פורסם על ידי: vandersister | יוני 20, 2008

תפרגנו קצת, יא מנייאקים!

בחלק מהתגובות לפוסטי האחרון שעסק בג'יפה של פתח-שמיקווה (או בשמיקווה של פתח-ג'יפה, משהו כזה), נרמזתי קלות עד קשות שאני לא כותבת מספיק בבלוג. אפשר לומר אפילו שננזפתי, ובהחלט לקחתי את העניין לתשומת ליבי. תשובתי, חברים, על פי מיטב המסורת, מתחלקת לשני חלקים:

הימים ימי עבודה עמוסים הם. על צלחתי מונחות להן משימות רבות, ואני משתדלת ללהטט ביניהן כמיטב יכולתי כדי שאף משימה לא תיעלב וכדי שהואן-דר-בוסית לא תפטר אותי. היות שתכולת אותה צלחת היא שמשלמת את משכורתי, ומכאן שגם את שכר דירתי, חשבון חשמלי, חשבון ביובי ומימי, ומחיר המזון שעל צלחתי – כלומר, צלחתי האחרת, לא זו מהעבודה – הרי שהמשימות שבצלחת שנותנת לי הואן-דר-בוסית קודמות למשימות שבצלחות אחרות. ועם יתר הסרוויס הסליחה.

עניין העומס מתקשר גם לסיבה האחרת שבגללה אני לא מצליחה לעדכן את הבלוג בתכיפות הרצויה (לי? לכם?): אני עייפה. כלומר, ממש. מותשת. יש ימים שבהם אני חוזרת הביתה מהעבודה, והדבר היחיד שאני מסוגלת לעשות זה לשבת מול הטלוויזיה, לבהות במה שזה לא יהיה, כולל – למרבה הצער – תוכניות מאלפות כגון "ראש בקיר", "מצלצלים" ו"פסוקו של יום", ויכולת הכתיבה שלי שואפת לא רק לאפס אלא למינוס 12. סביר להניח שלו הייתי מנסה להפיק איזה זנב-פוסט בימים מטורללים אלה, הפוסט היה נראה בערך כך:

"היום עבדתי נורא קשה, וגם…. אה… חרומפפפ… *zzzzzz*"

ובאמת שאני מנסה לחסוך מכולנו פוסטים משעממים ומשמימים. כלומר, הם עשויים להיות אוויליים להפליא, מטופשים ובעלי ניחוח של זבל מהביל, אבל לפחות שיהיו קוהרנטיים, לא?

ברם, היות שאני בכל זאת רוצה שהבלוג יתעורר מתנומתו מדי פעם – והיות שקרה אותי מאורע משמח למדי – החלטתי להסתכן ולכתוב פוסט במצב של תשישות יתירה, ולו גם במחיר של תגובות כגון "הפוסט הזה משעמם, אחות. טוב, את מפתח-שמיקווה, למה כבר אפשר לצפות" וכדומה.

זוכרים את ג'וני וויר? אלוף ארה"ב בהחלקה 3 פעמים ברציפות, והשנה גם זוכה במדליית ארד באליפות העולם בהחלקה* (שאני גם בכלל בכלל לא מעריצה פנאטית שלו מה-פתאום-פנאטית-סתם-קצת-אובססיבית-נו-באמא'שכם-מה-יותר-טוב-להעריץ-את-רן-דנקר-או-איזה-טמבל-חסר-כישרון-אחר)? ובכן, אנוכי ועוד חברה בפורום ההחלקה של ג'וני עוסקות כבר זמן רב – תחת השם ג'ויה -  בייצור סרטוני וידאו שעוסקים בהחלקה על הקרח, וביתר פירוט, בקריירתו של ג'וני הלז. השנה היה לנו עונג כפול ומכופל, כי הילד זכה בשתי מדליות זהב, מדליית כסף אחת ועוד מדליית ארד עולמית, כאמור. חגגנו את הדבר בסרטון משובח שעלה לי בשעות רבות של עריכה, דם, יזע וקללות ביידיש** - ושלחנו בדחילו את הקישור לסרטון לדף של הנער במייספייס, בצירוף הודעה קצרצרת שופעת-איחולים. לא ממש ציפינו לתגובה, כי הבחור – שלא מוכר בכלל במקומותינו, אך הוא בהחלט בגדר סלב רציני למדי בארה"ב וגם מחוצה לה – מקבל משהו כמו 2980362876431 הודעות ליום ממעריצים.

לתדהמתנו המרובה – הילד השיב!! ולא רק השיב, אלא כתב שאהב מאוד את הסרטון, ואף הוסיף "נשיקות" בסיום המכתב. כאילו, נשיקות! אתם קולטים? לא "ביי", לא "בכבוד רב", לא "תפסיקו להציק לי, צמד פסיכיות" – "נשיקות"!!!1!אחת!!11

אז ברור לי לחלוטין ש:

א. את אף אחד לא מעניין החלקרח בישראל חוץ ממני ומעוד קומץ זערורי של משוגעים לדבר, או סתם משוגעים;

ב. כולה הודעה קטנה במייספייס, אפשר לחשוב, יאללה יאללה;

ג. כדברי המאסטר שרון ד. קטנים, ג'וני בכלל נראה כמו בחורה והוא סתם מעין דראג-קווין על הקרח, פחחחחחח***;

ד. הוא אפילו לא שלח את ההודעה לנו, אלא לג'ויה, מה שאומר שאולי אני לא יכולה אפילו להשוויץ בזה;

ה. אני רק ואן-דר-גראף קטנה עם חשבון בנק צנוע, כך שכנראה שלעולם לא אזכה לראות את הנער מחליק בשידור חי, אז מה הטעם, לעזאזל;

ועוד כהנה וכהנה – ובכל זאת אני מרשה לעצמי לטפוח קלות על שכמי-שלי בהזדמנות חגיגית זו. כי קרעתי את התחת על הסרטון הזה ועל כל האחרים, לכל הרוחות והשדות, אז מגיע לי.

לסיכום, הפשרה יכולה להיות כזו: אני יכולה לכתוב פוסטים בתדירות יותר גבוהה, אבל סביר להניח שחלקם יהיו בנושאים שלא ממש מעניינים אף אחד חוץ ממני, ועלולים לכלול הברות חסרות-פשר ברגעי מצוקה קשים, וגם כל מיני דיווחים על כוסונים שנראים קצת כמו בחורות שמחליקים על משטחי קרח ולובשים בגדים צמודים עם נצנצים, כאילו אין להם משהו יותר טוב לעשות עם החיים שלהם. מקובל על כולם? נו, בחייכם, אני מפתח שמיקווה, למה כבר אפשר לצפות ממני.

*גו ג'וני, גו ג'וני, גו ג'וני… *פונפונים*

** מעטים הדברים שמעצבנים יותר מ- Movie Maker שנתקע בדיוק ברגע הקריטי של מעבר בין שני קטעי סרטון. "כוס אמק" אפילו לא מתקרב למספיק במונחים של קללות עסיסיות.

*** פחחחחחח את בעצמך. *חורצת לשון*


Responses

  1. א. אני מפרגן.
    ב. עדיף איכות על כמות. דמייני אותי (אותנו) פותח את הרידר, ועיני נוצצות כי ואן-דר מופיעה בבולד, וגרמת לי טיפת אושר עוד לפני שיש לי מושג מה כתבת, … לעומת "אה. שלושה חדשים מואנדר. נקרא קודם את דולי ואת עירא"
    ג. בתור מי שלא מעניין אותו כהוא-זה ג'וני וייר, הפוסט הוא לא עליו, אלא על נחמדותם של סופרסטראים, להבדיל מקוראי הבלוג שרק מתלוננים כל הזמן. אחלה פוסט.

    ואנדר: סעיף ב' גרם לי להסמקה רבתי. תודות! ואני מסכימה בסוגיית האיכות לעומת כמות.

  2. אם היית עושה קצת פחות סרטונים אולי היה לך זמן לכתוב עוד פוסטים!!! :evil:
    סתם צוחקים איתך, בטח שאנחנו מפרגנים.
    אני בדעה שהתלוננות על החיים המעייפים שלך בפומבי היא מה שעושה אותם קצת פחות נוראיים. אז אם את רוצה לדבר על ג'וני – אנחנו פה בשבילך.

    ואנדר: תודה רבה :)  לנוכח מה שקורה בעבודה בזמן האחרון, אני צופה עוד אי-אילו פוסטים בענייני עייפות…

  3. הלו. אני רק אמרתי שהוא נראה כמו בחורה.
    ושהביגוד עם הנצנצים הוא קצת של דראגקווין.
    וגם האיפור.

    ואת הפחחחח אני שומרת לדברים אחרים.

    ואנדר: התנצלותי הכנה. לא התכוונתי לשאת את שמו של הפחחחחחח לשווא :P

  4. גו ואנדר גו!
    איזה כיף לקרוא פוסט חדש! קופי השבת מפרגנים!
    שבת שלום

    ואנדר: קופי שבת?… אני לא בטוחה שאני מכירה את המושג…

    תודה בכל מקרה :)

  5. אני מאמין שהחלקרח יכול היה להיות פופולארי יותר בארץ אילו רק היו יותר מקומות לזה בארץ.

    ואנדר: בוריס, אני מסכימה איתך. יש את ה"אייסקייט" ליד גני התערוכה, וזה משטחון קטנטן למדי עם עמודים (!) באמצע, ולא ממש מעודד השתתפות רבתי. מדברים על הקמת משטח קרח רשמי וראוי לשמו כבר שנתיים-שלוש, לאחרונה שמעתי שהמקום המיועד הוא בת-ים (למה לא פתח תקווה, למה?). יש לי תחושה שזה יוקם בסוף רק כאשר הרכבת הקלה של פתח תקווה תהיה פעילה. כלומר, לעולם לא :(

  6. מה הבעיה בפוסטים על החלקרח? תביאי. תביאי. לא, כי אי אפשר ככה. במשך שלושה שבועות שיקשקתי את הבלוג שלך וחיכיתי שהוא יתקתק ולא תקתק. מאוד מדאיג. במיוחד שזה קורה. לפעמים. שאתרים מפסיקים לפעול. פתאום. מתים. בלי אזהרה.
    וחוצמזה, החלקרח זה מעניין (למה אין לינק לסרטון?).

    אגב, עוף-טרופי. ביום רביעי עולה זבלון חדש ב-AXN ושמו בישראל: שעות אפלות. משהו על ערפדים. יש מצב שזה יהיה מביש ברמות פליליות, אבל ננסה לראות פרק אחד, מה יכול להיות.

    ואנדר: קיטי – צודקת לחלוטין, והרי לינק לסרטון:

    http://www.divshare.com/download/4738796-51d

    וגם אחד ליוטיוב:

    http://www.youtube.com/watch?v=uDMbYjK5O5A

    שהאיכות שלו פחות טובה, למרבה הצער. וקן גם בפוסט עצמו.

    אוי, ראיתי את הפרומואים לזבלון הערפדי – אני חוששת שזו אכן תהיה אכזבה מרה. מצד שני, גם "קשרים אפלים" נראה לי דבילי בהתחלה, עד שהבנתי שזה בעצם גאוני :D כלומר לא גאוני, אבל עם ערפד חתיך שלא אוהב ללבוש חולצות. אולי יתמזל מזלנו גם הפעם?…

  7. אגב, עולם הסלבריטאות מתחלק לאלה שסופר-נחמדים למעריצים שלהם ותמיד חותמים ותמיד מחייכים כי הם יודעים תכל'ס מי בנה אותם, ואלה שמסתגרים בקראוון שלהם וצורחים: איפה המים המינרליים שלי ממעיינות מהאלפים הצרפתיים והבננות האורגניות.
    הראשונים יותר עדיפים.

    ואנדר: וזה בדיוק אחד הדברים העיקריים שאנוכי (ושאר המעריצים הבכלל בכלל לא פנאטיים של ג'וני) אוהבים לגביו. לא היה אדם שפגש אותו ולא דיווח שמדובר בבחורון חביב לבריות ונדיב-לב. תמיד מוכן לחתום ולהצטלם עם מעריצים, ואף מחלק חיבוקים ביד נדיבה. איך אפשר לא לאהוב את החמוד הזה, איך?…

  8. האוייב של הבלוג הוא המצויין :)

    ואנדר: אמממ… נתאי, אולי אני קצת קשת תפיסה בימים עייפים אלה, אבל… מה?…

  9. “היום עבדתי נורא קשה, וגם…. אה… חרומפפפ… *zzzzzz*”

    בשביל זה יש טוויטר, לא?

    ואנדר: רק זה היה חסר לי. עוד מקום שלא אספיק לעדכן בו שום דבר בזמן אמת… יכולת ההסתגלות שלי לחיים בעידן הוובשתיימאפס לא מבשרת טובות!  

  10. אני, מה אכפת לי אני. העיקר קיבלתי שני ואנדר בהפרש קצר. מעט כותבים גורמים לי לצחוק בקול רם *כל* פעם. אפילו שפעם אחרונה שניסיתי את הקטע של להחליק על הקרח כמעט איבדתי אצבע. ואני צריך את האצבע הזו, זו האצבע של הגירוד באוזן.
    אני, מה אכפת לי. מצטער לשמוע שאת עייפה. המחלקות לענייני ציף נוטות לעשות את זה לעובדיהן. אומרים שאם מגיעים הביתה עייפים שלושה ימים ברציפות, העייפות מצטברת לתשישות, ואז ה-כ-ו-ל נראה נורא מורכב. גם לנו היו תקופות.
    אני, מה אכפת לי אני. להשאיל לך קצת גרפומניה?

  11. הראשון לא נפתח לי, אבל ראיתי ביוטיוב. יפה, אבל הייתי מעדיפה יותר החלקה על הקרח ופחות השתחוויות.
    בן כמה הילד? את יודעת שהוא לא כל כך נראה אמריקאי? (הוא אמריקאי, נכון?)
    ואני מניחה שאין עוד תחרות עולמית בקרוב לפני האולימפיאדה, נכון?

  12. החרומפפפ הצחיק וחיפה על זה שחלק נכבד מהפוסט עוסק במחליקעלהקרח. המאזן בסדר. באמת, תעדכני, אני בודק את הבלוג שלך הרבה כדי לבדוק אם יש עדכון, אני לא משתמש בRSS. גם אם הייתי משתמש הייתי בודק אותך ידנית כי לא הייתי סומך על המכונה המרושעת.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 318 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: