פורסם על ידי: vandersister | מרץ 30, 2007

מהפכה בתחום הקניות בסופר! קבלו את השיטה שתשנה את חייכם!

זה עתה שבתי מהסופר-סל הקרוב למקום מגוריי, ובאמתחתי לא רק ירקות, מיץ תפוזים, דג מעושן והמוצר הבלתי נמנע במבצע שאם קונים את הזה אז מקבלים את ההוא – אלא גם עצבים ארצישראליים משובחים. והרבה.

ומעשה שהיה כך היה. מילאתי את סל הקניות שלי בכל טוב מהמדפים השונים, וצעדתי בניחותא לקופה, שם עמד תור קטן אך נאמן של אנשים. על הרצפה לפני הקופה, היתה מונחת שקית מיותמת עם מוצר או שניים בתוכה. אבוי, אמרתי בליבי, ודאי מישהי/ו שכח פריט כלשהי ושעט להביא אותו בטרם יתקדם התור. קורה לכל אחד, לא נורא. והנה הגיעה אישה צעירה ובידה שקית עמוסה, הניחה את שקית ב' ליד שקית א', ואז פנתה אלי ואל האיש שעמד איתי בתור ואמרה "זה שלי, אני פה בתור". ואז ראיתי שבידה של אותה צרכנית נבונה ישנו פתק ירוק; היא נעצה מבט בפתק לשניה, ואז נעלמה שוב בין המחלקות כששקיותיה נותרות מיותמות ליד הקופה. תוך דקתיים שבה ובידיה שתי שקיות עמוסות בכל טוב. קצת הרבה בשביל לשכוח פריט אחד או שניים, חשבתי לעצמי.

העניין נמשך. תוך כדי ההמתנה שלי שם, כשהתור מתקדם לו לאיטו, הצרכנית הנמרצת באה והלכה, ובאה והלכה, ומשקית אחת קטנה ומבוישת הפך סך קניותיה לערימה גאה של שקיות שופעות. במילים אחרות, האישה עלתה על פטנט גאוני! רוב האנשים – תמימים שכמותם – נוטלים עגלה או סל, אוספים את המצרכים ואז באים לקופה כדי לשלם. אלא מאי? הרבה יותר שווה *קודם כל* לתפוס את המקום בקופה, ורק *אז* ללכת ולערוך את הקניות! כך חוסכים זמן המתנה יקר! אז מה אם זה לא הוגן כלפי יתר האנשים הממתינים בתור? אגב, התור שלי כבר הגיע כשהיא סיימה את השעטות שלה הלוך וחזור. התחלתי כבר להניח את המצרכים שלי על המסוע כשהיא נדחפה וציינה שוב "עכשיו התור שלי". ניסיתי למחות, ואמרתי לה שזה ממש לא לעניין. "מה יש??" אמרה הפקאצה, "עיכבתי אותך??" כן, אמרתי לה, מה גם שזה לא לעניין לערוך את כל הקניות שלך תוך כדי שמירת תור. קודם קונים, אחר כך הולכים לקופה. "טוב טוב", עיקמה הפקאצה את אפה, "למה מה, את מנהלת פה את התור? לא חבל לך להתעצבן ביום שישי? תהיי יותר נחמדה, יהיה לך יותר נחמד".

ביליתי את הדקות הבאות, כשה – Road Runner בצורת אדם הזו מסדרת את קניותיה על המסוע בידיים עטויות ציפורניים צבועות להתפאר (לבבות קטנים וחמודים בזהב על רקע בורדו), ומחייכת כאילו זכתה בתחרות מיס יוניברס לפחות. כמובן שאחזה בי תשוקה בלתי רגילה לתלוש את שערותיה המחומצנות בזו אחר זו, אבל אם הייתי עושה את זה, לא הייתי נחמדה וגם לא היה לי יותר נחמד. נכון? פקאצתי היקרה, תחמנות היא מידה מגונה. תחמנות ואז לעג כלפי האנשים שתחמנת היא מידה מגונה עוד יותר. ואני מודיעה לך שאם אי פעם אתקל בך שוב בתור – בסופר, בקולנוע, באוטובוס, בשירותים – אני הולכת ללחוץ את ידך (עם הציפורניים המקסימות כמובן) בחום, ולהודות לך על שגיליתי לא רק שיטה מבריקה לעריכת קניות, אלא גם שאני בעצם פיזית יותר גדולה ממך, ובפעם הבאה אני פשוט אגיד לך שפספסת את התור, ואמשיך להניח את הדברים שלי על המסוע. מה תעשי לי? תשרטי אותי עם לבבות קטנים מזהב?

אגב, נכנסתי לסופר מלכתחילה כי הייתי צריכה רק בטריות.


Responses

  1. היא לא היחידה, זה קודם כל. ובפעם האחרונה שפגשתי מישהי כזו, פשוט לקחתי בעדינות המקסימלית את הדברים שלה מהמסוע, הנחתי אותם על הרצפה והמשכתי בשלי.

    ואני רוסי די גדול מימדים, אז אפילו לא מתווכחים איתי בד"כ…

  2. לא נתקלתי בתופעה, אבל אני הייתי מזיז בעדינות את השקיות לצד התור ונותן לו להמשיך להתקדם. או שאפשר פשוט להגיד שהמקום שלה בתור נשמר בדיוק כמו ברגע שהיא תפסה אותו — אחרון.

  3. כן, אבל אתם גברים גדולים וחזקים 😉 וסביר להניח שאיתי היא היתה מקימה קרב צעקות… בקיצור, אני שפנה חסרת חוט שידרה. איפה יש קורס לאסרטיביות?…

  4. תופעה מוכרת. צריך לא לפתוח את הנושא לדיון – לשים את הדברים ולהגיד לה שתמתין לסוף התור, כמו בקופת חולים…

  5. בפעם הבאה שאת הולכת לסופר קחי לום.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: