פורסם על ידי: vandersister | אפריל 6, 2007

במדינת הגמדים

שני אחיינים לי. האחד בן כשלוש וחצי, השני בן שנתיים. השניים חברים מאוד טובים, כלומר מתווכחים ללא הרף ורודפים אחד אחרי השני בכל הבית בשאגות פראיות. כל דבר שאחיין א' אומר, אחיין ב' חייב לחזור עליו, בקול רם יותר, ואחיין א' חייב מייד להשיב לו כגמולו וחוזר חלילה, עד שאחד ההורים משני הצדדים, או סבא וסבתא, מתערבים ומנסים להסיח את דעתם עם אמירות כמו "מי רוצה שוקולד?". טקטיקות נוספות כוללות את נוסח ההסבר הרציונלי, כדוגמת "אם תצעקו, הג'ירפה תבכה" או  נוסח ההפחדה הבלתי מבוססת בעליל, לאמור "אם לא תהיו בשקט יבוא הנמר ויאכל אתכם".

וממש כמו שלדרבי חוקים משלו, כך גם הארוחות עם הזאטוטים הפכו למעין ספירה עם חוקים משלה ונופך ייחודי הדורש תשומת לב וריכוז מקסימלי. כך בערך נשמעה השיחה הערב סביב שולחן האוכל:

סבתא: "מי רוצה שניצל?"
אחיין א': "אני!"
אחיין ב': "לא, אני!"
אחיין א': "אני!!!"
אחיין ב': "אנייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!"
סבתא: "הנה, יש לשניכם שניצלים!! יש שניים! הנה!"
(רגע של דממה וקולות לעיסה)
אחיין א': "אני צמא. אני רוצה מיץ."
אחיין ב': "גם אני רוצה מיץ."
אחיין א': "אבל אני קודם."
אחיין ב': "אני גם קודם!"
אחיין א': "אמאאאאא!!"
אמא של אחיין א': "הנה, לשניכם יש מיץ ושניכם שותים יפה, נכון? רק אל תצעקו כי דודה כבר כועסת".
(דודה זו אני. בכלל לא כעסתי. לא היו לי גם כוונות לכעוס. אבל העיקר שישתו בשקט)
אחיין ב': "עכשיו אני אשיר 'מה נשתנה'".
סבא (בזריזות, כדי למנוע את האסון המתקרב): "אולי שניכם תשירו לנו יפה כמו בגן?"
אחיין ב': "מה נשתנה…"
אחיין א': "הלילה הזה…"
אחיין ב': "מכו-או-ל ה-לי-לות…"
אחיין א': "אינעל אבוק!"
(דממה קלה משתררת סביב השולחן. כולנו תוהים אם זה מה שהילד למד לשיר בגן במקום "מה נשתנה".)

אחיין ב' (בניסיון להדביק את הפער): "אינללה בובו!"
אמא של אחיין ב': "לא יפה ככה לדבר. הנה, דודה נעלבה".
(לא נעלבתי. למה שאני איעלב? אבל בסדר, לצורך העניין אני נעלבת)
אחיין א': "בוא לשחק בסלון."
אחיין ב': "טוב."
(שני הגמדים מתרחקים בריצה קלה. היושבים סביב השולחן מתנשפים קלות מהמאמץ ומנסים לחזור לשגרה. ואז סבתא עושה את השגיאה הפטאלית)
סבתא: "אתם משחקים יפה, נכון?"
(זהו. הלך עלינו)
אחיין א': "אני משחק יפה!"
אחיין ב': "אני משחק יותר יפה!"
אחיין א': "אני יותר!!"
אחיין ב': "אני יותר!!!!!!!!"

סצינת הסיום: סבתא שועטת לכיוון הסלון עם שוקולדים. ועל זה נאמר בלעז:

 If you can't beat them, feed them.


Responses

  1. אנייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!

  2. אני יותר!!!!!!!!!!! 😛

  3. I never loughed so much from a blog, you are very tallented
    😉


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: