פורסם על ידי: vandersister | אפריל 3, 2007

פרפטום מובילה

מעלילות שולחן הסדר (וארוחות משפחתיות בכלל):

אמא: "קחי לך קצת סלט".
אני: "לא, תודה".
אמא: "למה? הסלט מאוד טעים".
אני: "תודה, אני לא רוצה".
אמא: "את לא אוהבת סלט?"
אני: "אני מאוד אוהבת סלט, רק לא רוצה כרגע".
אמא: "חשבתי שאת אוהבת סלט. תמיד אהבת סלט".
אני: (עצבנית קלות) "גם עכשיו אני אוהבת סלט, רק שלא בא לי סלט בדיוק עכשיו".
אמא: "את בטוחה שאת לא רוצה סלט? אולי תקחי קצת בכל זאת?"
אני: "אני לא רוצה סלט!! עזבי אותי עם הסלט כבר!!"
אמא: (נעלבת) "לא צריך… חשבתי שתרצי סלט, אז הצעתי, לא צריך לצעוק עלי…"
אני: (אנחה כבדה) "סליחה, אני לא צועקת. אני פשוט לא רוצה סלט כרגע".
אמא: "למה? הסלט מאוד טעים".
אני: "אאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההההההההה"


Responses

  1. מעשה דומה היה אתמול:

    "הינה… הגפילטעפיש בידיוק כמו שאתה אוהב"
    "אני לא סובל גפילטעפיש, בחיים לא אכלתי את זה ואני לא אוכל"
    "אבל אתה אוהב"
    "אני חושב שאני זוכר מה אני אוהב ומה לא"
    "אני בטוחה ששנה שעברה אכלת"
    "את טועה, לא שנה שעברה, ולא לפניה"
    "אז אתה לא רוצה חתיכה?"
    "את יכולה לשים לי על הצלחת בשביל ההרגשה הטובה שלך, אבל אני לא אגע בזה, יש לי בעיה לאכול משהו שמסתכל עליי…"
    "אז אתה תאכל?"
    "לא, אין סיכוי"
    "חבל, הכנתי את הגפילטעפיש בידיוק כמו שאתה אוהב"
    (לחזור מההתחלה)

  2. וחשבתי שרק אני צריך לעבור את זה 😀
    כל שנה אותו דבר, רק שאצלי זה עם המרק שמשום מה בפסח נוטה להכיל כדורי חנק לא ברורים.

  3. כמה טוב שיש מסורות יהודיות מחממות-לב שלא מרפות מאיתנו ויהי מה 🙄

  4. למזלי, הסדר השנה עבר ללא אירועים טראומטיים מעין אלה. בעצם, אפילו לא קיבלתי את המיגרנה שמופיעה אחרי כל חג משפחתי… מפתיע. 🙂
    חג שמח!

  5. הקטע הזה חוזר גם אצל אמא שלי. אבל בפסח הזה היא היתה עסודה מדי בשביל הקטעים האלה. וחוץ מזה, המטפלת הרומניה של סבתא עשתה את אוב האוכל…

  6. יוחאי, הכי טוב. עבדים היינו לפרעה במצרים ועכשיו עבדים נהיה לסדר בארעא דישראל? עדיף שאנשים אחרים יבשלו בשבילנו (והעומס המטורף במעדניות לפני כל חג רק מוכיח שהרבה שותפים לתזה שלי).

  7. אצלנו אין דברים כאלה.

    [שולחן הצמחונים]
    עוד מרק [עוף]? מישהו? צלי? בקר? טלה? עוף? ארטישוק ממולא [בשר]? דג חריף? דג מתוק [געפילטעפיש]?
    אפילו עשיתי שניצל בשביל הנכדים המפונקים 🙂
    נשארו לנו פטריות! רוצים? [ממולאות בבשר]
    הכל נשאר, יש עוד מלא מהכל, רק תגידו ונביא עוד.

    יש עוד תפוחי-אדמה?

    לא, זה נגמר…

  8. נו, ואצלנו בסדר, אני הייתי הפולניה הבלתי-נלאית שקשקשה לכולם בשכל עם "נו, זה נורא טעים. תאכלו קצת. נו, באמת!"

    וזה אחרי שהתברר לי (לא הזהירו אותי!) שחצי מהיושבים לשולחן הסדר הם אידיוטים חסרי שכל וחוש טעם שמעדיפים עוף מיובש על פני בשר אדום טעים ונימוח, ואני שהתבאסתי קשות מזה שהשקעתי כ"כ הרבה בבישולים, ניסיתי לגרום להם לאכול קצת על אפם ועל חמתם. כשלתי. המקרר שלי מלא שאריות.

  9. היה לי קטע דומה עם אבא שלי בליל הסדר. לא מבינה איך אנשים מרשים לעצמם להסתכל לתוך צלחות של אחרים, אפילו משפחה..

    מעצבן.

  10. שרון… אני צריך להכיר אותך לדודה שלי. אתן תהיו מאוד מרוצות ביחד 🙂

  11. פרפטום מובילה. צמד המילים הזה רודף אותי בשבוע האחרון

  12. היה איזה בית ספר בפולניה שלימד את כל הדודות להתנהג ככה?
    זה קופי אותו דבר אצלי. זה נראה לי מדבק.
    ולמה לעזאזל עדיין יש אנשים שאומרים פולניה ולא פולין?


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: