פורסם על ידי: vandersister | אפריל 15, 2007

ה"שיילך לעזאזל" היומי

במדינה הזאת, בכל יום – לפחות פעם אחת ביום – יש לכל אדם סיבה לומר "שיילך לעזאזל". או "שתלך לעזאזל", אין שום יתרון לבני מגדר זה או אחר. כולם הולכים לעזאזל, מסיבות שונות, במרווחים סדירים.

והפעם העניין הוא בזה, שאני חולה. כבר מסוף השבוע שעבר אני סובלת מכאבים שמקורם לא לגמרי ידוע בינתיים, והרופאה שלחה אותי לבדיקות דחופות (שכמובן אפשר לערוך רק ביום ראשון, כי אין תורים ולא עובדים בימי שישי ובלה בלה בלה תסבלי בשקט). העברתי את הסופ"ש על משככי כאבים מאסיביים, והבוקר הייתי צריכה להגיע למרפאה כדי לעשות סוף סוף את הבדיקות. היות שקשה לי ללכת במצבי הנוכחי, הזמנתי מונית.

עכשיו – חשוב להדגיש – הבית שלי נמצא במרחק 5 דקות נסיעה מהמרפאה. 5. זה כלום. המרחק הוא קצרצר. ברם, ידוע לי שיש מחיר קבוע לנסיעה בתוך העיר, והייתי מוכנה לזה. בעיר הזאת, על כל יתר חטאיה, המחיר גבוה בצורה שערורייתית. אני לא אחשוף את שם העיר, בואו רק נגיד שהשם מתחרז עם "פתח-שמיקווה". בנוסף, אם המחיר הגבוה מלכתחילה לא מספיק, כבר קרה לי לא פעם שהנהגים "עיגלו" מחירים לטובתם, ניסו לגבות מחיר גבוה מהקבוע במחירון, ובכלל ניצלו את כושר ההמצאה שלהם כדי להפיק כל מיני דרכים לסחוט ממני עוד שקל או שניים בכל נסיעה. רק שקל או שניים, תגידו, לא עניין גדול. נכון. רק שזה השקל או השניים שלי. לא שלהם. כשמגיע, אני משלמת. כשגונבים ממני, אני אומרת "שיילך לעזאזל".

והבוקר, הנהג הגדיל לעשות: מבלי שביקשתי, הוא הפעיל מונה. אמרתי בלבי "נחמד מצידו, הוא וודאי יודע שזו נסיעה קצרצרת, אז הוא מפעיל מונה כדי שלא אצטרך לשלם את מלוא המחיר". אלא מאי? האיש נכנס לכמה סימטאות צדדיות מיותרות לחלוטין בדרך, האריך את הנסיעה שלא לצורך, ובסוף המחיר יצא גבוה יותר מזה של הנסיעה הרגילה. וכדי להוסיף חטא על פשע, את המחיר, שהיה 18.20 ש"ח, הפך הנהג על דעת עצמו ל- 19 ש"ח, יענו – העניק לעצמו טיפ. האמת, על סחטנות כה מפוארת באמת מגיע צל"ש. היה צריך כבר לעגל ל- 20, למה לא? אנשים חולים וממהרים לבדיקות, הם לא יתחילו להתווכח.

ובאמת לא התווכחתי. לא רק כי אין לי כוח להיכנס לוויכוחים הקטנוניים האלה מלכתחילה, אלא כי אם האדם הזה לא מתבייש בעצמו על מה שהוא עשה (ובוודאי עושה לעוד הרבה אחרים), שום דבר שאני אומר לא ישנה את זה. וגם את כספי לא הייתי מקבלת בחזרה, כי הוא היה ממציא לי איזשהו תירוץ עלוב מדוע הסכום לגיטימי לגמרי – משהו בסגנון "אתמול העלו מחירים, גיברת/לא, זה נסיעה מיוחדת, כי זה למרפאה/זה מה שכתוב במונה, זה לא אני החלטתי/ההורוסקופ שלי אמר שהיום מגיע לי עוד שקל על כל נסיעה". תמיד יש איזה הסבר שבדרך כלל מלווה בהרבה נפנופי ידיים עצבניים.

בקיצור, נהג יקר מהעיר פתח-שמיקווה, אני מקווה שתשתמש בשקלים שסחטת ממני בתבונה, ותשקיע אותם בצורה שתשתלם לך. למשל כדי להקים תחנת מוניות משלך. הנה הצעה לשם עבור התחנה: מוניות "מחיר הוגן זה לפרייארים". אה, וכמעט שכחתי: לך לעזאזל.


Responses

  1. לפחות הוא ידע את הדרך. יותר מדי פעמים בזמן האחרון, אני זוכה להדריך את נהגי המוניות.

  2. אויש. איזה חצוף! ❗

    אבל העיקר הבריאות! החלמה מהירה מותק!

  3. 👿 ארררררר.
    וכמובן, אלה ששעושים סלטות באוויר בשביל להוציא ממך כסף שלא כדין, הם בדיוק אותם טיפוסים שמתמלאים חרון קדוש כשאת מסגירה את חשדך שמשהו לא ממש בסדר. "גיברת, את חושבת שאני צריך את הכמה שקלים שלך?". אוי לי, איך פגעתי בציפור נפשך העדינה והאלטרואיסטית. 😕
    את השעור הכי מרענן שלי בלוגיקה מעשית קיבלתי מנהג שהסביר לי ולנוסעים זועמים אחרים (שאיימו להתלונן עליו) שאין טעם להתעצבן, כי "כולנו יהודים". מה חבל שהההתפעמות הלאומית ששטפה את המונית נקטעה באיבה כשנוסעת עצבנית דרשה לדעת מה אם היא לא יהודיה. אז נסתתמו טענותיו.
    החלמה מהירה…

  4. אגב, יש לי תחושה משונה שאותו פלח מאוכלוסיית הנהגים – הוא ונשותיו וטפיו – מורכב מאותן נשמות עדינות שנוהגות להציב את עגלתן לא מאחוריך אלא לצידך בתור בסופרמרקט (תוך דחיפה אגבית של העגלה קדימה, עקב בצד אגודל, במרווחים של עשרים שניות) בציפיה לרגע בו תיזכר ששכחת את הפרילי ותפקיר את העמדה.
    טוב, אי אפשר לבוא בטענות לאנשים עסוקים שעוד חייבים להספיק כמה דברים היום, כמו להדחף למעלית של הקניון/אוניברסיטה/בנק לפני שהעומדים בתוכה יספיקו לצאת.
    אין כמו מרפקני-העל האלה כדי להוסיף צבע לחייך. בעיקר שחור וסגול מתחת לצלע השלישית מימין.

  5. רק בריאות, ואן דר גראף.
    וחוצמזה, לטענתך פתח-שמיקווה באמת קיימת? ויש בה אפילו מוניות? זה אייטם רציני.

  6. ההיא – לא רק שהחצופים מתחילים את ענייני ה"כולנו יהודים", הם גם מוסיפים לפעמים הערה מסוג "מותק, הכי חשוב שתמצאי לך חתן טוב" ודברים מרנינים כאלה. נו באמת, מה אני מתעסקת בזוטות כמו כסף, כשאפילו חתן אין לי. 👿

    לרמן – ודאי שפתח-שמיקווה קיימת – היא נמצאת במרחק 20 דקות נסיעה מרמת-גג 😉

    ותודה רבה לכל מאחלי ההחלמה: נראה שזה עובד! אז תמשיכו… 🙂

  7. טוי טוי טוי, העיקר הבריאות. אז על מנת לשמר את המצב: תה עם לימון. עם אפשרות לעוף שכובס עד שאפשר להשתמש בו בחדר ניתוח כמפית סטרילית.
    (אני עם חוכמה פולנית עתיקה לא מתווכחת).

  8. או, זה סקופ.
    כנראה שקיומה של העיר 'פתח שמיקווה' הוא המקור לשמועות הזדוניות שמסרבות לגווע בדבר קיומה של עיר בשם 'פתח תקווה'.

  9. החלמה מהירה!!!

  10. אני תמיד מאחל לכל אלה שיוציאו גם את מעט השקלים שהצליחו להוציא ממני ב"חצי מרמה" על תרופות.

  11. נהגי מונית זה עם אחר.
    כשהנסיעה על מחיר קבוע הם ייסעו כמו משוגעים, יחתכו, יעקפו, העיקר לחסוף זמן ודלק.
    אך שהנסיעה היא על מונה פתאום הנהגים העצבניים נעשים מאוד רגועים, נוסעים 50 על בין-עירוני בינתיים שכולם עוקפים אותם.
    ככה זה אנחנו הישראלים,
    קומבינטורים.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: