים העתידי. פעם ילדות היו לובשות את הבגדים והאיפור של אמא בתור משחק, והיום מייצרים להן את זה במיוחד בשבילן 😕

    עידו – אתה חייב לראות את הסרט Little Miss Sunshine. הוא עוסק בדיוק בנושא הזה – החוליים של החברה האמריקאית בכל מה שקשור להקניית ערכים לדור הצעיר. זה סרט שעשוי בצורה נהדרת והוא מאוד הומוריסטי ונוגע ללב בעת ובעונה אחת, והסצינה בתחרות היופי לילדות הפילה אותי מצחוק 🙂 בקיצור, מומלץ בחום.

  4. את לא מגזימה. זה הם שהגזימו. החולצה שתיארת היא בהחלט מקרה מוגזם בטירוף. יצא לי לעבור ליד פוסטר עם דוגמנית יפיפיה שנראתה איפשהו בגיל תיכון. כמובן שהתעכבתי להביט בפוסטר, ואז שמתי לב שהיא בכלל מפרסמת תכשיטים שנועדו לנשים יחסית מבוגרות. השאלה היא אם פרסומות כאלה פרובוקטיביות / חולצות שכאלה תופסות, או שרוב האנשים מבינים אומרים: "מה קשור", "חוסר טעם" וכו'.
    אני גם לא מבין מי אוהב נשיות מפתה בגיל 12-14. ילדות בגיל הזה אינן מיניות בעיני.

  5. יוחאי, אני מצטט מתוך "האישה העירומה" של דסמונד מוריס:

    העובדה שגוף האישה מכיל כמות גדולה יותר של שומן, היא למעשה מאפיין ילדותי מאוד, אליו הצטרפה עוד שורה של מאפיינים צעירים ששירתו אותה היטה. האבולוציה תיכנתה את הגברים הבוגרים להגן בעוצמה רבה על צאצאיהם. הצאצא האנושי, שהתפתחותו וצמיחתו איטיות מאוד, היה זקוק להגנה מצד שני הוריו כדי לשרוד. ההורים למדו לפתח תגובות עזות לגופם המעוגל והשמנמן של תינוקותיהם. תגובה זו אצל הגברים היתה חזקה עד כדי כך שהנשים הבוגרות בחרו לנצל אותה לטובתן. ככל שהאישה מפגינה יותר איכויות גופניות של ילדה או תינוקת קטנה, כך היא תעורר תגובות הגנה חזקות יותר אצל בן־זוגה.

  6. למען הסר ספק: אני לא אומר שילדות בגיל 12-14 הן מיניות כשלעצמן, אבל הדימוי של ילדה אצל אישה בוגרת בהחלט מעורר תגובה מינית.

  7. הדימוי של ילדה אצל אישה בוגרת בהחלט מעורר, אבל ילדות בנות 17-19, לא 12-14. לפחות בשבילי…

  8. אויש. כבר מזמן שאני מתכוונת לצפות ב-little miss sunshine (יושב אצלי בהארד דיסק כבר חודשיים).

    הבעיה בעיניי היא שגם לו ההורים היו מנסים לריב עם הילדים, הרי שהפצצת הטראשיוּת בחסות המדיה שמכוונת בדיוק לבני הגיל הזה היא מטורפת ובלתי נמנעת, למרות כל המאמצים האלה.

    ולראיה, למשל – בנותיו של עמיתנו לשעבר ר', שהוא ואשתו בחרו להוציא מהבית את הטלויזיה ולחנך את הילדות בבית. למרות כל זאת, הוא סיפר פעם שגם בנותיו הן חסידות גדולות של אתר ברבי.קום (ואין להם בבית בובות ברבי, בפרינציפ של הוריהן), ומעורות היטב באשפה הטלויזיונית המסחרית נוסח כוכב נולד/נולד לרקוד (אצל הסבתא והשכנים), ושלל פסטיבלי הילדים וגיבורי הנוער הריקים מתוכן נוסח מייקל לואיס (בחסות ה-DVD המושאל מחברות והורדות מן האינטרנט, לאחר שאבא שלהן נואש מהבקשות החוזרות ונשנות)

  9. יוחאי, אני מסכימה – גם אצל גברים מראה "נערי" יכול להיות מושך (עניין של טעם, כמובן), אבל מדובר ב"נערי" ולא ב"ילדותי". ובטח שלא "תינוקי" 😦 עידו, תחשוב על זה – מראה תינוקי ממש אצל אישה זה בעצם גוף מאוד שמן, וזה בכלל בכלל לא נתפס כנחשק בחברה המערבית היום. לפחות לא בעיני המפרסמים.

    שרון – ברבי שולתתתת!! 😛
    (ותראי את הסרט בהזדמנות. פשוט מעולה)

  10. את צודקת בהחלט, וגם אותי מרתיח לראות פרסומות שמציגות ילדות עם שפתיים משורבבות ועיניים מצועפות (ברוב המקרים אני תוהה אם בכלל ברור להן מה הן אמורות לשדר).

    ונכון, רשתות רבות של בגדי ילדים מציעות העתקים מדויקים של הבגדים של אמא, כולל חולצות בטן ומכנסיים נמוכים. תסלחו לי, אבל כשאני רואה ילדה בת 6 לובשת בגדים כאלה, בא לי לנער את אמא שלה ולשאול אותה על מה בדיוק היא חשבה.

  11. לי בא לנער את האמא לא בגלל שהילדה לובשת בגדים כאלה, אלא בגלל שהיא-עצמה לובשת אותם. איכס!… 😛

  12. לפעמים זה סתם חוסר מודעות/רגישות מטריד, אבל נראה לי שלפעמים, הבחירה בחולצות נוטפות שנינות(?) או בגדי כוסיות לעוללים ועוללות היא חלק מהתפיסה של הורים מסויימים את הילד כעוד שלוחה שלהם שתפקידה להקרין עליהם את המאגניבות הראויה (איזה הורים צעירים וקוליים, שיואו, הם אפילו מלבישים את הילד שלהם כמוהם). בערך כמו גאוני הוליווד השונים שמעניקים לילדיהם שמות מבריקים כמו פיילוט אינספקטור או בנג'ו. איזה יצירתי אבא? איזה גחמני ושובבי ומיוחד הוא? נכון? נכון? נכון? 😯

  13. הרגת אותי עם ה"פיילוט אינספקטור או בנג’ו"… 😆 מעולה… וכן, זה נכון. זה מזכיר לי את השמות של הילדים של פרנק זאפה: Dweezil, Diva, Ahmet ו- Moon Unit. וייז מיר.

    אגב, זה לפעמים גם פועל הפוך – האמא מקנאה בבתה בת העשרה הלובשת חולצות בטן ומכנסיים צמודים להבהיל בצבעים עזים ומתעקשת ללבוש את אותם בגדים, והתוצאה מזוויעה לא פחות.

  14. vandersister, הסיבה שבחברה המערבית מעדיפים נשים רזות קשורה גם היא לדימוי הילדותי, אבל מכיוון אחר. אני מצטט מספר אחר של דסמונד מוריס, "מבט על גוף האדם":

    עם הגיל נוטים נשים וגברים כאחד לעלות במשקל, והבטן מתרחבת בהתאם. אם הם מלעיטים את עצמם יותר מדי הם עשויים לגדל כרס, למרבה הגאווה או הצער. בימים עברו, כשמשך החיים היה קצר יותר, היתה הכרס הגדולה מקור לגאווה ולרברבנות. חברות שבטיות נהגו לפטם את בנותיהן לקראת נישואיהן, ובחברות מתועשות נהגו תעשיינים מצליחים לתלות שרשרת שעון מזהב טהור לרוחב מותניהם התפוחים. הפוריטניות הגופנית החדשה, המשתוקקת לנעורי נצח, שינתה את המצב מעיקרו. בימינו, בטן שטוחה היא צו השעה לשני המינים, בכל הגילים.

    כלומר, גם ההעדפה לבטן שטוחה קשורה לדימוי הילדותי. בקשר למה שאמרתם לגבי הגיל של הדימוי — באופן כללי, נשים בגיל 17–18 קרובות לסוף ההתפתחות המינית שלהן (לפי המדריך של מֶרְק, ההתפתחות המינית של נשים מסתיימת בגיל 19) כך שדימוי ילדותי בהכרח לא נוגע לנערות בגיל כזה. חשוב לציין גם שבדימוי ילדותי אין הכוונה לתחפושת גרוטסקית של האישה לתינוקת — אישה בחיתול לא במיוחד מושכת אף אחד, אבל סממנים ילדותיים, כמו צורת הבטן, הקול (הגבוה יותר אצל נשים) או תווי הפנים (למרות שגם כאן יש בעייתיות, משום שאידאל היופי ההלניסטי לא בהכרח כולל תווי פנים ילדותיים במיוחד) יכולים לעורר תגובה מינית חיובית.

    אגב, צריך לציין שאני נותן ציטוטים מספרים של דסמונד מוריס מחוסר ברירה. אני מסכים איתכם שהתיאוריות שלו לא מושלמות מטבען, משום שהוא זואולוג ולא אנתרופולוג (למרות שאם לא הייתי קורא את זה על כריכת הספרים שלו, הייתי משוכנע שהוא דווקא כן אנתרופולוג). אם יהיה לי זמן, אני אחפש ציטוטים מנומקים יותר (ומסוייגים יותר, מן הסתם).

  15. למרבה הצער, אני לא מסכימה עם מוריס. הוא מעלה שני טיעונים סותרים ומצדיק את שניהם באמצעות אותו נימוק ביולוגי, מה שלא נראה הגיוני במיוחד. כלומר, הדימוי השמנמן הוא סמל לנעורים ולכן הוא מושך; והדימוי הרזה הוא סמל לנעורים ולכן גם הוא מושך. לא מאוד מהימן. מעבר לזה, הטענה ש"חברות שבטיות נהגו לפטם" היא שגויה: גם בימינו יש חברות רבות שבהן נשים שמנות ומלאות הן היפות ביותר, מה שמוכיח שאידיאל היופי הוא לא נתון טבעי או מבוסס-ביולוגית בשום צורה, אלא מהווה התניה תרבותית ספציפית למקום ולתקופה, ותו לא. תאמין לי שבצורה כזאת, של "הנמקה לאחור", אפשר לתת צידוק לכל תכונת גוף ברפרטואר האנושי. שמן, רזה, ציצים גדולים, ציצים קטנים, שיער קצר, שיער ארוך, חזה שעיר, חזה חלק, וכן הלאה וכן הלאה. הטבע לא מכתיב שום אידיאל יופי, התרבות וההעדפות המשתנות שלנו הן שעושות את זה.

    ועוד דוגמונת: אידיאל יופי הנעורים הוא לא דבר חדש. ברם, בכל פעם הסימן ל"נעורים" משתנה. המראה של דוגמניות העל האנורקטיות עם העצמות הבולטות (אנורקסיה-שיק), שהוא, על פי דברים אלה, תנאי הכרחי למראה צעיר ומושך, היה מבעית אנשים לפני מאה שנים ויותר. שמנמנוּת היא שנתפסה כסמל לנעורים, בעוד שרק הזקנות והכעורות היו רזות וגרומות. במילים אחרות, בימינו בטן שטוחה היא צו השעה (בחברה המערבית בלבד) בגלל שזהו צו האופנה, והוא ממש לא הכרחי מבחינה ביולוגית. שלא לדבר על ה"הרואין שיק" – איך בדיוק מראה רזה על סף גוויעה ברעב ו/או מוות ממחלה מצביע על נעורי נצח?… ועדיין, זה הדימוי ה"סקסי" לכאורה של היום.

    אגב – וזו השאלה החשובה ביותר מבחינתי – למה אנחנו מרגישים צורך עז כל כך לנמק כל דבר שאנחנו עושים במונחים "ביולוגיים" ואינסטינקטיביים? למה אי אפשר פשוט ליהנות מהיופי של דברים ואנשים, בלי להוכיח באותות ובמופתים שזה נסמך, בצורה כלשהי, על המבנה הגנטי שלנו או על האבולוציה? יש לנו יכולת דמיון, מחשבה ותרבות אנושית – מה רע בהם? תחשוב, בימינו מרלין מונרו לא היתה מצליחה להיות ניצבת בסרטים, שלא לדבר על כוכבת. אז מה, היא פחות יפה? הדימוי הילדותי שלה היה שגוי? או שהתפיסה התרבותית של אידיאל היופי השתנתה, בלי שום קשר להתפתחות הביולוגית שלנו?

  16. עידו (התגובה הראשונה שלך) – זה נשמע ממש מעניין, כי באמת יש לגברים מעין רפלקס הגנה על נשים ואם זה נובע משם, זה מסביר הרבה דברים…

    ולעניין, vandersister:
    1. לא רק ילדים לובשים את הדברים המטופשים האלה. לפני כמה חודשים תפסתי מישהי שלומדת איתי ושאלתי אותה למה היא הולכת עם חולצה שרשום עליה "I'm not wearing any panties". לה לא היה אכפת. לא מובן לי בעליל.
    2. למיטב זכרוני, באחת ממהדורות "זבנג" של אורי פינק (כשעוד הייתי טינאייג'ר) היתה הסתכלות לעתיד ובו מאיה, הדוגמנית, עושה ניתוחים פלסטיים כדי להראות יותר דומה לבת 12, "כי זה מה שמחפשים כיום בדוגמנית." אכן נבואת זעם.
    3. הבעיה עם עולם הדוגמנות היא שהוא לא אמור לנסות לייצג את אידיאל היופי (בשביל זה יש את תחרויות "מיס [הכנס משהו מופלץ פה]"). הבנות שמופיעות בתצוגות אופנה אמורות להיות המשך לבגדים שאותם הן לובשות בצורה שמייצגת את החוש האסתטי של המעצב. אם הן רזות, כנראה שזה הקו שהנחה את המעצב. לצערי, בעקבות הקיבעון התקשורתי על אופנה כמייצג אידיאלי כלשהוא, הגענו למצב שבו בחורה ממוצעת לעולם לא תהיה מרוצה ממשקלה, כי היא "לא מספיק רזה" או במקרים קיצוניים, "שמנה כמו פרה" (ואני מצטט את אחותי הקטנה שאין לה גרם שומן מיותר בגוף). מסקרים סובייקטיביים שערכתי בין חברי ומכרי, לא מצאתי אחד שהיה מוכן לקחת כחברה את הקולבים המהלכים שמתרוצצים להם על המסלולים במילאנו, פריז, ניו יורק או טוקיו.
    4. אני לא יודע אם מרילין מונרו היתה נחשקת היום, אבל אם היא היתה מוותרת על הבלונד הצבוע (עד היום לא מבין למה לצבוע לבלונד), יש לך לפחות קול אחד בעד 🙂

  17. נו, אמרתי שהוא זואולוג ולא אנתרופולוג (תרגום: הוא לא מתעסק בתרבות יותר מדי). להגנתו, הוא כתב את שני הספרים במרחק של כמעט שני עשורים. למעשה, האישה העירומה (2004) הוא מעין מהדורה שנייה של תצפית על גוף האדם (1985).

    אבל שימי לב בכל זאת שיש כאן מאפיין משותף: פעם היתה הדשנות סימן לעושר והיום הרזון מאפיין את העשירים יותר מאשר את העניים. אולי האפיון שלנו את בני הזוג שלנו קשור בכלל ליכולת הכלכלית והפיזית שלהם להעמיד לנו צאצאים?

    כתבה ננסי אטקוף (הפעם לא אנתרופולוגית ולא זואולוגית אלא פסיכיאטרית) ב"השרדותם של היפים ביותר":

    התגובה שלנו ליופי היא פעילות אוטומטית של המוח, ולא הרהור מעמיק של האני. המוח שלנו התפתח בעזרת הברירה הטבעית לפתור בעיות גורליות עבורנו מבחינת הרבייה וההישרדות. ראיית בן זוג פוטנציאלי בריא ופורה כיפה, ותינוקות חסרי ישע כיצורים שלא ניתן לעמוד בפני קסמם, היא תהליך הסתגלותי. למרות גחמותיה של האופנה, כל התרבויות מוצאות יופי בעיניים גדולות, אפים קטנים, לחיים עגולות ואיברים זעירים של תינוק. כל הגברים והנשים נמשכים לשיער מרהיב, עור צח ומתוח, מותני אישה צרים ושרירי חזה גבריים מפותחים. היופי הוא אחת הדרכים שבה החיים מבטיחים לעצמם המשכיות, ואהבת היופי מושרשת עמוק בביולוגיה שלנו.

    ובכל מקרה, ברור שהיופי הוא תלוי הקשר ותלוי תרבות, אבל יש, כך מסתבר ממחקרים שונים (ויש החולקים עליהם) מאפיינים בסיסיים המתקשרים ליופי בכל תרבות.

    ובקשר לצורך לנמק כל דבר שאנחנו עושים במונחים ביולוגיים ואינסטינקטיביים אני יכול לענות רק בשם עצמי וזו תשובה ילדותית להחריד: כי זה מעניין.

  18. מקובל עלי לחלוטין שאהבת היופי היא דבר המשותף לכולנו 🙂 ומקובל עלי שהיום הרזון הוא סימן לעושר, אבל הקישור בין זה לבין העניין של צאצאים הוא קצת מלאכותי בעיני. ביל גייטס הוא לא חתיך עולם, אפילו בעל כרס קטנה אם זכור לי נכון, אבל אני לא מטילה ספק ביכולתו הפיזית להעמיד צאצאים וביכולתו הכלכלית הצנועה לפרנס אותם. היופי החיצוני לא ממש משחק מהבחינה הזאת. או, כמו שאמרה לי פעם חברה טובה, "מסתבר שגם אנשים מכוערים מתחתנים, עושים סקס ומקימים משפחות". וכמובן שהיופי/כיעור הוא בעין המתבונן, והעדפה אישית וכולי…

    ויש עוד עניין ששווה לחשוב עליו – בני המין האנושי מקיימים יחסי מין *ברוב המכריע של המקרים* לא לשם העמדת צאצאים אלא לשם הנאה. לעניות דעתי, זה חלק מההתניה הביולוגית שלנו, לא פחות מהעמדת הצאצאים. אנחנו אוהבים יופי באותה מידה שאנחנו אוהבים עונג, ואני הייתי מעלה את הטיעון שאנחנו מקשרים בין יופי חיצוני של אנשים לבין יכולות טובות יותר במיטה, ללא שום קשר לצאצאים. הלא כן?… לכאורה, אין שום סיבה שדוגמנית על תהיה מוצלחת יותר במיטה מאשר כל בת-חווה ממוצעת אחרת, אבל, בשפה בוטה, הכוסיות הן אלה שרוצים לזיין יותר. יופי = צאצאים, או יופי = אחלה סקס? מה דעתך?

  19. ventingmachine, ודאי שמעת את התזה לפיה עולם האופנה מבוסס על נשים רזות באופן קיצוני כי רוב מעצבי האופנה הם הומוסקסואלים, והם מעצבים בעצם לנערים צנומים, אז הנשים צריכות לדמות לנערים צנומים?… אני לא בטוחה שאני מסכימה עם זה ב- 100%, אבל אתה צודק לגמרי בזה שהמראה נכפה על הדוגמניות ולא נשאב מתוך אידיאל יופי קיים. לא סתם התחילו לקרוא להן "קולביות", וזה מאוד עצוב.

    ואני איתך בעניין מרלין מונרו 😉 אם כי דווקא ריטה הייוורת' היא כוכבת-העבר היפה ביותר לטעמי.

  20. כמו שכתוב למעלה, ההערכה ליופי היא לא חשבון נפש אלא פעולה אוטומטית. מכיוון שלא כתוב לביל גייטס על המצח "אני טחון טילים", וגם אם היה כתוב סביר להניח שלא היינו מצליחים לפענח את זה בשבריר השנייה שבו אנחנו מנתחים את היופי שלו (מחקר אחד שאטקוף מצטטת טוען שאנחנו מסוגלים לזהות יופי ב־150 אלפיות שניה), העושר שלו, שמצוי בתודעה שלנו, לא משחק תפקיד בהערכת המשיכה הפיזית שלו.

    הטענה שבני אדם מקיימים יחסי מין ברוב המוחלט של המקרים לצורך הנאה ולא לצורך העמדת צאצאים נכונה, אבל את שוכחת פרט קריטי — יש סיבה שיחסי מין מהנים כל כך, וזה לא כי הטבע במיוחד נדיב (אנחנו לא אוהבים לעשות שום דבר שלא תורם לנו, במובן הפרימיטיבי) אלא כי יחסי מין הם באופן קלאסי אמצעי רבייה פרופר. האבולוציה היא גאון, אבל לומדת ממש לאט — היא עוד לא יודעת על קונדומים וגלולות (וגם לא על חברת השפע, וזו גם הסיבה שאנחנו משמינים עד למצב חולני אם יש לנו הזדמנות). האם יופי = אחלה סקס? לא יודע. ככל שאנחנו יותר בכושר, אנחנו נהנים יותר מהסקס, ואולי גם מסבים יותר הנאה (סביר להניח שכן), אבל בסופו של דבר, ברגע האורגזמה לא ממש אכפת לנו איך הפרטנר נראה.

    מעניין לציין דבר אחר: אם אנחנו שואפים להנאה מהסקס עצמו, לכאורה היינו שואפים לראות את איבר המין עצמו, כדי שנוכל להעריך אותו. זה לא קורה. אטקוף טוענת ש"תמונות אמצע של גברים עירומים מעולם לא זכו לקהל גדול בקרב הנשים" (שם) ואני אוסיף התרשמות אישית שהפורנוגרפיה שזוכה לפופולריות הגדולה ביותר היא בד"כ זו שבה מודגם המעשה עצמו ולא תמונות סטילס של איברי המין. מה זה אומר? לדעתי זה אומר שיחסי המין עצמם שוליים מבחינה ביולוגית (אך לא מבחינה חברתית, וזו הסיבה לפופולריות של פורנוגרפיה Hardcore, כפי שהיא נקראת).

  21. המאוורר + ואנדר: אולי יעניין אתכם לדעת שעל הכריכה של "הישרדותם של היפים ביותר" מופיעה… מרילין מונרו (בביצוע אנדי וורהול).

  22. עידו – כמה דברים:

    1. גם לפני שהיו קונדומים וגלולות אנשים עשו סקס בעיקר לצורך הנאה. והיו אמצעים, באמצעות עשבי-מרפא, טכניקות ספירת ימים וכן הלאה, למניעת היריון. מה דעתך, האבולוציה יודעת שבני האדם הם תחמנים?… הלא היא יצרה אותנו עם התבונה הנדרשת להמציא דברים כאלה.
    2. אני טוענת שהנאה היא מטרה בפני עצמה, וצורך ביולוגי בפני עצמו, ואין שום צורך לקשור אותו בצורה כל כך הדוקה להעמדת צאצאים. אני לא חושבת שהאבולוציה היא גאון, והטבע הוא חכם, וכן הלאה: הטבע פשוט קיים, והאבולוציה פשוט מתרחשת, וכל התכונות של חוכמה, יכולת תכנון וכוונות כאלה או אחרות הן תכונות שאנחנו, בני האדם, משליכים עליהם. למה צריך להפשיט את כל מעשי המין האנושי לקיום בסיסי פרימיטיבי? התפתחנו לא רק כיצורים מתרבים ומזדיינים, אלא גם כיצורים תבוניים. למה אתה מניח שפריון אינטלקטואלי, יכולות המוח ולא רק יכולות הגוף, הם לא פקטור חשוב בחיים שלנו, וצורך ביולוגי כמו כל יתר הדברים שאמא-טבע העניקה לנו?
    3. "אם אנחנו שואפים להנאה מהסקס עצמו, לכאורה היינו שואפים לראות את איבר המין עצמו, כדי שנוכל להעריך אותו" – למה? זין גדול שווה מין טוב? ממש לא. ווגינה גדולה שווה מין טוב? גם לא. גברים מעדיפים להסתכל על ציצים. זה איבר מין משני, לא ראשי. הגודל שלהם משנה משהו?…

    בקיצור, נראה לי שלא נסכים על הטענה הבסיסית – "יחסי מין הם באופן קלאסי אמצעי רבייה פרופר". בעיני זה לא נכון. אנחנו עושים סקס כי כך מעמידים צאצאים, אבל גם כי כך אנו יוצרים קשר אוהב זה עם זה, זוכים למגע והחום האנושי שאנחנו זקוקים לו, קושרים קשרים חברתיים/זוגיים, מייצרים בגופנו חומרים שונים שמועילים לבריאות שלנו, ושואבים הנאה. לימדו אותנו שמותר לקיים יחסי מין רק בשביל להעמיד צאצאים – אבל זו תפיסה שמקורה בהשקפת עולם דתית מחמירה שאוסרת על הנאה ממין (ומהרבה דברים אחרים). היום נשארה לנו רק הירושה של "הטבע מסדר את זה כך שנוכל להעמיד צאצאים, וכל היתר נובע מזה". אני מסכימה שזו דרך להעמדת צאצאים. אבל לא רק. יש עוד דברים, שהם – לעניות דעתי – טבעיים לא פחות, ואין סיבה לא להתייחס אליהם ככאלה.

  23. אם כן, בואי נסכים לא להסכים. ובכל זאת:
    1. אנשים תמיד קיימו יחסי מין לצורך הנאה. אני טוען שההנאה בקיום יחסי מין נובעת מהצורך להתרבות.
    2. כמובן שהאבולוציה לא "גאון" כמו שכוח המשיכה לא גורם לשום דבר "לרצות" ליפול מטה, או למפלס המים "לרצות" להשתוות.
    3. זו בדיוק הנקודה — אם אנחנו מתרכזים באיברים משניים כמו השדיים, הרגליים והפנים, כנראה שאנחנו מחפשים משהו מעבר לסקס טוב. אגב, את צודקת לחלוטין שלקשר הרגשי יש חשיבות מכרעת במשיכה הבין־אישית, וזו התפתחות מעניינת מבחינה אבולוציונית — קופים אינם נוטים למונוגומיה.

    וסקס אכן מועיל לבריאות. הוא מהווה אימון טוב, גורם ליצירת סרוטונין (בין השאר) ואפילו טוב לעור הפנים.

  24. מעניין. את התגובה שלי (vm) אני לא רואה…
    נו שוין.

  25. ventingmachine, בוודאי שאתה רואה את התגובה שלך! הנה היא שם למעלה, לפני 7 תגובות! רואה? 🙂

    עידו – אכן, נסכים שלא להסכים, ואולי גם לקופים יש חיים רגשיים מעניינים אבל בקשר לא מונוגמי 😉 הם מאמינים בקומונות, החבר'ה. ברווזים לעומת זאת כן מקיימים קשרים מונוגמיים: האם אנחנו קרובים יותר לברווזים מאשר לקופים?…

    למעו הסר ספק, אני צוחקת. אין צורך להתייחס לשאלת הברווזים. אלא אם אתה ממש חובב ברווזים ורוצה להרחיב בנושא 🙂

  26. לא במיוחד, אבל בהתחשב בכך שאנחנו חולקים חצי מהגנום שלנו עם בננות ו-75% ממנו עם תולעים, לכי תדעי מה תמצאי בברווז הקרוב למקום מגורייך.

  27. LOL 😀

  28. הלוואי שפיילוט אינספקטור ובנג'ו היו יצירי מוחי הקודח. ממש יש ילדים שמסתובבים עם השמות האלה בהוליווד. וגם יש אחד שקוראים לו Audio Science. אם זה ימשיך ככה, זה רק עניין של זמן עד שיגיע תינוק בשם וואט דה פאק, שיעסוק בהפלקה עצבנית לפעוטות האומללים האלה בחצר בית הספר הפרטי. 😈

  29. ל-TNT היה לפני כשנתיים קמפיין שבו דוגמנית שנראית בערך בת 14 רוכבת על סוס מעץ, שמצוי בין רגליה, וכל מבטה אומר "דפוק אותי". כבר רכשתי בזמנו צבע שחור ובנזין, והייתי סנטימטרים ממסע טרור, שלבסוף לא התממש. מאז, כל פעם שאני עובר ליד חנות שלהם מתחשק לי לתלוש את הפוסטר הזה.

  30. כדרלעומר, אני זוכרת את הקמפיין ההוא. זה באמת היה מחליא.

    ההיא – יש חוק בנורווגיה, אם אינני טועה, שמגביל את מספר השמות שאפשר לתת לפעוטות, אולי צריך גם אחד כזה בהוליווד? או לפחות איזה בית דין לענייני בחירת שמות לתינוקות?… "צר לי, מר וויליס, אתה לא יכול להעניק לבתך את השם 'אשטון קוצ'ר סאקס'. אם אתה מתנגד, תוכל להגיש ערעור לבית המשפט העליון"

  31. במקרה של ברוס אולי אפשר להקל, בכל זאת, הילד צריך להרגיש בנוח בקרב אחיותיו טלולה, שמועה וגששית. :mrgreen:

  32. וממתי "סורי" זו "נסיכה" בעברית?

  33. שמעתי איזה הסבר לפיו "סורי" זה בעצם עיוות של "שרה", אשת אברהם, ושמשמעות המילה "שרה" היא "מושלת" או "שליטה", ומכאן שזה איכשהו קשור גם לנסיכה או השד יודע. נשמע קצת מטורלל. מצד שני, טום קרוז הוא סיינטולוג נלהב, וזה כבר אומר הכל. אנשים שבוחרים לתת את מיטב כספם לאנשים אחרים שאומרים להם מה לעשות, מה לומר, מה ללבוש, מה לאכול, מה לחשוב, לא לשאול שאלות, לא להטיל ספק בשום דבר ואיך לקרוא לבת שלהם, וכל זה על בסיס תיאוריה חייזרית כלשהי – כנראה שצריך להגיד תודה שלילדה קוראים רק "סורי" ולא משהו כמו 0854/A/$$#****

  34. נדמה לי שנטען באיזה מקום שהמקור הוא השם שרה, as in שרה אימנו שכנראה קודמה לדרגת נסיכה על הדרך.
    מצד שני, אני ניזונה ממקורות מפוקפקים.
    טוב, לא אמרתי כלום.
    :mrgreen:

  35. היי! ג'ינקס, או מה שלא אומרים כששני אנשים אומרים בדיוק אותו דבר באותו זמן. או בהפרש של דקה ו-11 שניות.

  36. אנו מפגינות יכולות טלפתיות מתקדמות 😀

    או שיש לי (או לך?) פיצול אישיות כמו ב"מועדון קרב" 😯

  37. לפי ויקיפדיה, גם בפרסית זה לא ורד אדום אלא אושר. וביפנית זה כייס.

  38. אולי הם מנסים להשיג לה אזרחות סורית של כבוד.

  39. חחח פוסט מצחיק


כתוב תגובה לעידו לבטל

קטגוריות