פורסם על ידי: vandersister | אפריל 19, 2007

הייאוש נעשה יותר נוח

וגם יש טלוויזיה מצוינת, ויותר סרטים, והרבה פקיסטנים והודים וערבים ותיירים ורכבת תחתית משהו-משהו. איפה? בלונדון! ממש כמו חווה אלברשטיין, גם אני נוסעת לי מחר בבוקר לכמה ימים של טיול מאולתר בעיר הגדולה והמקסימה הזו. אז איעדר לי מהארץ (ומהבלוג) לזמן מה, תזכרו בבקשה להשקות את העציצים הווירטואליים עד שובי. אני באמת אוהבת את לונדון, ומקווה שהיא לא תתן לי סיבה לשנות את דעתי החיובית עליה בטיסה הנוכחית.

מה שכן, יש סיכוי לא רע בכלל שדעתי החיובית (?) על האבטחה בשדות התעופה תשתנה. הבנתי מחברות וחברים שנסעו לחו"ל לא מזמן, שיש תקנות חדשות שאוסרות על הכנסת נוזלים לשדה התעופה. בקבוקי מים, מיץ, שמפו, קרם גוף, הכל מוחרם. ואילו אני ידועה בחיבתי הגדולה למים; אני צורכת אותם מדי יום, ובכמויות די גדולות. רכשתי את ההרגל המגונה הזה בגיל מאוד צעיר, קשה לי לשבור אותו. תגידו, "הרי בזמן הטיסה הדיילות החינניות מחלקות מים ושאר נוזלים חיוניים לציבור הטסים". נכון, רק שהן מחלקות אותו בכוסיות פלסטיק זערוריות שהיו מספיקות לכמה לגימות צנועות של אוגר סיבירי. לצרכנית מים כבדה שכמותי, זה פשוט לא מספיק. אפשר, טכנית, להציק לדיילות שוב ושוב כדי לקבל לגימת מים, אבל אני לא אוהבת להציק לאנשים, ואני גם לא אוהבת תקנות שכל שביב של היגיון הוא מהן והלאה. כך לדוגמה, אם שכחתם במקרה פינצטה או משייף ציפורניים בתיק האישי, יחרימו אותו מיד המאבטחים הנמרצים אחרי שיקוף התיקים. ואז תעלו למטוס, מאובטחים מכל הכיוונים, ותקבלו ארוחה קלה עם סכין ממתכת. שהיא, כידוע, הרבה פחות מסוכנת מפינצטה. אנשים כבר נהרגו מדקירות פינצטה, ולנו האבטחה חשובה יותר מכל.

רוצים עוד דוגמה? בבקשה. האם הרוחנית שלי לענייני בלוגים, שרון דה-לה בלוג סריגה*, מספרת כי פעם החרימו ממנה צמד דיילות זועמות זוג מסרגות מעץ, לאחר שווידאה שמותר להעלות אותן לטיסה על פי התקנות. ברם, מסתבר שלכל חברת תעופה יש תקנות משלה. בחברת תעופה א', מסרגות מעץ הן אמצעי לייצור סוודרים; ואילו בחברת תעופה ב', מסרגות מעץ הן איום טרור בינלאומי ממדרגה (או מסרגה) ראשונה. בקיצור, אמסור בהכנעה את מסרגותיי, פינצטותיי ובקבוקי מימיי לאבטחה, ואציית לתקנות המחמירות של חברות התעופה, שמיועדות לשמור על חיינו. ואז במטוס יתנו לי נשק אוטומטי עם לוגו של "בריטיש אירווייס".

*שרון, יש לך יותר מדי סריגה בבלוג בזמן האחרון. את לא יכולה לדבר פעם על עניינים אקטואליים?…

😉


Responses

  1. בפרנקפורט החרימו מהנוסעים כל דבר שאפילו הזכיר שפיץ. סמוך לעלייה למטוס ניצב לו דוכן של הדיוטי פרי, ובו בין היתר אולרים שוויצריים. כי אלו הרי לא מסוכנים.

    והכי חשוב, נסיעה טובה!

  2. אם כבר לדקור מישהו, אז לפחות באולר שוויצרי משובח 😉
    ותודה! 🙂

  3. אכן בעיה, ועוד יותר בטיסות ארוכות, שבהן ממש חשוב לשתות (וגם לקום למתוח את הרגליים, אגב) בגלל האפקט המייבש של האוויר הממוזג במטוס.
    אני לקחתי בטיסה האחרונה בקבוק מים מינרלים ריק קטן, וכשלא היה לחץ על הצוות, ניגשתי למטבחון או מה שזה לא יהיה ואמרתי להם, אקסקיוז מי, איי הב טו דרינק א לוט ביקוז אוף א מדיקל פרובלם (מה שנכון לחלוטין). קוד יו פוסיבלי לט מי פיל אפ מיי בוטל? ונורא התנצלתי על ההפרעה.
    אח"כ כבר התביישתי ומילאתי בשירותים. 😯 אם כי הבושה נבעה בעיקר מהעובדה שבשלב הזה כבר תייקו אותי תחת הקרייזי וומן אין סיט 3D, אחרי שהתעננינתי אצל איש צוות האם בחלון אמור להיות חור קטן כזה.
    😳
    תבלי בלונדון!

  4. אכן. כי הכי כיף לסרוג כשחם – תענוג לסרוג כשמזיעים בידיים!

    שתהיה נסיעה מצויינת ושלא יתייגו אותך ב- do not fly list של הבריטים בגלל קרם ידיים!

  5. אחד הטקסים הקבועים שלי בטיסות, הוא להתעורר (אני נרדם עוד לפני שממריאים), צמא כמו הלך במדבר, ולבקש מיץ תפוחים מהדיילת הטרוטה, שנעלם תוך שניות, בשלוק אחד. השלב הבא בטקס הוא התמודדות עם מבטי סגל השירות של הטיסה, כאשר אני מבקש עוד כוס (ואולי גם עוד אחת אחרי זה) כדי להרוות את צמאוני 😮


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: